סובלת מכאבים בנרתיק? כדאי שתבדקי את העצב הפודנדלי

זה קרה לנעמי סביב גיל 39, מאישה שופעת חיוניות היא שמה לב שהצבעים בחיים נשטפים. הכל הפך להיות אפור ומונוכרומטי ודברים שהיא מאוד נהנתה מהם קודם הפכו חסרי משמעות. אפילו סקס שהיה עונג גדול הפך להיות משהו שעושים. היא הצליחה להגיע לפורקן ואורגזמה, אבל כל התחושה הכוללת, זיקוקי הדינור והחוויה הכלל חושית שהייתה רגילה להרגיש, התפוגגה. הכל הרגיש קצת טכני, חד ממדי ורדוד. לא הייתה פואטיקה יותר.

היא תהתה מה קרה לה. לאט לאט היא הרגישה שהיא שוקעת כולה לחוסר החשק, זה הפך לדכדוך והיא חששה שאפילו לדיכאון. בביקור אצל רופא המשפחה שלה הוא המליץ על בדיקה אצל רופאת הנשים כדי להבין מה גורם למצב הרפואי המיוחד. כשהאחרונה בדקה אותה היא גילתה שהאגן כולו היה רדום וחסר תחושה. ועוד טוויסט בעלילה – מי שאשם הוא העצב הפודנדלי.

מה שאני מספרת לכן עכשיו הולך לשנות לכן את החיים, וזה סיפור אמיתי. בחושיה החדים רופאת הנשים של נעמי החליטה לערוך בדיקה מקיפה ומעמיקה ובמהלכה הבחינה שהיא סובלת מחוסר תחושה באזור מסוים באגן. היא הסבירה לה שככל הנראה זהו הגורם לאי הנוחות. היא תיארה איך לרוב כשיש חוסר תחושה במקום אחד תהיה עליה ברגישות באזור אחר. הרופאה חשדה שזה העצב הפודנדלי, עצב ארוך ומפותל שמעצב גם לכן את הדגדגן. הוא יוצא מתחתית עמוד השדרה ומסתעף בקרקעית האגן לשלושה ענפים, עושה פניות סביב שלושת הנקבים, פי הטבעת, הנרתיק והפות, אם אנחנו כאן בשביל העונג, והוא כמובן אחראי גם לעצבוב הקליטוריס. 

אם אתן שומעות על מישהי שכואב לה, ואולי היא מאז ומתמיד עם כאב ביחסי מין או שזה בכלל התחיל אחרי הלידה כי יש שם צלקת או דחיסה או השם יודע מה – תמליצו לה לבדוק מה המצב עם העצב הפודנדלי. זה השלב שאתן נשמעות חכמות ממש. העצב הפודנדלי מספק תחושה לנרתיק, פות, ולכל אזור הגניטליה.

מיכל רוזן, מיילדת ומרצה, מייסדת ׳קוּרָה׳ – קליניקה וקהילה לנשים בתל אביב

כשחפרתי על מקור השם של אותו עצב נדהמתי לגלות שמקורו במילה הלטינית pudere מילה שהמשמעות שלה בפשטות היא להתבייש – כלומר, העצב שאחראי על עצבוב האגן שלנו ואיברי המין הנשיים (או הבושת) נקרא עצב הבושה. המונח עצב ההפודנדלי הופיע בספרי הרפואה לראשונה ב-1543 באטלס אנטומי של מי שנקרא אבי האנטומיה המודרנית, רופא פלמי בשם אנדאס ורסיליוס. באותה תקופה לימודי אנטומיה התבססו על התבוננות בגוף הגברי, לא הייתה התייחסות אמתית לגוף הנשי. חוקרים גברים התבוננו על גופות של גברים אחרי שביתרו אותן וכתוצאה מכך כתבו את ספרי האנטומיה. נשים לא היו חלק מן הסיפור הזה. התפיסה הרווחת הייתה שנשים הן נחותות פיזיולוגית. גוף נשי הוצג רק לצורך הצגה של אברי רבייה, גניטליה ושדיים.  וגם אז אותם איברים הוצגו לרוב מבותרים ולא כחלק ממערכת שלמה. השם עצב הבושה/הפודנדל הוא חלק משורה ארוכה של תיאורי גוף המבטאים גישה ארכאית ומפלה כלפי נשים. שמעתן על ׳קרום הבתולין׳ (תודו שזה מונח נוראי), בלטינית הוא נקרא הימן – ומקורו נובע משמו של הימניוס, אל טכסי הנישואים במיתולוגיה היוונית. המילה "ואגינה" מגיעה משורש בלטינית שמשמעו נדן (נרתיק) החרב, תיאור שאינו מקצועי ובטח שאינו מבטא את רוח התקופה בה אנו חיים.

נחזור לנעמי וכאבי האגן שלה. מה שעזר לה בסופו של דבר היה קודם כל לא להתבייש ולהגיע לרופאה שיכלה לאבחן ולהפנות הלאה לנשות מקצוע. היא פגשה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שטיפלה בה והנחתה אותה והופנתה לעשות עיסוי אגן בשם סובאדה (ארויגו). היא אפילו למדה לבצע עיסוי עצמי שהאיץ מאוד את ההחלמה שלה. היום היא מדווחת שהתחושות חזרו ואיתם חוויית חיות וחיוניות.

**

מיכל רוזן היא מיילדת ומרצה, מייסדת ׳קוּרָה׳ – קליניקה וקהילה לנשים בתל אביב בוגרת התוכנית לטיפול ויעוץ מיני באוניברסיטת תל אביב. מטפלת בשיטת סובדה/ארויגו

מנחה בשיתוף את הפודקאסט ׳באות לעולם׳

העצב הפודנדליכאבי אגןכאבים בנרתיקעיסוי רחםקליטוריס