לינה דנהאם הולכת בדרכה של אנג'לינה ג'ולי

"אפקט אנג'לינה ג'ולי" – כך מכנים רופאים את העלייה החדה באבחון ובניתוחי מניעה כנגד סרטן השד בקרב נשים אצלן זיהו את הגן BRCA1, אשר נשאיותיו נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לחלות במחלה. עברו כ-5 שנים מאז שג'ולי פרסמה את כריתת השדיים שעברה לאחר שגילתה שהיא נושאת את הגן והשפיעה על מיליוני נשים לעשות בחירה דומה, וכ-3 שנים מאז שחשפה שעברה כריתת שחלות מסיבה מניעתית דומה. בחמש השנים שחלפו רופאים הצביעו והוכיחו את אותו אפקט הנושא את שמה, ונתנו אסמכתא נוספת להשפעה העצומה שיש לסלביות על ההמונים – מה שמותיר בידיהן את הבחירה מה לעשות עם הכח. כפי שזה נראה היום, לינה דנהאם בחרה ללכת בדרכה של ג'ולי.

עוד באון לייף:

 

מגזין ווג פרסם אמש טור של הבימאית, תסריטאית ושחקנית על החלטתה לעבור ניתוח להסרת הרחם וצוואר הרחם, אחרי שנים של התמודדות עם מחלת האנדומטריוזיס.

"למען האמת, מהיום בו התחלתי להבין איך נוצרת משפחה, מעולם לא היה לי ספק לגבי הבאת ילדים לעולם והיריון היה ההתחלה המפוארת של החזון הזה", היא כותבת, "כשלבשתי פרוטזה של בטן לתכנית הטלוויזיה שלי, נהגתי ללטף אותה בחוסר מודעות ובנוחות כזאת טבעית, שהחברה הכי טובה שלי אמרה לי שאני מלחיצה אותה. הרגשתי את הכח הטבוע בהיריון, וחיכיתי לרגע בו הבטן שלי תתפח באופן טבעי ולא תהיה עשויה מאותו החומר ממנו עשויים שתלים לחזה".

"אבל יש עוד דבר שאני יודעת", היא ממשיכה. "ואני יודעת זאת באותה האינטנסיביות בה אני יודעת שאני רוצה תינוק: משהו לא בסדר עם הרחם שלי. אני יכולה לחוש בכך, בצורה מאוד מסוימת ועם זאת לא מאוששת, למרות כל כך הרבה בדיקות וכל כך הרבה שיחות רפואיות. אני פשוט מרגישה שהרחם שניתן לי פגום".

לינה דנהאם בדמותה של האנה, בהיריון מזויף. צילום מסך מ"בנות"

 

"בזמן שנלחמתי באנדומטריוזיס במשך עשור, וזה הניתוח התשיעי שעברתי, אף רופא מעולם לא אישר זאת בשבילי. הם אמרו לי שיש לי סיכוי קצת יותר גבוה לעבור הפלה. הם אמרו לי לא לחכות לנצח כדי 'לגרום לזה לקרות'. אבל במהלך 40+ בדיקות האולטרסאונד הווגינליות, בהן אני מאולצת לבהות בריק השחור של הרחם שלי, הם אומרים 'תראו את זקיקי הביציות האלו! תיזהרי או שתיכנסי להיריון בשבוע הבא!'. המטרה שלהם היא לשמר את הפוריות שלי, זה מה שהם מחשיבים כעבודה שלהם. ואני צוחקת ומחייכת, אבל אני יודעת שהחור השחור שהוא רחם ריק על המסך, הוא כל מה שאי פעם אראה".

אותה תחושה שליוותה את דנהאם בת ה-31 במשך שנים התגשמה בנובמבר האחרון, כשעברה את הניתוח להסרת הרחם ושמה קץ באופן סופי לחלום הילדות שלה להיכנס להיריון, אך בתקווה גם שם קץ למכאוביה. "באוגוסט, הכאב הפך לבלתי נסבל", היא כותבת. "הכאב גורם לי להזות, והרופאים לא ממש הצליחו להסביר. האולטרסאונד לא הראה שום ציסטה, לא נוזלים משוחררים, ובהחלט אין תינוק. אבל זה לא עזר לעובדה שכאב לי כל כך שהקולות האנושיים סביבי הפכו למעין שיר בג'יבריש של הטלטאביז".

"עם כאב כזה, אני לעולם לא אוכל להיות אמא של אף אחד", אומרת דנהאם. "אפילו אם אוכל להיכנס להיריון, לא יהיה שום דבר שאוכל להציע".

"אם כאב כזה לעולם לא אוכל להיות אמא של אף אחד". לינה דנהאם, צילום: shutterstock

 

מה שאנג'לינה ג'ולי עשתה למען המין הנשי כשדיברה על כריתת השדיים והסרת השחלות שלה, ייזכר לעד כאחד הדברים החשובים שהיא חתומה עליהם. ג'ולי היא שגרירת הרצון הטוב של האו"ם, שמנצלת כל במה אפשרית כדי לקדם ולסייע לקהילות חלשות ממנה, אבל החשיפה של ניתוח כריתת השדיים והאמירה הברורה שבריאות קודמת לכל תיחקק במודעות הציבורית כאחד המעשים התקדימיים והאמיצים ביותר שנצפו בקרב שוכנות הוליווד – ואנחנו מדברות על אישה שמבקרת באזורים מוכי מלחמה ורעב כל שני וחמישי, כן?

בניגוד לסרטן השד או סרטן השחלות, אנדומטריוזיס היא מחלה שמעט אנשים מודעים לקיומה, לתסמיניה ולהשפעותיה. אפילו בקרב הקהילה הרפואית המחקר והאבחון לוטים ברובם בערפל. כפי שדנהאם עצמה תיארה, אף רופא לא נקב בשם המחלה שלה באופן רשמי – המידע שקיבלה במשך עשור של סבל מתמשך מאנדומטריוזיס היה סותר, מבולבל ולא חד משמעי.

אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית בה הנסתר רב מן הגלוי, שנובעת מנדידה של תאי רירית הרחם אל מחוצה לו והתמקמותם באזורים שונים בגוף. לעיתים קרובות סיבוכי המחלה מובילים לאי פיריון ולפגיעה קשה בתאי הרבייה, אך בראש ובראשונה הסובלות מהמחלה, מרביתן בין גילאי 25-40, מתארות כאבים שונים ומתמשכים שקשה עד בלתי אפשרי לאבחן את מקורם. אחת מכל 10 נשים פוריות סובלת מהמחלה, ביניהן גם שני כהן, סוזן סרנדון, סינדי לאופר, פמלה אנדרסון ואפילו הילרי קלינטון. דנהאם ציינה שמעבר לאנדומטריוזיס, היא סובלת גם מדימום הפוך, שגורם לבטן שלה להתמלא בדם במהלך הווסת, ומשורה של תופעות ופגמים נוספים במערכת הרבייה שלה.

הטיפול במחלה משתנה מטיפולים הורמונליים, ניתוחים להסרת הנגעים (לפרוסקופיה), תרופות ללא מרשם לשיכוך כאבים וטיפולים אלטרנטיביים – ולדברי דנהאם, היא כבר ניסתה הכל. דיקור, עיסוי, יוגה ועוד לא מנעו ממנה להתאשפז שוב ושוב עם כאבים, 3 פעמים בשנה החולפת, עד שבנובמבר התייצבה בבית החולים והכריזה שלא תצא ממנו עד שייגרמו לכאב להיעלם.

האפקט שלה על המודעות לסרטן השד הציל את חייהן של מיליוני נשים. אנג'לינה ג'ולי, צילום: Shutterstock

 

רק הזמן יגיד אם גם ללינה דנהאם יהיה "אפקט" על שמה בקהילה הרפואית, ואם גם היא תצטרף למעמד של ג'ולי כמי שהכתיבה תקדים להמוני נשים כמוה. אם עכשיו, כשיש מספיק נשים 'מוכרות' שמעזות לדבר על האופן בו האנדומטריוזיס מעוות את מהלך חייהן, הקהילה הרפואית סוף סוף תחליט להקדיש יותר מחקרים וכספים למאמץ לטיפול ולמיגור המחלה.

כך או כך, אין ספק שהאומץ שליווה את ג'ולי כשכתבה את הטור שלה, הוא אותו אומץ שליווה את דנהאם כשכתבה את דבריה, אומץ לצאת נגד תבניות חברתיות עתיקות ונושנות שגורמות לרעיון של אישה ש"מוותרת" על הרחם שלה ועל האפשרות להביא ילדים להישאר בגדר טאבו. ושלא יהיה לכן ספק, למרות שאנחנו ב-2018, אישה שבוחרת להסיר את הרחם שלה עדיין צריכה להתמודד עם מטח של גידופים והאשמות כמי ש'לא ממלאת את הייעוד האמיתי שלה' – זה קרה לג'ולי, וכנראה יקרה גם לה.

אך בדיוק באמצעות מעשים כאלו, שקובעים עובדה בשטח ויוצרים דיון סביב בעיה אמיתית שלפי ההשערה כ-176 מיליוני נשים סובלות ממנה בעולם, לנשים עם קול ציבורי כמו דנהאם יש את הכח לשנות את התמונה. ומי יודע, אולי ב-2023 נדבר על "אפקט לינה דנהאם" שעזר להמוני נשים להתמודד עם האנדומטריוזיס גם במחיר הכבד של כריתת רחם – אך בתקווה, עד אז מספיק מאמצים יוקדשו כדי שסוף סוף תימצא למחלה הזו תרופה.

אנג'לינה ג'וליאנדומטריוזיסגינקולוגיהלינה דנהאם