ביטול 600 תקנים של מתמחים כשהקורונה ממשיכה זה 'קרקס של אבסורד'

לרגע קצר יכולנו להפסיק לדבר על בריאות ולחשוב על היום שאחרי המגפה. אבל הקורונה שבה והרימה ראש ואנחנו בוחרים לנהל שיחה קצרה עם ד"ר עמרי כהן, יו"ר פורום הסטאז'רים לרפואה בישראל, מזכיר פורום המתמחים בהסתדרות הרפואית הישראלית וסטאז'ר לרפואה בביה"ח לניאדו, שלום ד"ר כהן.

היה נדמה לנו שהקורונה מאחורינו, אתם הופתעתם כמונו?

תראי, אני בגל השלישי של המגפה הייתי במיון כסטאז'ר בלניאדו, בין היתר במיון הנשימתי, ראינו את העלייה בשיא שלה, ראינו את החולים הקשים מגיעים בכמויות גדולות, אשפזנו המון חולים קשים, טיפלנו בהמון חולים קשים. אנחנו רואים עכשיו את החזרה של חולים לבתי החולים, אנחנו עוקבים אחרי ההודעות בעיתונות, אבל אנחנו לא מופתעים, כי המגפה בעצם ממשיכה להתנהל בעולם. זה טבעם של וירוסים ושל מיקרו אורגניזמים לעבור אבולוציה וזה היה ברור שבאיזשהו שלב, לכל מי שהוא מפוכח, אנחנו נראה וריאנטים שהעמידות שלהם מול החיסון היא גדולה יותר, וזה מה שאנחנו רואים עכשיו. מצד שני, אני יכול להגיד שמאחר ואנחנו מחוסנים, אנחנו עדיין לא רואים עליות מטורפות במספרים. לפני כמה ימים טיילתי בקניון בקריית אונו וראיתי שם כמות אדירה של ילדים, וחלקם הגדול בלי מסכות, באיזשהו מופע. אירוע כזה לפני שנה היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי ממה שהוא כנראה הביא אותנו עכשיו. לא שאני מעודד אותו, לא שאני אומר שזה לא כנראה מביא לעלייה בתחלואה כאשר אנשים מתנהגים בניגוד להנחיות, אבל אני חושב שאנחנו במקום אחר בגלל החיסון.

עמרי כהן, יו"ר פורום הסטאז'רים לרפואה בישראל, מזכיר פורום המתמחים בהסתדרות הרפואית הישראלית

אם הייתי פוגשת אותך לפני שבועיים אז היינו מתעסקים ישר בדבר הזה שבאוצר אמרו טוב נגמרה הקורונה אז נבטל את התקנים- 600 תקנים של מתמחים, איפה זה עומד?

התקנים למעשה בוטלו. בפגישה שהיינו עם האוצר בשבוע שעבר, ביחד עם הנהגת ההסתדרות הרפואית נאמר שלמעשה האוצר הפסיק לשלם עבור התקנים האלה, עכשיו זה בידיים של מנהלי בתי החולים, זה יוצא מהכיס של בתי החולים. יש בשנה 800 תקנים למתמחים בישראל (מתוך 1800 רופאים שמסיימים סטאז'), המשמעות של ביטול של 600 תקנים היא שרק 200 מתמחים ומתמחות יתחילו את העבודה השנה. אנשים שסיימו לימודי רפואה, אנשים שעשו מאמץ במחלקות מסוימות כדי להתקבל, עוצרים להם למעשה את תהליך הקבלה וההשפעה של זה היא אדירה. אנשים שמחכים, אנשים שעבדו קשה ומחכים לתקן יכולים לחכות אפילו עוד שנה בבית. וכל זה קורה בזמן שלפני רגע דיברנו על עלייה בתחלואה, על מגפה שאנחנו עדיין מתמודדים איתה ושאי אפשר לדעת מתי יהיה איזשהו וריאנט שייצור בעיות גדולות יותר עבורנו שאולי אנחנו עוד לא יכולים לצפות. אבסורד, קרקס של אבסורד.

 

ראיתי הצהרה לפני שבוע של שר הבריאות שהוא לא ייתן לזה יד. יש לכם יו"ר ועדת הבריאות החדשה חברת הכנסת עידית סילמן, היא באה מתוך המערכת שלכם, היא הייתה עובדת שירותי בריאות כללית. לכאורה יש לכם שני אנשים שיכולים אולי לסייע, ששיתוף פעולה איתם יכול לייצר אולי מציאות אחרת. אתה רואה את זה בשטח?

בהחלט. קודם כל חברת הכנסת סילמן הייתה אתמול בהצגת מסקנות הוועדה העליונה של ההסתדרות הרפואית שבמסגרתה נדונו, בין היתר, קיצור התורנויות, אני מניח שנרצה לדבר על זה בהמשך. אחרי הדיון היא נסעה לביה"ח שיבא, אני מניח שהיא פגשה שם גם מתמחים ומתמחות שעובדים את התורנויות הקשות שלנו ושוחחה איתם. אני יודע ששר הבריאות מעורב, ראיתי את הציוץ שלו בטוויטר, זו הייתה תגובה מהירה וברורה. אני רק רוצה לבקש גם ממנו, ואולי גם ממנה, לא להשאיר את הדברים האלה בטוויטר, להבטיח הבטחות ולהגיד דברים זה הלחם והחמאה של פוליטיקאים, אבל שזה מגיע בסוף למשהו שכנראה יהיה מורכב וכנראה יהיה יקר בתקופה שבה זה ברור שיש חוסרים גדולים, אל תזניחו את מערכת הבריאות שזה נוגע לעשייה בשטח, וכרגע מהשיחות עם האוצר זה לא נראה שיש איזושהי כוונה לבטל את הנושא הזה של קיצוץ 600 תקנים, זו גזירה מאוד כבדה. קשה לאנשים להבין את המשמעות הזאת, אבל אנחנו נמצאים באי וודאות אחרי הרבה שנים של עבודה מאומצת ופשוט חלקנו יושבים בבית ומחכים לאיזשהו משהו שיקרה.

ואנחנו מוסיפים על הדבר הזה שהוא גם ככה חמור, כמו שאתה מתאר אותו, את התורנויות הבלתי אפשריות האלה של 26 שעות. זה קצת השתנה בקורונה כדי לא לחשוף צוותים, התורנויות התקצרו קצת?

נכון. בתי החולים עבדו בכל מיני מתכונות בזמן הקורונה, היו כל מיני משמרות און אוף, קצת מזכיר דברים כמו בצבא,  12-12 וכל מיני דברים כאלה. אנחנו יודעים שלתורנויות כאלה באופן שהייתה בקורונה יש חסרונות רבים. יש מחלקות שבהם זה היה טוב למתמחים ויש מחלקות שבהן המתמחים סבלו הרבה יותר ואמרו שהם לא מסוגלים לעמוד בזה.

סה"כ אנחנו רואים ממחקרים בעולם ששינויים מהסוג הזה פוגעים בהעברות מקל, פוגעים בתקשורת עם המטופלים ובעצם גורמים נזק לאנשים ואנחנו פחות רוצים לראות אותם.

בשבוע שעבר הייתה ישיבה של הצגת המסקנות של הוועדה לשינוי עבודת חיי הרופא והרופאה וכללה בעצם המלצות לקיצור התורנויות באופן מאוד משמעותי בכל המקצועות הפנימיים, תתי פנימיות, פסיכיאטריה, גניקולוגיה שהוא מקצוע כירורגי במהותו, וזאת לצד השארה של המצב הקיים בשינויים במקצועות הכירורגיים המאוד אינטנסיביים ששם יש קושי ליישם קיצור תורנויות מכל מיני סיבות.

כשאתה מדבר על קיצור, על איזה סדר גודל אתה מדבר?

בסביבות 16 שעות בכל מיני קונסטלציות, רובן סביב הגעה אחר הצהריים ומשמרת עד הבוקר. זה משהו שהוא הרבה יותר סביר.

בחוד החנית של המאבק שלך כרגע, ה- 600 תקנים או קיצור התורנויות? על מה אנחנו נראה אתכם יוצאים לרחובות?

"אני חושב שקיצור התורנויות היה המאבק, והמאבק הזה לא תם ולא נשלם, אבל הוא כבר לא בדיוק בקטגוריה של מאבק חד, אלא מה שאנחנו קוראים לו לא אקוטי אלא כרוני, זה משהו מתמשך, זה תהליך שייקח זמן. הוא דורש הוספת תקנים בכמויות גדולות, הוא דורש הוספת תקציבים למערכת והוא דורש היערכות מחדש של מערכים שהמון שנים היו בצורה אחת ועכשיו אנחנו רוצים שיעבדו בצורה אחרת, ולשם כך אנחנו פועלים במסגרת קבוצת יישום שלמעשה היא מתארגנת בימים אלה בתוך ההסתדרות הרפואית כדי לקדם את הדברים האלה בשטח במציאות. הדו"ח זה נחמד, אנחנו מכירים דוחות, זה המלצות, עשו את העבודה, אבל בסוף זה לא בהכרח מתרגם למציאות בשטח וזה משהו שאנחנו לא רוצים לתת לו להתקיים.

לגבי 600 תקנים זה מאבק חד משמעית אקוטי, דחוף, עכשיו. ה- 600 תקנים האלה למעשה כבר לא משולמים, כמו שאמרתי קודם, אנשים לא נקלטים להתמחות ובעצם נוצר פה איזשהו פער שגם ילך אחורה, ברגע שאת דוחפת 600 תקנים השנה אז סטודנטים של המחזור שלי שיסיימו עכשיו, סטאז'רים יסיימו עכשיו וירצו להתקבל, יחכו שנה ואלה שיסיימו בשנה הבאה יחכו גם כן שנה, נוצרת פה איזשהו עיוות שחייבים לתקן אותו.

ברור שיש צורך לכל התקנים האלה ולכל הרופאים החדשים האלה בלי קשר לקורונה.

בוודאי. אנחנו למעשה דורשים הוספה של תקנים מעבר לתקנים, אלה רק התקנים הקיימים, זה מה שנקרא המינימום הנדרש. אנחנו דורשים הוספה של תקנים כדי באמת לאפשר את קיצור התורנויות, כדי לשפר את השירות ואת העבודה שלנו מול המטופלים. בסוף אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן בתורנויות האלה, העייפות שלנו היא עצומה והקושי האישי שלנו ברור. כל מי ששומע תורנות 26 שעות, בין אם הוא מכיר את המערכת הרפואית, או לא מכיר את המערכת הרפואית, מבין שמדובר בעומס אדיר. אבל זה לא רק אנחנו, בסוף אנחנו מטפלים באנשים, בסבים והסבתות שלנו ושלכם, בהורים שלנו ושלכם, בילדה הקטנה שקרה לה איזה משהו והיא צריכה עכשיו מענה, וכשלוקחים את הילדה הקטנה הזאת ומכפילים אותה ב- 15 שמחכים לי מחוץ לחדר, אנחנו מתקשים להגיע, מתקשים לטפל ובסוף החולים סובלים מזה ובני המשפחה שלנו סובלים מזה וזה גם משהו שכל, אני מניח, אזרח ואזרח בישראל יכולים להזדהות איתו. כולנו חווינו באיזשהו שלב המתנה מאוד ארוכה בחדר מיון, כולנו חווינו באיזשהו שלב איזשהו קרוב משפחה, הרבה פעמים מבוגר, שחיכינו איתו ודאגנו והתעצבנו ורצינו להפוך שולחן. מהצד השני אנחנו כרופאים חווים את התסכול הזה, גם כאלימות מצד מטופלים שצריך לגנות אותו מעל כל במה ואני אנצל את ההזדמנות כאן להגיד שאין שום הצדקה, לא משנה כמה זמן אתם מחכים, או כמה לא התייחסו אליכם, שיש דרכים לגיטימיות ואלימות היא אף פעם לא התשובה. דרך החשש שלנו לפגיעה בחיים של מטופלים. אנחנו באים לעזור לאנשים, יש לנו מחויבות אמיתית לדבר הזה, הקדשנו את החיים שלנו ללימודים ולעבודה הזאת באמת באמת ובסוף אנחנו לא רוצים להגיע לנקודה שאנחנו עושים נזק למטופל רק כי לא הספקנו לראות אותו, או כי היינו עייפים מידי ולא מרוכזים מספיק.

מחאת המתמחיםמשבר הקורונהקיצור התורנויות