נמאס! אל תעשו פרצוף מסכן כשאתם נדבקים, שימו מסכות ותגלו אחריות

הוא קפץ לי בפיד עם פרצוף אומלל בסלפי מתוודה שחלה בקורונה.  הדגיש שזו איננה בדיחה וביקש קצת מאוחר מדי שישימו מסכה. אותו כיסוי פנים שהוא לא עטה בכל אותם אירועים מצולמים שאליהם התייצב, בהם חיבק, לא שמר מרחק וחשב לבטח שלו זה לא יקרה. מהתגובות נשפכה אהבה "תהיה חזק", "אתה תבריא", "אם מישהו יכול לנצח את זה, זה אתה" ועוד כל מיני פנינים. אבל אף אחד לא כתב לו "חבל שלא שמרת ונשמרת". מה? זה רק אני? רק לי בא לצעוק לו בטון מאוד לא אוהב 'מקווה שתחלים אבל אתה חתיכת אגואיסט?'

אז הנה, אני שונאת אתכם. שחור על גבי לבן: אני שונאת אתכם.

שונאת את כל הסלבריטאים, מי מהם סלבריטאי ז' או סלבריטאי על שהולכים לאירועים, השקות, מסיבות ולא שומרים מרחק כי חייבים להתחבק כי אתם לא מפחדים מכלום ולא מעניין אם זה היה באירוע התרמה כזה או אחר. 

אבל זה לא רק הם.

שונאת אתכם אלו שחייבים לרוץ בקבוצה של חמישים ולא מסוגלים בתקופה הזו לרוץ קצת לבד או לפחות בקבוצה מצומצמת.

שונאת אתכם אלו שנכנסים לסופר ושנייה אחר כך מורידים את המסכה כי קשה לנשום או כי אתם חייבים להוריד כדי לדבר בטלפון.

שונאת אתכם חברי כנסת ושרים מסתודדים, מסתובבים, לא מהווים דוגמה ולא עושים דבר כדי שאזרחי המדינה לא יחושו כאילו סוף העולם הגיע, יזלזלו, כמו שאוהבים כאן לעשות, כי גם ככה קשה פה ואין ממה לחיות.

שונאת אתכם אלו שחייבים להתפלל עכשיו בקבוצות של 2500 איש כאילו שאם יש אלוהים הוא לא שומע את רחשי לבכם.

שונאת אתכם מאחר שאני לא יכולה לטוס לעבוד בחו"ל וכך עוד לא מעט אנשים שאני מכירה כי אנחנו מדינה אדומה, אבל בעיקר אני שונאת אתכם בגלל אבא שלי.

אבא שלי שנתן כל כך הרבה כדי שתשנו בשקט בלילה. האיש הפרודוקטיבי, הפעיל, מסתגר בביתו כי אתם לא שמים מסכה כשאתם בחוץ, כי אתם לא שומרים מרחק, כי לא אכפת לכם.

בהתחלה הוא עוד עשה הצגה כששאלתי מה שלומו אך לפני שבועיים הוא התעייף מלשקר כדי שיהיה לי נוח ועכשיו הוא עונה בפשטות "חרא". הוא מתגעגע להצגות, הוא מתגעגע לחברים, הוא מתגעגע לנסיעות שלו והוא לא יכול שלא לתהות אם כך יגזרו עליו עוד שנים, בהסגר, בבדידות. הוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון, הוא לא יכול לחשוב שמקסימום הוא יחלה או שלו 'זה לא יקרה',  והוא עצוב והוא מדוכא בדיוק כמו רבים מהאזרחים בגילו. אבא עוד צעיר, הוא עובד, מרצה, מלמד, הוא רק בן 75 והוא לא רואה את האור. מי אתם שחושבים שמותר לכם לכבות לו אותו?

איזו חברה אגואיסטית זו שאינה מוכנה להבין שהעולם אינו שייך רק לצעירים והדור המבוגר אינו מטלה או מועקה? האוכלוסייה בסיכון צריכה שניקח אחריות ופעם אחת לא נחשוב שמגיע לנו הכל.

אז שאני לא אשנא אתכם? שאני לא אכעס? שימו קודם מסכה.

אתם יודעים מה צריך לעשות, אמרו לכם, התעלמתם כי ההנאה והנוחות שלכם חשובים יותר. אלו שאמורים להוות דוגמה אינם עושים זאת, תתעלמו, תהיו טובים יותר כי אבא שלי צריך לחזור למצב בו הוא יכול לעשות תוכניות ואני אוכל לאהוב אתכם שוב.

 

ליאור כלפוןמסיבות קורונהנינט