הנקה: מסתבר שהאמא לא פחות חשובה מהתינוק

רופאים אומרים: כשזה מגיע להנקה, הבריאות והאושר שלך חשובים בדיוק כמו של

התינוק\ת שלך. בכותרת הזאת נפתח מאמר חדש של הוושינגטון פוסט בנושא הנקה ובריאות האישה.

את המאמר כתבו שלוש רופאות פסיכיאטריות שמתמחות בבריאות האישה ובטיפול בנזקים נפשיים בהריון ולאחר לידה כמו דיכאון וחרדה. הכותבות, ד"ר ויויאן קורט, ד"ר סוניה רסמינסקי וד"ר רובין ברמן, מספרות ששיעור גבוה של  אימהות טריות סובלות מרגשות אשמה סביב נושא ההנקה. בתור אישה שהניקה לזמן ארוך, שמעתי את הקושי, האשמה והביקורת שנשים חוות, בין אם הן מניקות ובין אם לא. ולמרות שהנקתי ונהניתי מהיתרונות של הנקה עבורי ועבור בני, אני חושבת שיש התייחסות רפואית שגויה להנקה. התייחסות שמפעילה לחץ גדול על האישה שזה עתה הפכה לאמא, אם לראשונה או לא, להניק בלי שום התייחסות למכלול הגורמים שעלולים להשפיע עליה.

רופאות הן קודם כל אמהות

הכותבות מציעות הסתכלות נוספת על הלחץ שנשים מצויות בו ואומרות כי הן רואות שהנשים נחושות לספק לתינוקות שלהן חלב אם בלבד, למרות שהן סובלות מכאבים בחזה ובפטמות, משאיבת חלב סביב השעון, חסכי שינה, חרדה ותחושה תמידית של חוסר מסוגלות. כל זה לטובת מה ש"הכי טוב" בשביל התינוקות שלהן. לטעמן, כשזה נוגע להנקה, הבריאות והאושר שלך חשובים כמו זה של התינוק\ת שלך, אבל גם הן כאימהות, נקטו באותה גישה מחמירה.

הן החלו לשתף אחת את השנייה בסיפורים שלהן, חלקם מביכים: "כשחזרתי לעבודה כשבני היה בן חמישה חודשים, התביישתי כל כך שהעברתי אותה לפורמולה, ששיקרתי לכל החברים והעמיתים שלי". אחת מהן סיפרה שלהניק היה קשה יותר מללמוד בבית הספר לרפואה. לדבריה, היא סחטה את עצמה כל כך שהגיעה למצב של התייבשות שהצריכה אשפוז. אחרת מספרת שהיא שאבה ושאבה חלב ואחסנה פריזר שלם, שמחה שהתינוק שלה לא יצטרך לקבל פורמולה. רק אחרי שפג תוקפו של רוב החלב והיא נאלצה לזרוק אותו הבינה כמה זמן ואנרגיה בזבזה על השאיבות והתחרטה על הבחירות שעשתה ובעיקר על קיומה של המשאבה – שגזלו זמן יקר שיכלה להשקיע בתינוק.

בואו לא נזרוק את האמא עם החלב שלה

אינספור מחקרים נעשו על יתרונות ההנקה, אבל ההשפעות על הנשים המניקות לא נלקחים בחשבון. כל אישה ואישה היא עולם בפני עצמה של נסיבות משפחתיות, אישיות, כלכליות ורגשיות, שבדרך כלל יש נטייה להתעלם מהם. הכותבות מציינות, כי למערכת הבריאות יש נטייה להתעלם מהבדלים אינדבדואלים בין אמהות ונשים בכל הנוגע להמלצות הנקה.

ההמלצות בעולם מדברות על הנקה בלעדית עד גיל שישה חודשים ולמשך זמן ממושך ככל הניתן. גם בישראל משרד הבריאות מעודד הנקה באופן רשמי, בבתי החולים, דרך פרסומות לתחליפי מזון שמחויבות להצהיר כי חלב אם הוא המזון הטוב ביותר ועד שבוע ההנקה הבינלאומי שמצוין בישראל מדי שנה.

היחס להנקה מונע ממה טוב עבור התינוק\ת, ומתעלם מהצורך שיש לחלק מהנשים בייעוץ והכוונה להנקה, שמצריך זמן וסבלנות רבה. לטענת הכותבות, אין כמעט התייחסות לעובדה שבדיוק כמו שתינוקות פגיעים, כך גם האימהות שלהן. הבריאות הנפשית של האישה קריטית, לא רק עבורה אלא גם עבור הילד\ה שלה. אמא חרדה ודיכאונית תתקשה לדאוג לילד\ה שלה ואם הנקה היא בין הגורמים למצב נפשי כזה, אז כדאי לשקול אותה שוב. לדבריהן "כולנו יודעות שלא לזרוק את התינוק עם המים – אבל בואו לא נזרוק את האמא עם החלב שלה".

במקרה של הנקה, הנקה מוצלחת עשויה לתרום למצב הנפשי של האם ובמקרים מסוימים מסייעת במניעת דיכאון אחרי לידה ותופעות כמו פוסט טראומה וחרדה אחרי לידה. לעומת זאת, הנקה שכרוכה בקשיים ומתחים רבים עלולה להעמיק נזק נפשי לאחר לידה. ההמלצה הגורפת – אין תמיכה בכל הנוגע להנקה. אין המלצה הקוראת לחופשת לידה מינימלית שמתלווה אל ההנקה, אין המלצה לדמי לידה מינימאליים או סבסוד של יועצת הנקה לבחירת האישה ודבר נוסף וקריטי, אין חופשת לידה לבן או בת הזוג של האמא. כמי שמספקת מזון מתוך גופה לתינוק, את זקוקה להזין ולטפל גם בעצמך שלא לדבר על לישון כשהנקה אחת דומה בערך שריפת הקלוריות שלה לחצי שעה בחדר כושר. איך אפשר לעשות את זה בלי תמיכה? (ובלי ספק, גם כשמזינות עם פורמולה, עדיין זקוקות לכל הדברים האלו שלא לדבר בכלל על טובת בן או בת הזוג שגם הם הפכו להורים).

רשימת הדברים שאמהות צריכות לעשות לטובת התינוקות רק הולכת ומתארכת, בכל דור יש לה תוויות והצדקות אחרות אבל המשותף לכולם היא האחריות הכבדה על האישה. אין באמת התוויה רפואית או חברתית שמתאימה לכולן ולכן היא מייצרת התמודדות קשה לנשים שצריכות לתפקד כאמהות, כעובדות, כבנות זוג וכאזרחיות לרוב עם חובות רבים ומעט תגמול.