"כוח השררה שניתן למנהלי מחלקות משמש להם להתעמר, להטריד מינית ולפגוע בכפופים להם מבלי לתת את הדין"

כמו במופע מחול שכל משתתפיו מכירים היטב את צעדיו, התייצבו אתמול בוועדת הבריאות של הכנסת חברות כנסת, נציגי משרד הבריאות, נציגי נציבות שירות המדינה, נציגות של רופאות אמיצות שעומדות מאחורי 'אפס סובלנות להטרדות מיניות במערכת הבריאות – Med Too ונציגות של עמותות. חצי שנה אחרי דיון זהה שהתקיים באותה וועדה בעקבות פרסומים כאן באון לייף, התכנסה החבורה לדיון חוזר בשל הפרסומים בשבועיים האחרונים בידיעות אחרונות שחשפו תקיפות והטרדות מיניות של רופאות. כמו בפעם הקודמת הח"כיות היו מזועזעות, כמו אז במערכת הבריאות הבטיחו לתקן. זה לא קרה עד עכשיו ואף הצעת חוק שהציעו כבר לפני חודשים רבים לא התקדמה במערכת. ובכל זאת היה משהו אחר – רופאה בכירה אמיצה אחת התייצבה בפרצוף גלוי ובשמה לספר את סיפורה והוא מזעזע הן בשל מסכת ההטרדות שעברה אבל אולי יותר מכך בגלל מה שנאלצה לעבור כשניסתה להגיש תלונה בדרך החתחתים שקיימת עד רגע זה במדינת ישראל – דרך בית החולים ושירות נציבות המדינה. בחרנו להביא בהסכמתה את עדותה המלאה, עדות אותה מסרה בקול רועד אבל נחוש:

"שמי ד"ר אביטל אבריאל, אני רופאה מומחית בשתי התמחויות , מזה 21 שנה עובדת בבתי חולים גדולים, קטנים, בפריפריה ובמרכז. עבדתי בבית חולים כסטאז'רית, מתמחה, רופאה בכירה וניהלתי יחידה.

בשנת 2019 בעודי מנהלת יחידה, לאחר מסכת של הטרדות מיניות והתעמרות כלפי על ידי רופא בכיר שהיה המנהל הישיר שלי, שהלכו והחמירו, בתעוזה ובעוצמה, התלוננתי בנציבות שירות המדינה. התלוננתי בנציבות כי היה זה קשה מאוד להיחשף, כי חסתי על משפחתו וחסתי על משפחתי, וכדי למנוע פגיעה בהם בעצת אחראית המגדרית של בית החולים.

ד"ר אביטל אבריאל, מומחית במחלות ריאה.

אני זוכרת את עצמי אומרת בקול לחברי שאני מאמינה כי במדינת ישראל לאחר שיתבררו הדברים, אותו רופא לא יוכל לעבוד יותר במערכת הציבורית כי הוא מהווה סכנה לקולגות שלו ואולי גם למטופלים. הסתבר שאני מאוד תמימה ומהר מאוד ההרגשה שיש לי מדינה ששומרת עלי הפכה להיות הזדהות עם אותה אישה באיראן שהושמה בבור ונסקלה. אני בטוחה שיש רבים שאומרים שאולי אני מגזימה, אבל הנה אני פה מולכם לבד  בפנים וזהות גלויים, רופאה בכירה, מתוך מאות תלונות מזעזעות של רופאות שפורסמו בעילום שם בעיתונות והן רק קצה הקרחון. ואותן מתלוננות צודקות כשהן מחביאות את שמן וזהותן , כי מרגע שיחשפו עתידן במערכת הבריאות גמור, כל האפשרויות להתקדם או למצוא עבודה במקום אחר במערכת הבריאות יהיו סגורות בפניהן, וזה יהיה לאחר שממש כמוני, הן יוכפשו , יושפלו ויפוטרו. אותן רופאות שלא חוששות לרוץ לחדר ניתוח או לחדר החולים הקשים באמצע שעות לילה ולאחר 26 שעות של עבודה לעשות החייאה ולהילחם על חיי המטופלים שלנו, אותן רופאות חרדות ומבועתות ממה שיקרה להן אם יתלוננו על הטרדות מיניות מצד קולגות שלהן.

בכל השנים שעבדתי בבתי החולים אך בעיקר בשנים האחרונות, ראיתי כיצד בשל הכוח והשררה שאין כדוגמתן בכל מערכות הציבוריות, אותו כוח שררה שניתן למנהלי מחלקות בתמיכתם המלאה של מנהלי בתי החולים וארגון הרופאים משמש להם להתעמר, להטריד מינית ולפגוע בכפופים להם מבלי לתת את הדין. אנחנו כגוף אחד איבדנו את החמלה, את הערכים והמוסריות שלנו ואין כאן לא אשמה של מחסור בתקציבים, תקנים או אלימות הציבור כלפינו אלה כוח ללא גבולות וללא מתן דין וחשבון לרופאים שאינם ראויים לכך ופוגעים בכפופים להם וגם במטופלים, ומצד שני המתלוננות/ים הן ללא קשר לכישורים ולאישיות שלהן יוכתמו כ "לא מסתדרות במערכת" , "בעייתיות" , הן או הם שמנסים להפסיק את התופעות האלה ובעיקר את ההטרדה המינית במערכת הן הבעייתיות למערכת, הן ימצאו את עצמן מוכפשות בחוץ.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by MedToo (@medtoo_)

אתאר את סיפורי האישי מהסוף, מהתשובה שקיבלתי לתלונתי מנציבות שירות המדינה – לא נציבות שמגנה על רופאות שמוטרדות מינית- "הפרקליטות הסיקה כי אין בחומר ראיות לבסס עברות משמעת, יחסו של דר" X כלפי מרשתך מבטאות יחסי חברות וקרבה. לדידה של הפרקליטות והנציבות לא ראוי! להגביל יחסי חברות שנוצרים בין עובדת כפופה למנהל שלה"

במאי 2019 התלוננתי לנציבות שהמנהל שלי נוהג לקרוא לי לשיחות בחדרו וסוגר את דלת חדרו על אף בקשותי שלא יעשה כך, במקביל לכך ש"מלטף" את רגלי עם רגלו עד לגובה הירך שלי, נוהג לנזוף בי ולדרוש ממני דברים שאינם מתפקידי. בשיא ההטרדות המיניות באמצע פעולה סטרילית, כשהמטופל מורדם ואני מכניסה לו מכשיר אל בית החזה , נכנס המנהל שלי לחדר והחל ללטף את ידי ולאחוז בהן בחוזקה, רק לאחר שרעדתי והתחננתי שיפסיק , הניח לי. ההטרדות כללו התקשרויות טלפוניות בכל שעות היום והערב המאוחרות בהן אמר לי שהוא אוהב אותי אבל אני צריכה לעשות לו טוב שהוא ישמח לבוא לעבודה ואני לא עושה את זה מספיק טוב, כמו כן  טען בפני שבגלל המחשבות עלי הוא אינו נרדם בלילה וכ. וכ. לאחר אותו אירוע בחדר הפעולות משראה שאיני נענית לגחמותיו, החל לנקוט נגדי בפעולות של התעמרות ואיומים. הוא לקח ממני מלגה מיוחדת שקיבלתי עבור נסיעה לכנס, הוא נישל אותי מכל סמכויות ניהול היחידה על אף שנקבעו בוועדת המכרז שעברתי וחזר ואיים עלי בפיטורים. משזה לא עזר והבין שכבר כתבתי מכתב תלונה למנהל בית החולים, נעל את חדרי עם כל חפצי בתוכו והחליף מנעול של החדר. כשזה גם לא עזר, הורה לשים כסאות שיחסמו את הכניסה לחדרי. בהמשך בגיבוי מלא של הנהלת בית החולים שלח אנשי ביטחון לאיים עלי ואף לנעול אותי בחדר החלופי שניתן לי בצו של בית משפט לעבודה שהתערב בנעשה מאחר שלא הפרקליטות ולא הנציבות ולא האיגוד או משרד הבריאות, הועילו בטובם לשמור על זכויותיי כמתלוננת ובמשך שבועות רבים לאחר שהתלוננתי נאלצתי להמשיך לעבוד תחת מי שהטריד אותי ועליו התלוננתי. ויותר מזה, הנהלת בית החולים מייד התגייסה לעזרת המנהל ליצור מצב שאני אתחרט – כך נאמר לי מופרשות ע"י מנהל בית החולים כי הוא מעוניין שאתחרט ויחזור המצב לקדמותו או שכפי שנתן לי דוגמא – מי שמתלונן בבית החולים נענש.

רופאות יקרות זה רק החלק הקטן ממה שצפוי לכן אם תתלוננו, למי שעוד חושבת להתלונן אספר לה על החקירות בנציבות שירות המדינה. את המתלוננת צפויה להיחקר 10-12 שעות ברציפות עם הפסקה של חצי שעה לפיפי ואוכל לא דקה יותר. נחקרתי כך כ 4 פעמיים, לאחר נסיעה של 3 שעות מקצה הארץ ועוד 3 שעות חזרה בשעות הקטנות של הלילה אחרי יום של השפלות והכפשות. ועל מה נחקרתי כל כך בקפידה יתרה? על צורת הלבוש שלי שגרמה למנהל שלי לגירוי, על שאיחרתי ועל שיצאתי באמצע ישיבת בוקר, על שהעלבתי את האחות במחלקה, על זה שכל זה מוכיח שאני שקרנית שממציאה את הסיפור. והפוגע? הוא לא נחקר באותו אופן ולא נדרש לספר על הלבוש שלו או ההתנהגות שלו . לפעמיים הייתי בטוחה בזמן החקירה שאולי אני העבריינית שאולי גנבתי, פגעתי או הטרדתי מינית משהו. אסור היה שיכנס איתי מלווה גם לא בעלי, ממונה על הטרדות או עו"ס או בכלל כל מי שיכול לתמוך בי בשעות של חקירה כאשר אני צריכה לשחזר שוב את האירועים בשעות וימים ולהגן על טיפת הכבוד האחרונה שהשאירו לי על גופי ונפשי, בחקירות האלה נשברתי לרסיסים ע"י החוקרת המשפילה , מקליטה והמצלמות , בחדר החקירות לבד כאחרון העבריינים. גם שנשברתי והתיישבתי על הרצפה בוכה ורועדת עד שחשבתי שאיבדתי גם את שפיותי החקירה נמשכה עוד מספר שעות עם כוס מים ואיום שאצטרך לחזור שוב ליום שלם של חקירה.

מישהי, רופאות יקרות, עדיין רוצה להתלונן? מספר פעמיים נאמר לי גם על ידי משרד הבריאות שאולי אלך להתלונן במשטרה ולמה אני לא עושה את זה? סליחה מכובדי אנשי משרד הבריאות וארגון הרופאים, אני רק אמא ל 4 ילדים , רופאה ולא חזקה מספיק להיחקר שוב בצורה כזאת כאילו לפחות רצחתי משהו.

ובינתיים אותו מנהל שלי, ממשיך לעבוד באין מפריע בבית החולים וכפי שטענו בנציבות ובפרקליטות בסך הכל כל כך אהב אותי בצורה חברית שפנה אל כל מנהלי המחלקות, הנהלות בתי חולים, יחידות ומכונים שאני עשויה לפנות אליהם ותאר איך אני בעייתית והזהיר אותם שאני מתלוננת ולא כדאי להם להעסיק אותי.

ד"ר אביטל אבריאל, מומחית במחלות ריאה, במהלך פועלה אנדוסקופית בבית החולים

אין כאן בסיפור הזה שום דבר וכלום שקשור בתקציבים, כספים או תקנים, יש כאן רק להפסיק את המצב שרופאות פוחדות להזדהות או בכלל להתלונן כאילו אנחנו בדיקטטורה חשוכה. את הבסיס לפחד הזה הניחו הנהלות בתי חולים ומנהלים של מחלקות ויחידות ברובם הגדול גברים, ללא התערבות של האיגוד, כך שיוכלו לעשות בכפופים להם כרצונם, כשכמובן אחד תומך בשני, הם מכירים, הם חברים והם עוזרים אחד לשני להעלים ראיות, ולהעלים רופאים או רופאות שמתלוננות. איך יכול להיות שרופא בכיר שאנס או מנהל שהטריד מינית מתקדם ונהיה מנהל מערך גדול בבית חולים או אפילו מנהל בית חולים. האם יש בכלל עוד מגזר שנהנה מזכות כזאת להטריד מינית, לעשות מעשים מגונים ואף לאנוס ולהמשיך בקרירה משמעותית? מכובדי אנשי משרד הבריאות, עזבו עוד תקציבים לקורונה, MRI או טלוויזיות בחדרים, בואו נטפל במוסר, בערכים, בואו נשבור את מעגל הכוחניות וחוסר המוסריות הזה, נשקיע גם בטיפול פסיכולוגי לצוותים הרפואיים לאחר שנתיים של שברון וקושי נפשי בתקופת הקורונה, בואו נשקיע בבחירת מנהלים ולא לפי נורמות של צה"ל לפני 50 שנה אלה נורמות מודרניות של התאמת אישיות של המנהלים  אישיות נקייה מכל חרפה של הטרדות מיניות והתעמרות. מנכ"ל משרד הבריאות ונציג הנציבות, תגנו עלינו המתלוננות , שמרו על כבודנו ודאגו לזכויות שלנו שקבועות בחוק, כך נוהגת חברה מתקדמת."

נציג נציבות שירות המדינה, עו"ד גיא דוד מנהל אגף המשמעת בנציבות הגיב לדבריה בזחיחות וסיפר שהתיק נסגר 'מחוסר ראיות וחוסר אפשרות להעמיד לדין'. מנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש היה פחות זחוח ממנו. את תחושת הזעזוע שלו והאופן שבו תפס את ראשו במהלך העדות הזו ושטף העדויות שהגיעו לאחריה כולל עדויות על מעשי אונס של רופאות על ידי רופאים בכירים מהן ניתן היה לחוש. האם הישיבה הזו היא שתגרום לו לשנות את הנהלים המעוותים שהשתרשו במערכת? ימים יגידו. אנחנו באון לייף מבטיחות לעקוב. 

medtoo