בית הספר לרפואה של אונ' אוקספורד משנה את הדרך בה מתייחסים לנשים בבדיקות גינקולוגיות

בעוד שעבור חלקנו בדיקות גינקולוגיות הן חלק מהשגרה הרפואית החל מתקופת ההתבגרות המינית שלנו, בדיוק כמו בדיקות עיניים או שיניים, נראה כי לאחרות בדיקות אלו מלוות  ברגשות מורכבים וסוגיות אינטימיות לא פשוטות. בסקר בריאות לאומי שנערך בשנת 2003, נמצא כי פחות מ60% מהנשים הישראליות ביקרו אצל רופא/ת נשים בשנה האחרונה. משמעות הדבר היא שלמרות שביקור תקופתי אצל גינקולוג הוא חשוב, רבות מהישראליות בוחרות לוותר עליו.

גם במחקר שנערך בשנת 2011 על ידי רופאות הנשים, ד"ר אחינעם לב-שגיא וד"ר שגית ארבל-אלון, נמצא כי נשים רבות חשות רגשות מעורבים בנוגע לבדיקות הגינקולוגיות. מצד אחד אותן נשים מתארות אותן כחוויות שליליות וטראומטיות, אך מהצד השני הן גם מציינת את מחוייבותן ללכת להיבדק לפחות אחת בשנה, למרות אותם רגשות סלידה כלפי הבדיקה.

הצורך של נשים לשנות את היחס שהן מקבלות מהרופאים הגינקולוגיים עלה גם מהמחקר אותו ערך השנה הארגון "קרן בריאה" שפועל לשיפור השירות, הנגישות והטיפול הרפואי שנשים מקבלות בישראל, ועל מנת לוודא שזכויותיהן הרפואיות נשמרות. בדו"ח המסכם שפורסם לאחרונה על ידי הארגון לאחר ניתוח כל הנתונים שנאספו מכ-6,500 נשים ישראליות, עולים ממצאים מדאיגים לגבי בנוגע לאופן שבו נערכות בדיקות גינקולוגיות בארץ. כך למשל, כמחצית מהנשים טענו כי הן חוות את הבדיקה כמביכה עד כמביכה מאוד, ולמעלה ממחצית מהנשים הודו כי הן החליפו את הגינקולוג כי הרגישו לא בנוח.

ממסקנות הדו"ח של ארגון "קרן בריאה", כמו גם ממסקנותיהן של ד"ר לב-שגיא וד"ר ארבל-אלון נמצא כי האמצעים לשיפור תפיסת הנשים את הבדיקה הגינקולוגית ושיפור תחושתן במהלך הבדיקה עצמה הם פשוטים למדי. בראש ובראשונה, הנושא שהעסיק את מרבית הנשים הוא טיב התקשורת בין המטופלת לרופא/ה המטפלים. רובן טענו כי היחס לו הן זוכות, אופן הפנייה אליהן וטון הדיבור, מידת הסובלנות וההקשבה הינם מדדים חשובים לבדיקה נעימה יותר ומלחיצה פחות. בנוסף, הליכים הקשורים לפרטיות המטופלת דורגו על ידי הנשים במקום השני במדרג החשיבות, כשהן מציינות את חשיבות הקפדה על כיסוי הגוף במהלך הבדיקה והאפשרות להתארגן לקראת הבדיקה במקום נסתר. כמו כן, עלו גם הצעות ושינויים טכניים שעשויים לעזור לקיום הבדיקה בצורה נוחה ונעימה יותר, כמו שימוש בספקולום (מכשיר הפיסוק שבו נעשה שימוש בבדיקה) מחומם או כזה שעשוי מפלסטיק ולא ממתכת, קיומו של מתלה לתליית בגדים וכדומה. הצעות דומות לאלו אף נאספו על ידי ניצן פינקו ורוני גרוס, צעירות ישראליות המבקשות ליצור מסמך הסכמות שיגדיר את המותר והאסור במסגרת פגישות עם רופאות ורופאים גינקולוגיים, זאת כדי למנוע אלימות מינית ופגיעה רגשית.

כאשר בוחנים מקרוב את האופן שבו מלמדים סטודנטים לרפואה כיצד לבצע את אותן בדיקות גינקולוגיות, ניתן להבין מדוע ישנם רופאים שמגלים חוסר רגישות במהלך הבדיקה. באופן מסורתי, כך מתברר, לימוד ביצוע הבדיקות הללו נעשה באמצעות שימוש בבובות פלסטיק בעלות מבנה המדמה את האנטומיה הנקבית. משמעות הדבר היא שבעוד שהסטודנטים והסטודנטיות לומדים כיצד לבצע את הבדיקות בצורה טכנית, הם אינם צוברים ניסיון ביצירת ערוצי תקשורת עם הנבדקת, כדי לוודא שהיא איננה סובלת מכאבים או אי נוחות מסוימת (שהרי בובות פלסטיק לא מביעות תגובות פיזיות או רגשיות).

עם זאת, ישנם יוצאים מהכלל כמו למשל: בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה, שנחשב לאחד מהחלוצים הבודדים ככזה שמגייס נשים מהציבור הרחב, ולא בבובות פלסטיק, כדי ללמד את הסטודנטים שלהם כיצד לבצע את אותן בדיקות. גיוס הנשים נעשה על בסיס התנדבותי, כשהנשים הללו לוקחות חלק בתהליך הבדיקה בשלביו השונים – החל מהצגת נושאים בעייתיים לדעתן בתהליך הבדיקה הגינקולוגית, דרך פיקוח על תהליכי הבדיקות של נשים אחרות ועד השתתפות פעילה בבדיקות עצמן.

בעוד שאנחנו ללא ספק שמחות על כך שבשנים האחרונות יש עלייה גדולה במודעות לצרכים השונים של נשים במהלך הבדיקות הרפואיות שלהן, בדיוק כמו השוני הפיזיולוגי שלהן, אנחנו עדיין מחכות להתייחסות של עולם הרפואה ומתן פתרונות רפואיים קונקרטיים למחלות שמהן סובלות נשים בלבד, כמו למשל מחלת האנדומטריוזיס.

בדיקות גינקולוגיותגינקולוג