התגובות שקיבלתי כשיצאתי מהארון וסיפרתי לכולם שאני חולה בסרטן השד

הי אני נגה, ויש לי סרטן

או שבחדר כזה אולי כדאי שאגיד קוראים לי נגה ויש לי דוקטל קרצינומה הר 2 חיובי בשד. אני די חדשה בתחום הזה, רק אחרי 2 טיפולי AC, עבר בערך חודש וחצי מאז האבחון ומה שהדהים אותי יותר מכל, היו התגובות, כי אחרי שקיבלתי את שיחת הטלפון הגורלית הזו, ביום רביעי אחד בחודש מרץ, בשעה 8:30 בבוקר והתווספה לי לשלל הזהויות שלי שאני מסתובבת איתן בעולם גם ההגדרה חולה אונקולוגית.

אני הרגשתי צורך לדבר על זה עם העולם ובהתחלה התקשרתי, שניים-שלושה טלפונים כל יום ובכל פעם מחדש התנצלתי, הרגשתי שאני מפילה את השמיים למי שאני מדברת איתה.

לצאת מהארון הפולני. נגה קלינגר. צילום: בני גם-זו לטובה

בתור אישה לבנה סטרייטית פריבילגית, מעולם לא הצטרכתי לצאת משום ארון. אבל אני מניחה שככה זה מרגיש. בכל שיחה הרגשתי שאני יוצאת מארון הבריאות, כי אנחנו לא באמת מדברות על הבריאות או המחלות שלנו בחיי היומיום. אחר כך פשוט העליתי פוסט בפייסבוק, ביום הראשון של הכימו, עם תמונה של החומר האדום נכנס ליד ואז התחילו התגובות – בפוסט הפומבי ובפרטי, בווטסאפים ובטלפון. אמרו לי שאני אמיצה, אמרו שאני גיבורה, היו את אלה שנבהלו, כי פתאום הסרטן הוא פה קרוב. היו את אלה שהתחילו לבכות, שהייתי צריכה לנחם אותם ולהגיד באמת שאני לא נפרדת, יהיה בסדר. 'כמה חודשים של טיפולים ועברתי את זה'. היו את שהתחילו להרצות לי על משהו שעזר לדודה של החמות שלהם, ושאני חייבת חייבת חייבת לנסות. אלה שהתווכחו איתי על הפרוטוקול שקיבלתי, כי שכנה שלהם היה לה סרטן השד וקודם עשו לה ניתוח, אז אולי כדאי שתבדקי? ובכלל, את בטוחה שזה סרטן? אולי תקחי חוות דעת שנייה?

היו את אלה שלא שמעו על בדיקה עצמית לגילוי, נשבעת שהייתה מישהי ששאלה אותי אם אני ממזמזת לעצמי את הציצי. בחייאת, תעשו גוגל ותבדקו מה זאת בדיקה עצמי אני לא אדגים כאן ועכשיו.

ועוד משהו מעניין, לא בדקתי את זה אמפירית, אבל יש לי תחושה שהתגובות בנוגע לציצי הן אחרות. אני לא חושבת שמישהו שאל חולה בסרטן ריאות באיזה צד הסרטן. ובאיזה גודל. איכשהו כשזה נוגע לציצי, הם מעבירים עלי מבט סוקר, נפרדים מהציצי במבט מצטער ושואלים מתי הניתוח, והאם תהיה כריתה מלאה או חלקית. לא יודעת, אני עונה. אני בעצמי עוד לא יודעת. אבל מבטיחה לעדכן אתכם, ולשלוח תמונות של האולטרה סאונד.

ובעיקר התפלאו ונפעמו מכך שאני מדברת. שאני אומרת את הדברים בצורה הכי גלויה – אחותי קראה לזה לצאת מהארון הפולני. כי על מחלות לא מדברים. אמרה לי חברה חכמה שבאנתרופולוגיה של לימודי בריאות, יש הפרדה בין חולי לבין מחלה. חולי זה התאים הסרטניים שמשכפלים את עצמם בגוף, מחלה, זה הצד החברתי. אז אני חושבת שהגיע הזמן, כמו שהתחלנו לדבר על טאבואים אחרים, הגיע הזמן שנדבר גם על מחלות. כתבה לי בפרטי חברה רחוקה, שחולה במחלה אחרת, שהיא מקנאה. שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לדבר על המחלה שלה. זה מאוד העציב אותי. כי כמו בנושאים אחרים, אור השמש מחטא, וכוחה של אמפתיה, וסולידריות, ואחווה אנושית פשוטה, אם היא באה בצורת חיבוק וירטואלי, טלפון לשאלת מה נשמע, או קופסאות אוכל ביתי מזין גוף ונפש, יש בה המון כוח מרפא.