חיסון לנפש עם שירלי יובל- איך לא להפוך את הלבד לבדידות

לא טוב היות אדם בבדידותו – אבל לבדו זה לפעמים סבבה לגמרי"  – זה מין פזמון כזה שאני אוהבת לפזם לעצמי בימים כתיקונם. כי אני באמת מאמינה שהשרירים הנפשיים שבנאדם מפתח כשהוא לבד, עם מחשבותיו, דמיונו, עם היצירתיות שלו  – הם שרירים מאד חשובים ואפילו הכרחיים לבריאות נפשית. 

אבל בואו נודה משהו במינונים עכשיו מוגזם. רבים מאתנו חווים בשבועות האחרונים מציאות חדשה שמעולם לא נתקלו בה,  בטח לא באינטנסיביות שכזו. הסגר, המרחק מאנשים, גם מאלו הקרובים ביותר, הרוחות הרעות שמשתוללות שם בחוץ, הגעגועים, הכמיהה למגע של גוף אחר, לנוכחות המקלילה של ישיבה עם החברה ביחד, המחשבות העגומות על ליל סדר יחידני שוטפות בגעגוע אפילו את הגפילטע והמצה החונקת בגרון. 

ההשפעה המצטברת של יותר מדי שעות לבד  – גם היא כשלעצמה מכווצת אותנו עוד ועוד לתוך שלולית של דכדוך, ייאוש, או סתם מלנכוליה ורחמים העצמיים (שגם אותם אנחנו זכאים להרגיש!)

מלה על ההבדל בין "לבדיות"  ל"בדידות".   

לבדיות היא הגדרה פיזית (אני גרה לבד בבית)  בדידות היא הגדרה נפשית, היא תחושה.

בדידות אפשר להרגיש גם כשיושבים לשולחן עמוס בני משפחה, גם בהפסקת צהרים במזנון של העבודה עם כל החברה, ולפעמים אפילו בתוך החיק של אדם אהוב, ברגעים שבהם אני מרגיש לא מובן, או לא מצליחה להסביר את עצמי. 

הבדידות יש לה פנים רבות והיא חלק מהחוויה האנושית. יש משהו קצת מנחם ב"צרת רבים" הזו, כי כולנו חווים אותה,  לפעמים על בסיס יומיומי, והיא לא תמיד קשורה בהכרח בנסיבות החיצוניות. 

לפעמים צריך לתת לרגש הזה מקום, לארח אותו קצת בסלון, לבכות, להתגעגע, להרגיש לא מובנים, זה חלק ממצבו של האדם. 

לרוב, אחרי שנותנים לעצב הזה לשטוף אותנו קצת, מצליחים "לשאת" אותו,  הוא עובר, מלה טובה של מישהו קרוב, חיבוק, צחוק משותף, אנחנו נזכרים בכל מיני קבוצות שיש לנו שייכות אליהן, קצוות של חוטים שמושכים אותנו בדרך כלל מתוך השלולית הזו כשאנחנו מתחלקים לתוכה.   אבל בימים המוזרים האלה, האתגר גדול, ובוודאי עבור מי שחי לבד. 

הנה כמה עצות פרקטיות לרגעי צונאמי כאלה – 

  1. לחתור למגע,  המגע האפשרי לנו כרגע. לנצל כל פלטפורמה טכנולוגית אפשרית –  לקבוע ערב עם חברים בבר הפיקטיבי של הזום, לעשות מסיבת ריקודים בפייסבוק לייב, לעשות שיחות מרפסות. משברים מגייסים מתוכנו הרבה המצאות יצירתיות. מישהי סיפרה לי על דייט מהמכונית שהיא יצאה אליו השבוע.  ישבו בשתי מכונית נפרדות, פתחו חלונות ודיברו אל תוך הלילה. 
  2. להתעקש על שיחה, ולא רק התכתבויות. חשוב לשמוע ולהשמיע קול אנושי. הקול האנושי מווסת אותנו, מרגיע.  זה לא מקרי שמרדימים תינוקות בשיר ערש, כולנו בתקופות קשות כמו זו הנוכחית, מרגישים קצת כמו תינוקות לפעמים, וזקוקים לאותה לחישה מרגיעה. להפעיל יוזמה ולחייג לאנשים שאתם אוהבים. 
  3. בתקופות כאלה שבהן אנחנו מבקרים יותר בתכיפות בפינה של הבדידות, חשוב להכין לעצמנו רשימה כתובה. שחור על גבי לבן, לציין בה שמות של אנשים בחיינו, שותפים ללב, או לשיגרה, שותפים מהעבר שבגלל עומסי החיים ומסלולם קצת יצאו ממפת חיינו.  להיזכר בכולם. ולהזכיר לעצמנו. כדי שברגעים הקשים יותר – נוכל לאותת להם. המרה השחורה בדרך כלל שולחת את המחשבות שלנו לעבר הרשימות של הנוטשים והמאכזבים. כדי להחזיר מלחמה להרגשה הזו, חשוב לגדל ולהתמקד ב"יש".
  4. לא להתבייש לבקש!  להסביר את עצמכם באופן הכי מדויק, זה מגביר את הסיכוי שתקבלו את מה שאתם זקוקים לו. לא לחכות שינחשו אתכם. אתמול סיפרה לי מישהי שנמצאת בבידוד מרצון כבר ארבעה שבועות, שבתקופה הזו היא מעזה לראשונה לבקש לעצמה בכל הזדמנות אפשרית, שהיא נדהמת מההיענות של אנשים בחייה, ושזה שיעור חשוב כל כך עבורה, דווקא בגלל היותה בחורה סופר- עצמאית, חזקה, אחת כזאת שתמיד היא זו שנשענים עליה. 
  5. אחת העצות הכי יפות שקיבלתי להתמודדות בשעת משבר – היא עצה שקיבל בעלי כשהיה בן 18 והתגייס.  אביו, שהיה אז איש צבא כתב לו מכתב לטירונות : "ברגעים שיהיה לך קשה" הוא כותב לו "תסתכל סביבך, חפש מישהו שיותר קשה לו ממך ותעזור לו. זה ירים גם אותך."  זו אחת הדרכים הנפלאות למשוך את עצמנו למעלה. תרימו טלפון למישהו שאתם יכולים לשמח, לנחם, להרגיע או להעביר לו את זמן. בין אם זו דודה ערירית שלא דיברתם אתה מזה עשור, כמו גם מישהי מהעבודה שמזמן לא קשקשתם איתה. זה יכול להיות מישהו מתוך מעגל החיים וההיכרויות שלכם,  או מישהו זר לכם, ששמעתם שהוא זקוק לעזרה, (המוקדים העירוניים מלאים באפשרויות והצעות להתנדבות מהסוג הזה)
  6. אם אתם רווקים/רווקות שלא מבחירה, התקופה הנוכחית יכולה להציף גם את הסרטים ההוליוודים שיש לכם על ה"דשא של השכן", את ה"אם רק הייתי עכשיו בתוך זוגיות היה לי הרבה יותר קל".  אולי , ואולי גם לא. יש לא מעט זוגות שעוברים את התקופה הזו בקושי רב (בדידות שאנשים חווים כשהם בתוך קשר היא זן מיוחד ונוגה של בדידות אבל לא של מעטים אלא של רבים). כך או כך המחשבה שהקורונה גוזרת עליכם הפסקה של דייטים היא לא בהכרח נכונה. נהפוכו,  זו יכולה להיות הזדמנות לדייטים מסוג אחר וחדש, כי נפתחים ערוצים אחרים של תקשורת. פגישה שרובה נשענת על שיחה יכולה ללכת מהר לעומק שלא הייתם מגיעים אליו. אחד הניסויים המלבבים בתחום הפסיכולוגיה של ההתאהבות, נעשה לפני שנים על ידי הפסיכולוג ארתור ארון, שבנה תרגיל של 36 שאלות אישיות והדדיות שאנשים מוזמנים לשאול אחד את השני (שאלות שלוקח שנים להגיע אליהן אם בכלל)  ההנחה שלו הייתה שדווקא שאלות עומק שנשאלות בין שני זרים, יכולות לקצר את הדרך שעושה לב אחד לכיוון השני. הוא צדק. הניסוי שלו הניב כמה התאהבויות ואפילו חתונה בזכות דייט ראשוני של שיחת נפש.
  7. ברגעים של ייאוש תזכירו לעצמכם שוב ושוב "גם זה יעבור". כמו תופעת הביבי-בום שיש אחרי מלחמות, גם קירבה, אהבה, התאהבות – נוצרות ביתר שאת אחרי תקופה של ניתוק ורעב. אני מאמינה שהמגע הזה של כולנו בשורשי הבדידות שלנו בתקופה הנוכחית  יעזור לנו להשקיע יותר במתנת החיים היקרה הזו – הקשרים הבינאישיים שלנו. לטפח אותם, לחתור לקירבה, לאמץ אל החיק ואל הלב, כשרק יתירו לנו את זכות החיבוק בחזרה.  

חיסון לנפש עם שירלי יובל יאיר: להחזיר את השליטה לעצמנו בתוך 100 מטר

חיסון לנפש עם שירלי יובל יאיר: איך להתגבר על חרדות 

***

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
חיסון לנפשקורונהשירלי יובל יאיר