"חליתי בסרטן השד והייתה לי הזדמנות אחת להוציא ביציות, בשנייה אחת הפכתי לאישה"

היא הצליחה לרגש מדינה שלמה לפני כשנתיים, כשסיפרה איך בן זוגה הציע לה נישואים. הם היו צעירים, נרגשים ומאוהבים, כמו כל זוג אחר בראשית דרכו. ההבדל היחידי היה שהיא בדיוק סיימה רצף של טיפולים כימותרפיים שערערו את חייה. "הייתי קירחת, נפוחה מסטרואידים, בלי גבות, 10 ק"ג יותר", שיתפה אז, "אבל כשהוא כרע מולי ברך עם עיניים נוצצות הבנתי באותו הרגע שהוא המזל שלי".  

רעות סוקולסקי גילתה שהיא חולה בסרטן השד כשהייתה רק בת 28, בדיוק כשהקלפים התחילו להסתדר לה – היא עבדה כדוברת של השרה אורלי לוי אבקסיס (אז חברת כנסת), ניהלה זוגיות מבטיחה, והכל היה לפניה עד לרגע בו הרופאה שלה הודיעה לה שחלתה. מאז הגילוי היא הפכה את חייה לספר פתוח ושיתפה את המאבק שלה ברשת כדי לעודד אחרות שחלו כמוה, ולדחוף כאלו שמפחדות להיבדק. אחרי שהחלימה היא לקחה את הזמן לחזור לעצמה ולהשתקם ונעלמה קצת מהרדאר. היום, כשהיא בריאה וחזקה, מנטלית ופיזית, היא פנויה לדבר על ההתמודדויות שעברה מאז – על טיפולי הפוריות שנאלצה לעבור עם גילוי המחלה, על השינויים שעשתה בקריירה, על הקושי המפתיע להיפרד מהמחלקה, ועל החיים כ"מחלימת סרטן השד". יש כל כך הרבה דברים חשובים בראיון הזה עם רעות, מה שבטוח זה שבעקבות השיחה איתה את הבדיקה השגרתית שלי שדחיתי שלוש פעמים בתקופה הלא שפויה הזו, אני מחזירה ליומן. סגר או לא, הסרטן לא מחכה שהקורונה תחלוף.

 

לפוסט הזה לא הייתם מוכנים, אבל למען האמת גם אני לא. אתחיל מהסוף – יש לי סרטן. לפני שלושה שבועות ישבתי בחדר מול רופאה…

פורסם על ידי ‏‎Reut Sokolski Gal‎‏ ב- יום שלישי, 27 במרץ 2018

 

בואי נחזור קצת אחורה, תספרי על רגע הגילוי.

"זה אולי יישמע מוזר אבל גיליתי בעצמי שיש לי סרטן. הרגשתי כמו שריר תפוס באזור השד. משהו בי אמר לי שזה פנימי וחמור יותר, וביקשתי מחברה שתבוא איתי לבדיקה. בביקור אצל כירורגית שד, היא מיששה, הרגישה גוש ושלחה אותי לאולטרסאונד. החלטנו, החברה ואני, שאנחנו פשוט נוסעות ישר מהרופא למכון בדיקות בלי תור. הכניסו אותנו ואני רואה על המסך כתם שחור גדול ואת הפנים של הטכנאית והרופאה אחרי שקראה לה לבוא לראות. כולם מסביב אמרו לי שאני בת 28, ספורטאית, שיש סיכוי נמוך שזה סרטן, אבל אני ידעתי. אחרי שעשיתי ביופסיה קיבלתי שיחת טלפון להגיע למרפאה ולהביא איתי מלווה".

איך הייתה השיחה אצל הרופאה שבישרה לך?

"ביקשתי מאחותי ומאיתי בן זוגי לבוא איתי ואמרתי להם להביא מחברת ולרשום הכול כי אני הולכת להתפרק. בשנייה שהרופאה אמרה שיש לי סרטן שניהם התפרקו ואני פתחתי את המחברת והתחלתי לרשום. הייתה לי כמו חוויה חוץ גופית, קול שאומר לי 'יהיה לך זמן ליפול, לא עכשיו'".

רעות סוקולסקי. צילום ביתי

מתי סיפרת להורים?

"לא רציתי להדאיג אותם עד שזה לא סופי. מיד אחרי הרופאה איתי ואני נסענו להורים. אמא שלי הייתה בטוחה שאנחנו באים להודיע שהתארסנו, יצאה אלינו עם חיוך רחב. ישבתי מולם ואמרתי 'אמא, אבא יש לי סרטן', הייתה שתיקה מקפיאה. ביקשתי מאחותי שתיקח על עצמה את ההורים כדי שאני אוכל להתרכז בריפוי שלי. מהר מאוד אמא שלי התעשתה, בזמן הטיפולים היא ליוותה אותי כמו לביאה, לא פספסה אף טיפול, הייתה לוקחת ומחזירה, מחכה שעות במסדרונות, וכשבאתי לקראתה בסוף טיפול תמיד הסתכלה עליי עם חיוך. הרגשתי שאם היא כל כך חזקה, גם אני חייבת להיות עבורה".

ומלבד הטיפולים הכימותרפיים? בטח התמודדת עם הרבה בדיקות וחוסר ודאות.

"לזכותם של מכבי יאמר, שישר התקשרה אחות מתאמת, נתנה לי רשימה של בדיקות ונקבע לי פרוטוקול טיפול: טיפולים כימותרפיים, כריתה חלקית של השד רק של האזורים הנגועים והקרנות. הגוש היה גדול, אבל בלי גרורות".

במקביל לטיפול האינטנסיבי היית צריכה להחליט אם את רוצה להתחיל תהליך של טיפולי פוריות והוצאת ביציות, מה הרגשת?

"הסבירו לי שיש לי הזדמנות אחת לטיפולי פוריות והוצאת ביציות. הייתי בת 28, מרגישה ילדה, בזוגיות של שנה וחצי, ומה לי ולפוריות עכשיו? זה כאילו בשנייה אחת הפכתי לאישה. ישבתי עם איתי לשיחה של מה התוכניות שלנו, הייתי צריכה לדעת אם הוא איתי בזה. התחלתי להזריק לעצמי הורמונים, שזה תהליך קשה לכל אישה, ואצלי עם סערת הרגשות של גילוי הסרטן והשלב בחיים של תחילת הזוגיות זה היה כמו לקפוץ בבת אחת מלהיות ילדה לחיים של אישה אחרת".

איך התנהלת בתוך הסחרור הזה?

"היו לי חלומות על מוות כל לילה. מחשבות של 'מה אני משאירה אחרי', 'אין לי ילדים', 'מי ידאג להורים שלי'. הרגשתי שלא הספקתי כלום, שהיו לי חיים כל כך קצרים. ואז החלטתי לשתף ולתת משמעות לכל שלב".

 

רעות ואיתי. התמונה באדיבות רעות סוקולסקי

מה את הכי זוכרת מאותה תקופה?

"אני זוכרת שצילמתי את עצמי עומדת מול המראה עם טייץ וגופיית ספורט, מלאת חיים, נפרדת מעצמי לפני הטיפול הראשון, זוכרת את עצמי במהלך הטיפול הראשון מסתכלת על הטיפות עוברות מהשקית, נכנסות לגוף שלי. אני זוכרת את ההליכות שלי עם איתי על הים במהלך הטיפולים. גם הרגע שהלכתי לעשות קרחת היה משמעותי – הרגשתי שהכול נלקח ממני, שטיפולי הפוריות הם פולשניים, שנוגעים לי בשדיים, מחדירים לי מחטים, אז על השיער שלי אני אחליט, ועשיתי מיוזמתי את הקרחת אצל ספר".

בפוסט שהעלית באותה תקופה דיברת על הקושי בהתמודדות עם סרטן בגיל מבוגר, למה התכוונת?

"החלק הגדול בהתמודדות היה המבטים, לצאת עם קרחת לרחוב, הערות מאנשים זרים שלפעמים היו מפרקות אותי. חייבים להוציא את הסרטן מהארון, לא לתת לבושה לנהל אותנו, לא להשקיע אנרגיה בלהסתיר".

מתי הגיעה הצעת הנישואין?

"זה היה אחרי הכימו האחרון ולפני הניתוח. תוצאות הטיפול עד אז היו מצוינות ואיתי אמר שצריך לחגוג את התוצאות, גם אם אנחנו באמצע התהליך. בסוף ארוחת הערב טיילנו בים לאותה נקודה שעמדנו בה קבוע במהלך הטיפולים ואז פתאום הוא כרע ברך והושיט לי טבעת. הייתי קרחת, נפוחה מסטרואידים, בלי גבות, 10 ק"ג יותר, מכוערת בעיני עצמי, והוא כרע ברך עם עיניים נוצצות והציע לי נישואים. הרגשתי באותו רגע שאני חוזרת להיות רעות הבלונדינית, הספורטאית עם השרירים. הוא החזיר לי את האהבה העצמית. שנה אחרי הטיפול האחרון, כשהתוצאות הראו שאני נקייה, התחתנו. בחתונה הייתי עם סוג של פאה ו-7 ק"ג יותר".

יום חתונתם של רעות ואיתי. התמונה באדיבות רעות סוקולסקי

למרות הקריירה המבטיחה בתקשורת אני מבינה ששינית כיוון.

כן, הלכתי ללמוד תכנות. זה משהו שתמיד אהבתי ופחדתי שאני לא מספיק טובה בו. היום אני עובדת בחברת הייטק. לא מוכנה יותר להימנע מלנסות דברים מתוך פחד. יש קושי גדול לחזור לשוק העבודה והתלבטות מה כותבים בקורות החיים כי עדיין יש בדיקות וביקורות בתדירות גבוהה יותר מאדם בריא. לשמחתי אצלי בעבודה מתייחסים לתהליך שעברתי כמשהו טבעי. אני מכירה מישהי ששאלו אותה בראיון עבודה – 'ואם זה יחזור לך?'".

מה הרגע הכי עצוב שאת זוכרת מתוך אותה תקופה?

"לא תאמיני – הפרידה מהמחלקה. מצד אחד זה הרגע שכל הזמן חלמת עליו, ומצד שני את מרגישה שאת משאירה מאחור חברות שרק הן מבינות מה עובר עליך באמת, מה זה שהגוף הוא כמו משקולת, שהמחזור מפסיק, שהפחדים תוקפים אותך, זה כמו להשאיר חברות בשדה הקרב. היו הרבה לילות שבהיתי בחושך בתקרה וחשבתי על כל אחת מהן, מה שלומן עכשיו. ואת שואלת את עצמך- איך אני אצליח בלי הצוות? יש משהו במסגרת הזו שנותן לך המון תמיכה וביטחון. עכשיו את לבד עם הבדיקות והביקורות כל שלושה חודשים ועם הפחדים והחששות לקראת כל בדיקה. אני עדיין קוראת לעצמי מחלימה. לא מעיזה להגיד 'בריאה'".

רעות ואיתי. התמונה באדיבות רעות סוקולסקי

יש מסר שאת רוצה להעביר לנשים אחרות?

"אני מוקפת ביותר ויותר נשים צעירות שחולות בסרטן השד. אם הייתי מחכה חודש, היו מתפשטות גרורות וכל המצב שלי היה אחר לגמרי. אל תמנעו מהבדיקה בגלל הפחד, אפשר לחיות אחרי הסרטן בתנאי שמגלים בזמן. אני מרגישה שקיבלתי הזדמנות שניה. החיים שלי היום טובים בהרבה מהחיים לפני המחלה – שיניתי קריירה, הגוף חזר לעצמו, אני הרבה יותר מודעת לבריאות, התחלתי לרוץ, יש לי זוגיות חזקה ואני יודעת שאהיה אמא. עדיין קוראת לעצמי מחלימה, אבל קמה עם חיוך כל בוקר".

 

**רעות סוקולסקי תיקח חלק באירוע "שלמות, לא מושלמות", במהלכו מתמודדות סרטן השד צועדות על השטיח הוורוד

 

 

סרטן השדרעות סוקולסקישלמות לא מושלמות