סרטן בסטייל: "החלטתי שאני מעניקה טיפים ועצות לטיפוח ולבוש בתקופת הטיפולים והמחלה"

7 בינואר 2021, שבוע אחרי ערב הסילבסטר, שנה אזרחית חדשה שבה תכננתי להגשים חלומות, להעז סוף סוף, לפרוץ גבולות ומוסכמות ולעשות לעצמי. אני מתרוצצת במשרדי החברה שלנו, חברת פרשוק, שבדיוק שוברת שיא חדש של הזמנות ומשלוחים ושומעת את הטלפון שלי שנמצא בקצה השני של החדר מצלצל. אני רצה לענות כאילו יודעת שהשיחה הזאת הולכת לשנות את חיי לנצח. "שלום מדברת המזכירה של ד"ר כרמון, הרופאה מבקשת לפגוש אותך מחר על הבוקר (יום שישי) בקליניקה שלה".

לא הייתי צריכה לחכות לפגישה. אני, שתמיד רואה את חצי הכוס הריקה, כבר ידעתי למה הרופאה רוצה לפגוש אותי. הסרטים כבר רצו בראש אבל בתוך ליבי קיוויתי שכמו בפעמים הקודמות בחיי גם עכשיו הכל יהיה בסדר. הרי אני מוגנת ובכלל בעלי הבטיח לי כשיצאנו מהביופסיה שזה כלום והכל יהיה בסדר, והוא אף פעם לא טועה.

 

אני עדי איתן, בת 38 ואמא לארבעה ילדים. עורכת דין במקצועי, עבדתי עשר שנים במשרד המשפטים שם כיהנתי במספר תפקידים משמעותיים. יחד עם בעלי הקמנו חברה לשיווק פירות וירקות לשוק המוסדי והפרטי, הזמנת תוצרת חקלאית ישירות לבית הלקוח באמצעות חנות אינטרנטית. למדתי עיצוב והפקת אירועים בשנקר ובדיוק הייתי בהתחלה של הקמת עסק קטן והחיים עלו על מסלולם. עד השיחה ההיא בינואר. שם הכל נעצר.

את השיחה המכוננת עם הרופאה לא אשכח אף פעם. היא מבשרת לי בטלפון כי כמובן שלא יכולתי להמתין לפגישה שהייתה אמורה להתקיים רק למחרת בבוקר. הייתי בטוחה שלמרות שזה סרטן זה רק ניתוח, מוציאים ונגמר. גם כששמעתי את המילה כימותרפיה עדיין לא האמנתי שאצטרך לעבור טיפול כזה. כל מה שעבר לי באותו רגע בראש זה איך אוותר על השיער שלי. אני שכל חיי גידלתי וטיפחתי שיער שופע ויפה שהוא כרטיס הביקור שלי, שפוקדת כל שבוע את המספרה כדי לסדר אותו כמו שאני אוהבת ולעולם לא יוצאת מהבית בלי שיער מסודר. עוד לא הבנתי בשלב זה שהשיער בראש זה רק חלק אחד במה שצפוי להתחולל בגופי.

השמיים נפלו עליי והסרטן דפק לי בדלת. כל חיי פחדתי שיש לי בגוף סרטן ואני לא יודעת עליו וברחתי מהמחלה הזאת כמו מאש. הייתי מבקשת מהרופאים בדיקות כלליות רק כדי לדעת שאין לי כלום בגוף וכשהייתי שומעת על כאלה שחלו או חלילה מתו מהמחלה התכנסתי בתוך עצמי ימים שלמים בהם חוויתי פחד ודיכאון. אז איך מתמודדים עם זה עכשיו? הרגשתי שכל הסיפור הזה גדול עליי ושאני לא אדע איך להתמודד עם זה.

היום, חצי שנה אחרי, אני לקראת סיום הטיפולים הכימותרפיים. עברתי כבר 14 טיפולים, שתי סדרות שונות, שלוש תרופות שונות שלכל אחת תופעות לוואי אחרות. והדרך עוד ארוכה, אני עוד צפויה לעבור ניתוח ואחריו סדרת הקרנות. מראש הרופאים אומרים לך 'תפני לך לפחות שנה מהחיים הרגילים שלך, עכשיו את בסטטוס חולה'. בקופת החולים את "זוכה" לקבל קוד מחלה קשה.

אני מסתכלת אחורה וחושבת מכמה דברים נפרדתי חוץ מהשיער. על כמה דברים נאלצתי לוותר כדי להיאבק במחלה הארורה הזאת ולהישאר בחיים. נפרדתי מהנשיות שלי, מהמראה שלי, המטופח והמוקפד. נפרדתי מהכוחות שהיו לי, ללכת לקניות בסופר עכשיו מרגיש כאילו טיפסת על האוורסט. ואי אפשר לתכנן דברים קדימה כי את לא יודעת איך תרגישי ובכלל הלו"ז שלך מושפע עכשיו מהמחלקה האונקולוגית וממכון הדימות והמעבדה לבדיקות דם. ויתרתי על ההנאות הקטנות של החיים: לאוכל אין טעם, אסור שמש, אסור בריכה וים. נפרדתי מהזיכרון לטווח הקצר שלי, מהפוקוס, החדות והיכולת להתנסח ברהיטות כי מסתבר שהכימו משפיע גם על המוח ופוגע בתפקודו.

ב-7 בינואר יצאתי למסע חיי. מסע שידעתי איך הוא מתחיל ואיך אני נכנסת אליו אבל לא יודעת כיצד יסתיים. איזו עדי אפגוש שם בסוף הדרך. וואו, כמה לקחתי מהמסע הזה, כמה דברים ותובנות הוא לימד אותי. איזה אנשים פגשתי ועודני פוגשת בדרך.

אני לא יכולה לומר שסרטן זה מתנה אבל זה בהחלט שיעור לחיים. למדתי לאהוב יותר, להעריך יותר, לשחרר בהרבה מצבים ומקומות ולהפסיק להוכיח לעולם שאני מושלמת וכל יכולה. התחלתי להקשיב לעצמי ולגוף שלי ולמה שעושה לי טוב. למדתי לבקש עזרה ולהפסיק לנסות לעשות הכל לבדי. למדתי לחפש את האנשים שנקרים לי בדרך, להקשיב להם, ללמוד מהם ולתת להם גם משהו קטן ממני שייקחו למסע הפרטי שלהם.

אני שכל חיי אהבתי סטייל וטיפוח תמיד הקפדתי להתלבש יפה, להיראות טוב, לעצב את ביתי כמו שאני אוהבת, להפיק אירועים ולארח בסטייל עם חשיבה על קונספט, עיצוב ושימוש בכלים יפים וייחודיים, החלטתי שגם את הסרטן שיש לי אני הופכת להיות בסטייל. אני אהיה חולה בסטייל. כל יום שני לפני טיפול כימו אני בוחרת לי "הופעה" אחרת, מתאפרת, בוחרת מטפחת או כיסוי ראש תואם ויוצאת לטיפול כימו. לא לפני שאני מצטלמת ומציינת לאיזה טיפול אני הולכת עכשיו. הכל מתוך מטרה להסתכל אחורה ולראות כמה עברתי וכמה עוד נשאר.

מכאן נולד הרעיון לפתוח בפייסבוק בלוג אישי שנקרא 'סרטן בסטייל'. בבלוג אני משתפת את הקוראים בחוויות שלי מהמסע הארוך הזה ומעניקה טיפים ועצות לטיפוח ולבוש בתקופת הטיפולים והמחלה. בבלוג אני מתארת את ההתמודדות שלי עם המחלה מהיבטים שונים של זוגיות, הורות (למשל – איך מספרים לילדים שאמא חולה), החלטות רפואיות שיש לקבל, אבחון מוקדם של המחלה, ועוד נושאים רבים ומגוונים שנוגעים לכל אחד ואחת – חולה ובריא כאחד. אם כבר חולה אז לפחות שיהיה בסטייל.

 

**מוזמנות להיכנס לעמוד הפייסבוק שלי 'סרטן בסטייל' ולעקוב אחריי, להגיב ולשתף. הפידבקים שלכם מחזקים ומעצימים אותי.

טיפוחמחלת הסרטן