נלחמים בקורונה: "עם ההתנהלות של משרד הבריאות נותר לנו רק לקוות שההיסטריה מוגזמת"

יכול להיות שוירוס הקורונה הוא אירוע תקשורתי יותר מאשר אירוע שקשור לבריאות הציבור? יכול להיות שאין פה בארץ הנהגה שתוביל את מהלך ההתמודדות עם הנגיף ועם המגיפה שאולי כן ואולי לא מגיעה הנה? ואולי, רק אולי, יכול להיות שהגזמנו?

מאז הגילוי לגבי הקוריאנים חולי הקורונה שטיילו בישראל המדינה בהיסטריה. רבים כבר מאבחנים את עצמם כחולים, מאות נכנסו לבידוד, והשאר ניזונים מפושים אינסופיים שמגיעים פעם בדקה. אבל רגע לפני שכולנו מאשפזים את עצמנו, צריך לשים דברים בפרופורציות.

מערכת הבריאות בישראל קרסה. זה לא סוד שהמחלקות הפנימיות נמצאות במשך כל השנה בתפוסה של יותר ממאה אחוזים, ובחודשי החורף, עם בואה של השפעת העונתית, מגיעה התפוסה לאחוזים גבוהים מאוד. זו לא תחזית, זה כבר כאן וקרה. את המחלקות הפנימיות מאכלסים בעיקר קשישים, שחשופים יותר למחלות בכלל ולמחלות עונתיות בעיקר. בארץ אין מספיק רופאים פנימיים – זה לא כל כך קורץ לסטודנטים לרפואה, ואין בזה אופציה לפתיחת קליניקה פרטית. גם מספיק רופאים גריאטריים אין, בערך מאותן סיבות. אז איך אנחנו מצפים שמערכת בריאות שקרסה, תוכל להתמודד עם וירוס הקורונה?

למרות המצב הקשה של מערכת הבריאות ולמרות העובדה המקוממת שהתורים בבתי החולים ובקופות החולים בלתי נסבלים, ולעיתים, עד שמגיע התור, הסימפטומים נעלמים או מחמירים מאוד כך שהתור כבר לא יעיל – כולם מתעסקים בקורונה. חופרים בנגיף שאין כל כך מושג מהו, שלא כל כך יודעים אם ואיך נדבקים, ששיעורי ההידבקות ממנו נמוכים מאלה של שפעת, וגם הסכנה ממנו נמוכה מסכנת השפעת. כי את מי מעניין לעסוק בשעמום שנקרא קריסת מערכת הבריאות? ולמי אכפת ששר הבריאות מושקע במערכת הבריאות אבל לא פחות מכך בתמיכה, סיוע, ומענים לקהילה שלו, כמו למשל למלכה לייפר שמבוקשת באוסטרליה באשמת פדופיליה? כי, היי, יש לנו קורונה.

אנחנו חלק מהעולם. אנחנו מתמודדים. אפילו פתחנו מחלקת אשפוז, שמערכת האוורור והביוב שלה מבודדת משאר מערכות האוורור. מצד שני, אנחנו מבקשים מכל מי שהגיע מסין, יפן, מקאו, הונג קונג, דרום קוריאה, תאילנד וסינגפור, להכניס את עצמו או עצמה לבידוד של 14 יום. ובעוד שורות אלה נכתבות, יצאה הוראה של משרד הבריאות שגם מי חזר מאיטליה, אוסטרליה וטייוואן בשבועיים האחרונים ומפתח סימני מחלה, שיילך להיבדק. בהוראה אחרת נאמר, שלפני שהוא הולך להיבדק, הוא צריך להתקשר לרופא, או לחדר המיון, ולהודיע שהוא בא להיבדק לקורונה. ואז לקבל הוראות מה לעשות. ובהוראה קודמת נאמר שאם הוא חזר מהמקומות האלה, הוא צריך לכפות על עצמו בידוד, בבית. אבל מה עם נוסעים שלא באו בטיסה ישירה? עליהם אין מגבלות? למשל, מי שרצה לחסוך, וקנה כרטיס עם חניית ביניים אחת או שתיים, אבל נמל היעד שלו היה סין. הוא לא ברשימה?

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

צפו ושתפו

A post shared by משרד הבריאות (@health.gov.il) on

ובעוד אנחנו מעכלים את ההוראות החדשות שניחתות עלינו, התבשרנו כאמור, שחברים מקבוצת צליינים מדרום קוריאה שהייתה בביקור בארץ נמצאו נגועים בווירוס והם באו במגע כזה או אחר עם מאות ישראלים, בהם תלמידים מלפחות שלושה בתי ספר. חלקם, אבוי, אפילו הצטלמו איתם. וכל זה באתרי תיירות, באוויר הפתוח. לא בחדרים סגורים, לא במגע הדוק.

אז כל הילדים האלה נקראו עכשיו להישאר שבועיים בבית. אין ספק שזו בשורה טובה לילדים, אבל מה המשמעות של זה? אם המחלה מדבקת, צריך לבודד את הילדים, ולא לשלוח אותם הביתה, ששם יש להם אחיות ואחים גדולים או קטנים מהם, והורים שיוצאים יום יום לעבודה, וסבא וסבתא שבאים מדי פעם לבקר. איך זה בדיוק אמור לשמור עליהם, ואיך הבידוד הזה אמור לשמור עלינו?  ומה עם שאר האנשים שראו, עמדו ליד, ביקרו באותם אתרים שבהם שהו הדרום קוריאנים? איך הם יידעו להיזהר?

התקשורת, שעייפה עד מאוד ממערכת בחירות שלישית במספר, מפוליטיקאים שמדקלמים שוב ושוב את אותם דפי מסרים, עם חשש מפני סיבוב רביעי, עם דשדוש בביצה פוליטית שלא מתייבשת – עטה על הקורונה כאילו מדובר לפחות במלחמת עולם שלישית, חלילה. שידורים חיים, מפות, נתונים, הסברים, רופאים ורופאות צועדים מהאולפנים ואליהם, כותרות. אפילו ראש הממשלה בעצמו – וואו – החליט לכנס ישיבה מיוחדת ב- (יושבים?) חמ״ל משרד הבריאות. אין ספק שזה מעמד מרגש לראש הממשלה, שלא עוסק רק בביצה הפוליטית, שלא רק מייצר סרטונים נגד הערבים, או השמאלנים, או סתם נגד בני גנץ, גבי אשכנזי, יאיר לפיד ובוגי יעלון. נתניהו מתפנה מסדר יומו העסוק בניסוח המסרים שהבוטים ישלחו למצביעים פוטנציאליים במסנג׳ר ודן בכובד ראש בווירוס הקורונה.

יש על מי לסמוך. כמה מרגיע.

לולא הכרנו את עצמנו, ולולא היה לנו ניסיון עם אירועים בסדר גודל לאומי – אולי היינו נרגעים למחשבה שיש מי שמנהיג כאן. אבל, בואו, זאת ישראל, ופה רוב האירועים מתנהלים ברמת השכונה. אז לא נותר אלא לקוות שההיסטריה מוגזמת, שלא כצעקתה, ושזה יחלוף מהר כדי שנוכל בזריזות לחזור ולחפור במדמנה הפוליטית. כי כמו שנשמעות ההוראות של משרד הבריאות, אולי נותר רק להתפלל.

בנימין נתניהויעקב ליצמןנגיף הקורונה