הרופאה שלי קודם כל רואה אישה שמנה, אחר כך היא רואה אישה שכואב לה

ההארה הגיעה לי באמצע הלילה, במקלחת רותחת, כאשר ניסיתי להשכיח את כאבי הבטן החריפים מהם סבלתי במשך שלושה ימים. באותו בוקר ביקרתי את רופאת המשפחה שלי. ישבתי על הכיסא מולה, מתפתלת מכאבים, עם דמעות בעיניים והיא, במקום לשאול איך אני מרגישה ומה כואב לי, ביקשה למדוד לי לחץ דם ולשקול אותי.

אפשר להתפלסף רבות על האמפתיה וברור שקשה לצפות מרופא קופ"ח שיש לו 10 דקות לכל מטופל להפגין חמלה והתחשבות. למי יש זמן וכוח כשיש יעדים רבעוניים לעמוד בהם? ובכל זאת, דבר אחד בטוח: אפשר היה לדלג על הפרוצדורה המיותרת הזאת. למדוד לחץ דם לבן אדם שנמצא בעיצומו של התקף כאב זה יעיל בדיוק כמו לשתות תה עם מזלג. אבל הבנתי את זה רק בלילה, במקלחת. כשכאב לי עד כדי כך שרציתי פשוט לצעוד החוצה מהחלון. הבנתי שהרופאה שלי רואה בי שמנה מפונקת. אני מתלוננת על הכאב ומקבלת קלבטן. בדיוק כמו לפני כמה חודשים: התלוננתי על כאבי גרון עזים, ברמה של חוסר יכולת לשתות נוזלים וקיבלתי קלגרון והמלצה לשתייה מרובה, כמובן לא לפני ששקלה אותי ומדדה לי לחץ דם.

לפני יותר מעשור, כשכבר התחלתי לעלות במשקל, רופא המשפחה הקודם שלי הציע לי להתחיל כדורי הרזייה. למזל, כבר לפני יותר מעשור הייתה לי אלרגיה לתוכן שיווקי מובהק ולכן סירבתי. אחרי כמה שנים הבנתי כמה צדקתי, כי מחקרים הראו שאותם "כדורי פלא" ששיווקו בזמנו כל הרופאים בארץ, התבררו כבלוף מסוכן.

אני  חושבת שבתקופה ההיא נוספה לי האבחנה בתיק הרפואי – "משקל עודף". אבחנה שמלווה אותי לאורך שנים, כמו מחלה. אבחנה שרואים אותה לפני כל דבר אחר, לפני שרופא מסתכל לי בפנים, הוא בודק במחשב ורואה "משקל עודף". והיחס, מה לעשות, משתנה בהתאם.

המלחמה של משרד הבריאות בתופעת ההשמנה ראויה להערצה. כי אין דבר יותר מזויף ממנה. משרד הבריאות לא רוצה אתכם בריאים. הוא רוצה אתכם חולים וזקוקים לשירותיו. לשירותי הדיאטנית שבמקרה הטוב תדפיס לך תפריט מוכן מהאינטרנט, בלי להתייחס לאורח החיים שלך. לקבוצות תמיכה בסכום סמלי שנראות מצוין בסעיפי התקציב. וכמובן, עידוד הרופאים להביא לקבוצות האלה כמה שיותר מטופלים. כי אם משהו שמציעים לך הוא חינם או כמעט חינם, שלא יהיה לך ספק – אתה הוא המוצר. אותך מנסים למכור.

כדי שאני אאמין שהדאגה של הרופאה למשקל שלי אמיתית, אני צריכה יותר מבדיקת משקל ולחץ דם. אני צריכה קשב. לרופאה שלי יש שתי תעודות הצטיינות על ההשתתפות בסדנאות אורך חיים בריא. הייתי כל כך רוצה להיות זבוב על הקיר כדי לשמוע מה מלמדים את הרופאים בסדנאות האלה. האם מלמדים אותם להגיד למטופל "כל הבעיות שלך הן ממשקל עודף"? האם מסבירים להם שלא משנה אם מדובר בכאבי מפרקים, כאבי ראש או כאב גרון – קודם כל בדוק למטופל השמן משקל ולחץ דם?

למה המילה "אוביס" בתיק הרפואי תמיד נשמעת מעליבה? ההסוואה הזאת למילה באנגלית מעליבה אפילו יותר מקביעה סתמית בפיענוח אולטרסאונד – "לפציינטית בטן שמנה". ברור, הקביעה הזאת לא נועדה לעשות שיימינג אלא לתת הצדקה לבעיה באיסוף נתונים. או במילים אחרות, "לא רואים טוב בגלל שכבת השומן, לכן ייתכנו אי דיוקים". ועדיין, גם כשמבינים שמדובר בכסת"ח רפואי, זה מציק ומעצבן ופוגע.

"אני לא מוכנה שתראי בי רק שמנה מפונקת", כך התחלתי את הנאום שלי ביום למחרת, כאשר שוב הגעתי לרופאה והרגשתי סוף סוף הקלה בכאבים. "אני לא מגיעה אליך כדי להוציא חופשות מחלה. אני מגיעה אליך כשאני כבר לא מסוגלת לסבול ואת לא רואה את זה. אני סובלת וזה לא הזמן למדוד לי לחץ דם או לשקול אותי. הגעתי אליך לקבל עזרה".

הייתי יכולה להגיע לרופא אחר. להתלונן למנהל הסניף. הייתי יכולה לעשות הרבה דברים, אבל החלטתי שאני מתמודדת מולה. שאני מגנה על עצמי ודואגת לעצמי. שאני מנסה לחדור את המעטפת האטומה הזאת של "אורח חיים בריא" כביכול. והצלחתי. קיבלתי רופאה אחרת לחלוטין. קשובה ומתעניינת באמת. כמובן שהיא הכחישה שראתה בי רק מישהי עם בעיית עודף משקל. אבל השינוי היה ברור ומידי. הצלחתי לעמוד על שלי ולדרוש לעצמי טיפול שמגיע לי. לקבל אבחנה אחרת שלא קשורה בשום דבר לעודף משקל ולקבל טיפול ראוי.

אני חושבת שזה בסדר לפתוח את הפה לרופא לא רק כדי שיבדוק האם הגרון אדמומי. זה בסדר להציע לרופא אבחנה חלופית. כי אני מכירה את עצמי הכי טוב. וגם אם בתיק הרפואי שלי לפני הכל מופיעה התווית "משקל עודף", זה תפקיד שלי להזיז אותו כדי לאפשר לרופא לראות לעומקה של ההיסטוריה הרפואית שלי. אם לא אני לי, מי לי?

אבחנה של "משקל עודף" זאת סטיגמה, כמו מחלת נפש. רופאים נוטים ללכת בדרך הקלה ביותר ולשייך תסמינים למחלה שכבר קיימת. כן, התפיסה של משקל עודף הוא מחלה. מחלה שקל מאד להלביש עליה כל מה שקורה עם הגוף – בצקת בקרסול? זה בגלל עודף משקל. לחץ דם גבוה? זה בגלל עודף משקל. סוכר גבוה? ברור, עודף משקל. דלקות בדרכי השתן? עודף משקל. בקיצור, קחו את הרופאים שלכם החוצה מאזור הנוחות הזה. לא שווה להיעלב, שווה להילחם. לדרוש ולא לעזוב בלי אבחן המניח את הדעת.

אגב, המסקנה הסופית כן יכולה להיות שחלק מהבעיה זה משקל עודף, אבל זו לא יכולה להיות מסקנה אוטומטית וחד משמעית. לא הדרך הקלה ביותר.