סיפורים מכיסא האינקוויזיציה של הגניקולוג

בגיל 18 וחצי הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לרופאת נשים. הייתי חיילת, ולמזלי אני מגיעה ממשפחה ממעמד סוציו – אקונומי גבוה, אז יכולתי להרשות לעצמי ללכת לרופאה פרטית. הרופאה הייתה מקסימה. מאז עברתי רק רופאות מקסימות. ותאמינו לי, עברתי הרבה מאוד רופאות נשים. היה גם איזה רופא אחד שהיה באמת נחמד, אבל תמיד העדפתי רופאה.

למה אני מספרת לכן את זה? כי מסתבר שזו ממש לא החוויה של כל הנשים. אפילו לא של רוב הנשים. יש רופאי/ות נשים שמתייחסים/ות למטופלות בזלזול, עלבון, פטריארכיה, סקסיזם ואפילו מגיעים עד כדי הטרדה מינית ותקיפה מינית ממש.

אמירות כמו "טוב, אין מה לעשות זה איבר מסריח ולא היגייני במיוחד" על הוואגינה של מטופלת, "תירגעי, זה רק אני, תיפתחי" (מלשון להיפתח ולא לפתוח) לפני לידה,  "אני מבין שיש לך בעיה של שיעור יתר. אני ארשום לך את הגלולות, X זה יעזור לך עם זה" בזמן בדיקה גינקולוגית, הן רק חלק מהאמירות שהגיעו אליי מאז שהתחלתי את הפרויקט של איסוף סיפורים מכיסא הגינקולוג.

בנוסף ולצערי, הגינקולוגיה נשלטת היום על ידי רופאים גברים, כמו כמעט בכל תחומי הרפואה פרט לרפואת משפחה, שם יש סוג של שוויון. מאוד קשה למצוא רופאת נשים, שלא נדבר על מה זה שכמעט בלתי אפשרי למצוא אחת בפריפריה.

רוצות להיבדק אצל מי שמבינה מה אנחנו עוברות

למה חשוב לנו כל כך, כנשים, וכנשים פמיניסטיות, ללכת דווקא לרופאת נשים ולא לרופא נשים? מדוע זה כל כך שונה מרופא/ת עיניים, משפחה, ילדים/ות, מנתח/ת או כל רופא/ה אחר/ת? קודם כל, אין ספק שהבדיקה מביכה, לא נעימה, ומלחיצה. אין כמעט אף בדיקה שאת צריכה להתפשט בה כמו בדיקה גינקולוגית. אנחנו רוצות מישהו/י שעוברת את מה שאנחנו עוברות. מישהי שמבינה מה זה אומר לפתוח רגליים ושאדם זר/ה ת/ידחוף את האצבע שלו/ה לתוכך.

רופאת נשים מבינה את זה כי היא בעצמה קודם כל אישה. כמובן שאמפתיה ורגישות כלפי המטופלת אינה נובעת רק מהיותה של רופאת הנשים אישה. הרי יש גם רופאות נשים שאינן רגישות כלל. אבל אין ספק שיש הקלה מסוימת לעבור את הבדיקה הזאת כשמדובר באישה.

ובוא נעבור לכיסא. מי לא מכירה את ההרגשה לפני שמגיעים לגניקולוג/ית והידיעה שהיא תצטרך לשבת על כסא האינקוויזיציה? אתן יודעות שהכיסא הזה נועד רק לנוחות הרופא/ה? את הבדיקה ניתן לעשות גם בלי הרגליים למעלה ופשוט הרופא/ה ת/יצטרך להתאמץ קצת יותר. כולנו גם יודעות שהגניקולוגיה לא רואה אותנו כנשים שלמות. כמטופלות עם מכלול תכונות אופי, רגשות, ותסביכים. הגינקולוגיה מנסה לפתור לנו בעיות בין הרגליים במנותק משאר מי שאנחנו.

בלוג סיפורים מביקורים אצל גינקולוגים

בעקבות סיפורים שהחלו לזרום אליי מכל מיני מקומות, פתחתי בפרויקט חדש שאוסף סיפורים מביקור אצל הגינקולוג/ית, אותם אני מעלה לבלוג אינטרנטי. הפרויקט נקרא "ואגינה וגינקולוגיה: התלכנה שתיהן יחדיו? קול קוראת לסיפורים מכסא הגינקולוג".

ההתייחסות היא בכוונה לכיסא הגינקולוג ולא כיסא הגינקולוגית כי מי שהמציא את הכיסא הזה הם גברים. עד שגברים השתלטו על הגינקולוגיה, המיילדות היו בודקות נשים, ומיילדות תינוקות על גבי מיטה, ולא הייתה בזה שום בעיה.

אני מקווה שבעקבות הפרויקט נוכל גם למפות את הרופאים/ות הטובים/ות והרופאים/ות הפחות טובים/ות. נוכל גם להעלות מן האוב רופאות נשים ולהפיץ את שמן בינינו. סוג של העדפה צרכנית, או אם אתן רוצות, חרם צרכניות. אתן מוזמנות לשלוח אליי סיפורים מכסא הגניקולוג ואפרסם אותם, בעילום שם כמובן, וללא שמו/ה של הרופא/ה.

לפרוייקט של שרון אורישלמי: ואגינה וגינקולוגיה