"הבן שלי הוא בסך הכל ילד עם אלרגיה, למה אתם נלחמים בי?"

נתתי לעומר לאכול במבה כשהוא היה רק בן כמה חודשים. עשיתי את זה כי קראתי כתבה שאמרה שאם חושפים ילד לבוטנים בגיל צעיר הוא לא יהיה אלרגי. כנראה שעל הבן שלי זה לא עבד כי כבר בפעם השנייה שהוא נחשף לחטיף הוא התחיל לפרוח. כבר מראשיתה האלרגיה הזאת הגיעה עם מאבק – בהתחלה בעלי לא האמין לי, חשב שאני מגזימה ומדמיינת. לא יכול להיות שהוא אלרגי כי לאף אחד אחר במשפחה אין בעיה כזאת. בדיקה קצרה בשניידר גילתה שהוא אכן אלרגי והאלרגיה הזאת גם מסכנת את החיים שלו.

אז התרגלנו לעובדה שאנחנו חייבים תמיד להסתובב עם מזרק אפיפן וטיפות פניסטיל בתיק והתחלנו להפיץ את העובדה שהוא אלרגי כדי שכל מי שבסביבתנו יידע שיש דברים שאסור לילד לאכול. בשלב מסוים זה כבר נהיה חלק מתעודת הזהות שלו ומהאישיות שלו – זה עומר, הוא בן X והוא אלרגי לבוטנים.

צילום: shutterstock

המלחמה האמיתית התחילה כשהוא הלך לראשונה לגן. הייתי צריכה להזכיר למנהלת הגן שלו שוב ושוב שהוא אלרגי ושאסור להכניס מאכלים עם בוטנים למקום כי זה מאוד מסוכן לו. כשאת אמא לילד אלרגי את חייבת תמיד להפחיד אנשים, לתאר בפרטי פרטים מה עלול לקרות (למרות שרק עצם המחשבה על כך מפחידה אותך עד עמקי נשמתך) כדי שאנשים יהיו מודעים לסכנות ובאמת יוודאו שאין שום דבר בסביבתו שעלול לסכן אותו. במקרה הזה זה לא עזר. מנהלת הגן אומנם נבהלה והסכימה לדבר עם שאר ההורים אבל מעבר לזה שום דבר לא קרה וילדים מהגן המשיכו להגיע עם במבה. אתם יודעים מה? אני לא חושבת שהיא אפילו דיברה איתם. פעם אחת הבן שלי אפילו מצא במבה על הריצפה, במזל, אחת הגננות ראתה את זה, הוציאה לו אותה מהפה ונתנה לו את התרופה שלו, למזלי, הוא רק התנפח קצת בפנים.

אז התעצבנתי ורבתי ושוב ביקשתי ממנהלת הגן להקפיד. היא הבטיחה שתשמור עליו אבל עדיין הייתי צריכה להזכיר לה ולפנות אל שאר ההורים בעצמי, לבקש שישימו לב ושלא יכניסו לגן חטיפים עם בוטנים. יכולתי רק לקוות שהפעם היא באמת תשתדל אבל יותר מזה לא יכולתי לעשות כלום, אפילו לא לכעוס יותר מידי. כבר שמעתי על מקרים של גננות שסירבו לקבל ילדים עם אלרגיות כי לא רצו לקחת אחריות, ועל ילדים אלרגיים שנשארו בבית חודשים כי הורים וגננות לא הסכימו לעשות יותר מידי ויתורים ולא רציתי שזה יקרה לבן שלי. בכל יום הגעתי לגן והזכרתי שוב מה אסור, ווידאתי, ותליתי שלט ומה לא. העיקר שהבן שלי יהיה בטוח. כשהוא עלה לגן עירייה זה הפך להיות יותר קל. למזלי ובעיקר למזלו, הגננות שלו יותר הקפידו וההורים היו יותר מתחשבים.

בשבילי זה הזוי שאני צריכה להשתמש במילה 'למזלי' כשאני מדברת על דבר שמסכן את החיים של הבן שלי. אני כועסת על זה שאני צריכה להתחנן עבור דבר שהוא כל כך בסיסי. אני פשוט לא מבינה איך מישהו לא תופס את העובדה שילד עלול חלילה למות אם הוא אוכל מאכל מסוים, ועוד יותר קשה לי להבין איך אנשים הפכו להיות עד כדי כך אטומים ומרוכזים בעצמם שהם לא מסוגלים להתחשב באחר. כן, למנוע מילד להגיע לגן רק בגלל שהאלרגיה שלו מאלצת אתכם לעשות קצת יותר זה מגעיל ולא אנושי. לא יקרה כלום אם הילדים היקרים שלכם יאכלו בוטנים או ביצים לצורך העניין רק אחרי צהריים. אל תנסו למצוא תירוצים כי כל מה שתגידו לא מתקבל על הדעת – אם אתם כועסים כי יש בגן של הילדים שלכם ילד אלרגי אין בכם טיפת חמלה. הרי כל מה שגננות או הורים אחרים צריכים לעשות זה בסך הכל להימנע מלהכניס מאכל מסוים לגן. אני יודעת שזה מעצבן שצריך לקרוא את המרכיבים על כל חטיף או מוצר, וזה לפעמים קצת מעיק לחפש תחליפים, אבל בהשוואה לחלופה אני חושבת שזה לא כל כך נורא. אם השימוש בתחליפים יכול להציל ילד אחר ממוות זה לא שווה את הוויתור?

נכון, פעם זה היה אחרת, ו- "כשאנחנו היינו ילדים" לא היו כל כך הרבה אלרגיות. נכון, זה מוזר שיש בגן ילד שאלרגי לגלוטן, אחד שאלרגי לאגוזים ואחד נוסף שאלרגי לביצים. אבל מה לעשות – קורה. השנה היא 2018 ודברים משתנים, הגיע הזמן להכיר בעובדה שיש ילדים שהם יותר רגישים ולקבל את זה. זה כל כך נורא שהילד שלכם לא יאכל בגן אגוזים או שומשום או חלב כשהחלופה עבור הילד השני, האלרגי, היא מוות?

כבר מגיל 7 חודשים עומר נמצא במעקב בשניידר, אנחנו הולכים כל שנה כדי לחשוף אותו ולבדוק אם האלרגיה עברה. בפעם האחרונה שהלכנו הרופאים אמרו שכנראה שהאלרגיה תעבור. אבל למרות שהרופא אמר לי שהבן שלי כבר לא צריך ללכת עם מזרק צמוד קשה לי לשחרר. אני עדיין מפחדת שיקרה לו משהו. מאז שהוא היה תינוק שמרתי עליו, לא ידעתי מה עלול לקרות לו אם הוא בטעות יכניס לפה משהו שאסור לו, ועכשיו, גם כשאמרו שאפשר, אני לא מסוגלת להרפות. טיפשי לא? אמא שמפחדת מבוטנים. אני באמת מקווה שיום יבוא והאלרגיה הזאת תהיה לגמרי מאחורינו. ושעומר יוכל לאכול מה שהוא רוצה, בלי לפחד. אני כבר מחכה לשלוח הודעה בקבוצת הוואטסאפ של הגן ולכתוב – 'זהו, אתם חופשיים מעולו של בוטן. תכניסו לגן כמה במבה שאתם רוצים'. עד שזה יקרה אני אמשיך לבקש מהם, ומכם – אל תקשו ותילחמו, אנחנו בסך הכל רוצים לשמור על הילדים שלנו.

אלרגיהבריאותחינוך ילדיםילדיםמשפחה