44 דברים שהסרטן שלי לימד אותי

בגיל 42 וקצת, באמצע החיים, גיליתי שאני חולה בסרטן השד. מתוקף תפקידי כאמא לשני בני עשרה וכפסיכותרפיסטית במקצועי, במשך כל התקופה, כשאני בטיפולים, הייתי מלווה לא פורמאלית (מכל הלב ובהתנדבות כמובן) בנות שמתמודדות עם המחלה. למרות הקושי האישי חיזקתי, נתתי כלים ותמכתי. לחלק מהן עזרתי "לקום בבוקר", לצאת אל העולם ולהתמודד, ויחד "עשינו שמח" והעלינו אנרגיה. היום, לאחר שנה ו-3 חודשים ב"קייטנת הלובסטר" בדרכי להבריא, החלטתי לחלוק עם העולם 44 "קטנות" בתוכי/מלפניי/מצדדיי/מאחוריי, שלמדתי בעל כורחי בתקופה הזאת (בין המנחשים למה 44, יוגרלו חולצה ותקליט).

דברים שהסרטן שלי לימד אותי:

  1. החיים זה אחלה קונספט.

 

  1. לכי להיבדק, כדי שתוכלי להמשיך ליהנות מהפורמט.

 

  1. לרוב אין לי שליטה על האירועים שמתרחשים בחיים שלי, אך יש לי 100% שליטה באיך אני מגיבה לאירועים. גם בהינתן העובדות הללו, יש לי בחירה.

 

  1. תמיד למצוא מקום לסלוח לעצמי, גם אם לא התנהלתי כמו שרציתי או שהדברים לא היו "בול בפוני".

 

  1. הנוכחות של המוות מאיצה תהליכי חיים.

 

  1. אונקולוגים, כירורגים וקרדיולוגים כבודם במקומם מונח, אבל אנחנו המומחים לחיים של עצמנו. חשוב לי לא לנהוג כאילו אני "מכניסה את האוטו למוסך, ונותנת לרופא את המפתחות". בתוך כל הטרפת: דעות רופאים, פרוטוקולים, מחקרים – למצוא את הקול שלי, להקשיב, להאמין בו ו"לגדל" אותו. בסופו של יום ההחלטה היא שלי, וכך גם כל מה שיקרה בעקבותיה.

ליאת גוטמן. צילום: הדר הרנס

  1. השתמשו במילים כמו "קבלה", "אהבה" ו"חמלה" במקום ב"להילחם"/"להיאבק"/"פולש"/"רודן", וכל מיני שמות גנאי בהם משתמשים בנוגע ל"חיית המחמד". ובאותו עניין – הצעת הגשה לשינוי שם "האגודה למלחמה בסרטן": לכו על אותן אותיות בסדר אחר- "האגודה להחלמה מסרטן". פחות מלחמה, יותר החלמה.

 

  1. אין לי הרשאה לשנות אף אדם (גם אם הוא ישן לצידי…). התיקון שאני בוחרת לעשות הוא שלי.

 

  1. אחיזה (במה שהיה/יהיה) היא שורש הסבל שלנו. הרבה מהכאב והסבל בעולם מתחילים מזה שאנחנו לא מקבלים את המציאות. כשאני נצמדת למשהו אחד, אני מונעת מעצמי הרבה אפשרויות אחרות. חשוב להתייחס לדברים כמשתנים, זמניים וגמישים.

 

  1. הכל נמצא ברגע הזה. הנשימה שלי, הפעימה של הלב. הלב לא חושב מה היה אתמול או על מה יהיה מחר. הוא עכשיו!

 

  1. תסכימו להיות ב"אי הידיעה"/פחות בשליטה, ולא להיות בסבל כתוצאה מכך. בתוך "אי הידיעה" יכול להיווצר משהו חדש.

 

  1. בפער בין המצוי לרצוי, חשוב שתבצבץ חמלה לעצמי ולסיטואציה. כשאני מסכימה לוותר על הציפיה ועל האכזבה, מתרחש שחרור.

 

  1. כל דבר שקורה לי, נועד לגדילה שלי. פשוט כי ככה החלטתי!

 

  1. כל רגע הוא מיוחד, אין רגעים רגילים.

 

  1. אפשר ורצוי להסתכל (כמעט) על כל דבר בהומור.

ליאת והמשפחה. צילום

  1. אזהרת מסע: כשהלב נפתח, הוא נפתח לכל הכיוונים ופוגשים את כל קשת הרגשות.

 

  1. בכל רגע, האפשרות והאחריות להדליק את "לפיד החיים" שלי, היא עליי.

 

  1. אהבה היא ריפוי. זו זכות ענקית ומרגשת לקבל כל כך הרבה אהבה בדרכים שונות, מאנשים מאירים ועוטפים. כל מילה, כל מחווה – נשזרת בשרשרת שמחממת את ליבי. כמה זה עוזר, מרחיב אותו ומרפא. אנשים קרובים, משפחה, חברותיי וחבריי, מכרים, רופאים, אחיות, מטפלים, אנשים שאני מלווה, לקוחות, אנשים מהעבר, אנשים שלא הכרתי לפני, חברות לדרך, זרים, אנשים מהרשת – כולם משאירים אותי פעורת פה באפקט "וואו", והודיה עמוקה וענקית. בואו נהיה טובים לאלה שמסביבנו, זה עושה את החיים כ"כ הרבה יותר יפים.

 

  1. הקפידו להחזיק "אנרגיה של וודאות". לא תשמעו אף ספורטאי אומר "נראה אם אני יכול לעשות את זה", "מקווה שזה יצליח" ועוד מילות ספק כאלו ואחרות שאנחנו אומרים כל כך בקלות בתקופות מאתגרות. אנרגיה ברבאק!

 

  1. תודה היא מגה תרופה. הודיה על קטנות כגדולות, ממוססת ברגע כל חרדה/כאב/עצב/מחסור (וזה בעצם הסטארט-אפ). אנחנו עסוקים בדברים הטובים שיש לנו עכשיו, ולכל אחד יש הרבה כאלה בשפע, ונוטים לשכוח את הטוב. אני מברכת על השתתפותי השנה באסיפת הורים (זה לא מובן מאליו), מברכת על עוד בקשת הסעה מהילדים שלי, על לילה של שינה ועוד, ועוד, ועוד. ראו הוזהרתם, זה מדבק.

 

  1. בקייטנת "הלובסטר" עולים מהר על "מסלול עוקף חרטא"– דברים נהיים בהירים עד מסנוורים, וגורמים לך להבין מה באמת חשוב.

 

  1. זה בסדר שיש גם רגעים בהם לא זוכרים כלום מסעיף 21, ומתעסקים בשטויות, אללה יוסטור.

 

  1. כבר מההתחלה הבנתי כמה הרבה יותר קל לי לעזור לאנשים, מאשר לקבל עזרה (שלא לדבר על לבקש….נתקע לי כמו סביח בגרון), אז אפשרתי לעצמי לעשות את זה כמה שניתן.

 

  1. אנשים כל כך נפלאים, ורוצים לעזור מכל הלב. על בסיס יומי מציעים לי דברים ש"בדוק" מרפאים: כורכום, לימון, חילבה, עמבה, גת, שמן מצדיק, אבן חכמים, שינוי שם (עד שכבר התרגלתי?!?), הפרשה של דיונון, שערה מזנב יוניקורן, ספה, מכונת-כביסה, מכונת-תפירה, מזנון, שטיח..אלט'זעכאן…ו…שום.

  2. "כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן". המשפט הזה מהמקורות עושה לי טוב.

 

  1. בריאות ובריאה, יש ביכולתי לברוא את בריאותי. סטטיסטיקות, אחוזים, סיכויים, סימפטומים של אחרים – לא רלוונטיים לי, אצור את שלי.

 

  1. לשחרר וללמוד "לא לעשות" זו חתיכת עבודה.

 

  1. סרטן אוהב סוכר ופחמימות ריקות. גם אני, מאוד.

 

  1. מתמודדת שאני מלווה בביה"ח, שאלה אותי אם אני לא מפחדת למות. עניתי לה, שאם אני הולכת למות בקרוב, אז אין לי זמן לבזבז על "לפחד", ואם אני לא הולכת למות בקרוב, אז בטח שאין לי מה לפחד.

 

  1. במוסדות הבריאות עובדים עדיין עם פקס. מילא סרטן, אבל פקס.

 

  1. אני לא מפחדת למות, הרבה יותר מפחיד אותי לא לחיות.

 

  1. רוב הדברים שאנחנו רואים, הם רק מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים.

 

  1. הדוקטורים המועדפים עליי ל- Second Opinion: ד"ר ים, ד"ר לק וד"ר שקשוקה.

 

  1. אף פעם אין דבר כזה זמן מושלם.

 

  1. עוד הרבה טוב לפניי.

 

  1. מסתבר שכימו פוגע כמעט בהכל, למעט בתסמונת "לא נעים לי" (עיין ערך "אחריות יצרן").

ליאת גוטמן. צילום: הדר הרנס

  1. כל מי שאי פעם היה אצלי בהרצאה/תהליך/הכשרה חווה על בשרו, שרגש באשר הוא – מקורו במחשבה שבבסיסו. הסנדלרית משתדלת לגמרי לנעול נעליים בקטע הזה: כל רגש שפחות בא לי טוב, אני מאתרת את המחשבה שקדמה לו, משנה את המחשבה ו..הופ, משתנה הרגש! הרי בסוף ובהתחלה, העניין הוא תמיד איזה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. מי אמר בחירה, ולא קיבל?

 

  1. זה מה שיש היום/עכשיו – את יכולה לבחור אם להתבאס "ולאכול" על זה סרט, או אם לחייך באהבה לזו שבמראה.

 

  1. קמתי בבוקר ומצאתי מה ללבוש? כל השאר זה בונוס.

 

  1. המסע הארוך ביותר שאנחנו עוברים, הוא זה שבין הראש שלנו ללב שלנו.

 

  1. להאזין לשירים מרימים ולזוז איתם (מוזיקה יוצרת תודעה), לשהות בנופים משגעים (טבע), לאכול דברים טעימים ולהיות עם אנשים שעושים לנו טוב בלב.

 

  1. לראות "תמונת עתיד" – אני אזדקן, יהיו לי קמטים יפים, נכדים מתוקים, וכדורי טניס ירוקים בהליכון. הכל בסדר, הכל בטיפול. מה שאני לא מספיקה עכשיו, יהיו לי עוד הרבה שנים להספיק ולחוות.

 

  1. יש הרבה יותר שאלות מתשובות לכן חשוב שהשאלות יהיו מקדמות: "איך כן?", "מה בכל זאת אפשר לעשות?", "מה יכול להקל?", "האם יש מישהו שזה כן הצליח לו?" וכדומה.

 

  1. אז, האם אתם מאמינים בחיים לפני המוות? יאלל'ה בלאגן, החיים כבר התחילו, לבריאות ולחיים!

 

****ליאת גוטמן תצעד יחד עם 15 צועדות נוספות באירוע 'שלמות לא מושלמות' של און לייף ובשיתוף מכבי שירותי בריאות שתתקיים ב 27.10 בטוקהאוס בתל אביב משעה 18:30 ואילך. הכניסה חינם, המקומות מוגבלים. לינק להרשמה 

חודש המודעות לסרטן השדסרטן השדשלמות לא מושלמות