הגיע הזמן שחופשת לידה תהפוך חובה גם לאבות

בממשלת נתניהו הרביעית, כונן משרד חדש: המשרד לשוויון מגדרי בראשותה של השרה גילה גמליאל. תפקיד המשרד חשוב מאין כמוהו: לדאוג, בין היתר, לכינונו של שיווין אמתי ובר קיימא בשוק העבודה בין גברים ונשים, המופלות בשוק העבודה, בין השאר בשל כך שהן משלמות את המחיר הכלכלי והחברתי של היעדרות משוק העבודה בשל היריון, לידה והורות.

 

 

חופשת לידה לאבות: קשה אבל משתלם

סדרת צילומים מקסימה של אבות שוודים בחופשת לידה

   לבלוג המלא

ילדים זו ברכה, אבל גם אחריות גדולה. אחוז הילודה במדינת ישראל גבוה ביחס למדינות ה-OECDוכפועל יוצא, גם חופשות הלידה המגיעות להורים מצטברות לתקופות ממושכות. ההכרה בחשיבותה של חופשת הלידה להורות, הולכת וגדלה במרוצת השנים ואחת ההוכחות לכך היא הארכת חופשת הלידה מ-12 שבועות ל-14, ומ-14 שבועות ל-26 שבועות, במהלכם קיימת זכאות לדמי לידה לתקופה שהוארכה אף היא לארבעה עשר שבועות. התקופה שבין 14 ל–26 שבועות אומנם לא מזכה את העובדת בדמי לידה, אבל היא תקופה מוכרת לצורך ותק. יתרה מזו, העובדת רשאית גם להאריך את היעדרותה לאחר חופשת הלידה, בהתאם לוותק, על ידי נטילת חופשה ללא תשלום עד להיעדרות כוללת של 12 חודשים.

 

המחוקק ובתי הדין לעבודה עושים מאמצים גדולים כדי להגן על האישה בתקופת ההיריון וההיעדרות בעקבות לידה ואכן האיסור לפגוע והחובה לשמור על האישה בתקופות אלה הולך ונטמע באופן הדרגתי. ואולם לא נעשה מספיק. חרף החשיבות העצומה של חופשת הלידה, עליה אין מחלוקת, יש לה גם מחיר חברתי וכלכלי שכן במהלך ההיעדרות בשל חופשת לידה או חופשה ללא תשלום, העובדת אינה צוברת ניסיון מקצועי, אינה נחשפת, אינה מקודמת ואינה יוצרת קשרים. לא ניתן להתכחש למחיר הזה, שמתבטא בהשארת האישה מאחור בשכר ובקידום. לא הוגן שהנשים תישאנה במחיר הזה כאשר קיימת חלופה לא פחות טובה והיא, נשיאה שוויונית במחיר ככל הניתן, בשים לב למתחייב מן השינויים הפיסיולוגיים בין המינים.

 

נכון, המצב המשפטי מאז שנת 1997, מאפשר לאב לקחת חופשת לידה, שתחל לאחר שחלפו לפחות שישה שבועות מיום הלידה ותהיה בת עשרים ואחד ימים רצופים, לכל הפחות, אבל בהתקיים מספר תנאים, ביניהם שבת הזוג הצהירה בכתב שהיא מסכימה לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה, או שבת הזוג חזרה לעבודה בתקופה בה וויתרה על חופשת הלידה. לכאורה מדובר בהסדר רצוני שמאפשר חלוקה שוויונית של המחיר. ואולם, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי רק 0.38% מכלל מקבלי דמי לידה בישראל הם גברים, למרות שהם מהווים כ-50% מן האוכלוסייה. על כן, קיים ספק גדול אם נתונים אלה של הביטוח הלאומי משקפים הליך של בחירה חופשית ומודעת של הנשים או שמא אי עמידה של נשים בלחצים חברתיים ומשפחתיים המופעלים עליהן שכן, אין שום סיבה להניח כי המחיר הכלכלי והחברתי שמשלמת האם בשל היעדרותה מהעבודה נמוך, הן אובייקטיבית והן סובייקטיבית, מן המחיר שהאב היה משלם אילו הוא היה בחופשת לידה. כלומר הנתונים משקפים, פשוטו כמשמעו, הפסד נוסף של הנשים במאבק שלהן לשוויון מגדרי.

 

האמור אינו בא להמעיט מערכי חיי המשפחה וחשיבות הקדשת זמן לילדים. ואולם קיימת מידה רבה של צביעות כאשר למעשה הנשים נדרשות לשאת לבדן במחיר הכלכלי והחברתי בשל ההיעדרות הנדרשת ממקום העבודה כדי לקדם ערכי משפחה והקדשת זמן לילדים. אם זו בחירה חופשית – יש לכבד אותה אך הנתונים אינם תומכים בקיומה של בחירה חופשית. נשים אינן עומדות בלחצים המופעלים עליהן ונכנסות לסחרור של שחיקה.

 

הנתונים חייבים להדליק נורה אדומה אצל קובעי המדיניות ולהביא לשינוי בחוק שיהפוך את חופשת הלידה של האב מזכות לחובה. ראינו, שגם היום ההסדר החוקי מאפשר לאבות לעשות כן, החל מתום השבוע השישי לאחר הלידה. מכאן, שעמדת המחוקק היא כי האבות יכולים לטפל בילדיהם החל מהשבוע השישי – לא פחות טוב מן האימהות. אלא שהמצב המשפטי הקיים לא הביא לשוויון. רק חלוקה שוויונית בין האם לאב של ההיעדרות בגין חופשת לידה, ואיתה המחיר הנלווה לה, תביא לשינוי. בנוסף רק היא תגרום לשינוי תודעתי אצל המעסיקים שלא יוכלו עוד להניח כי האישה היא זו שתיעדר בשל לידה והורות.

 

למשרד לשוויון מגדרי עשויה להיות חשיבות עצומה אם המשרד ייזום תיקון חוק שיחייב אבות לקחת מחצית מחופשת הלידה הנתונה לנשים.

תגובות (0)
הוסף תגובה