ווסת באיילון? אהבנו

בואו נדבר על המחזור שלנו. או במינוח הנכון יותר הווסת שלנו שבאה לבקר מדי חודש.

שנים על גבי שנים, שהשתדלנו להסתיר אותה: להסתיר את הטמפון בקפוצ'ון, את הפד לשים בכיס המכנס האחורי, לצאת מהחדר בלי שייראו, לקחת כדורים נגד הכאב, לבטל תכניות בגללה, לשאול חברה "יש לי משהו מאחורה?" ולהחביא את הכתמים עמוק בתוך סל הכביסה.

לימדו אותנו שמחזור זה מלוכלך, טמא, משהו שאסור לדבר עליו בחברה, בטח ובטח שלא בחברה גברית.

אמרו לנו שמחזור זה לא מחלה ושאנחנו צריכות פשוט להתרגל אליה ולחיות איתה. להתרגל לתיאבון המוגבר, לחילוף ההורמונים ולמצבי הרוח שבאים והולכים, להקאות, לכאבי הראש, כאבי השרירים, כאבי האגן, כאבי ה… והכל כואב. הכל.

אף אחד או אחת, לא הכינו אותנו גם למה שהולך להגיע לפני המחזור וגם לא אחריו.

והם? מסתכלים עלייך בגיחוך ואומרים "כולה פעם בחודש? מה אתן מתלוננות כל כך?"

לא סיפרו לנו שמגיל 12 עד גיל 50 פעם בחודש, למשך שבוע, נתעטף בפיג'מה, נזחל אל הספה בסלון, עם גלידה או כל חטיף אחר ונבכה מול הפרק הכי מצחיק של "המשרד" בנטפליקס (סיפור אמיתי).

בתכלס המחזור שלי היא החברה המעפנה שתמיד "מכבה" את המסיבה, החברה המעצבנת הזו שתמיד דואגת שתסבלי ולא תהני כל כך בסיטואציה שבה את נמצאת. ולא פעם ביטלתי תכניות בגללה, בתירוץ של "אני לא מרגישה טוב".

לונה צ'מטאי סלפטר. credits Grana/Tuscany Training Camp

באולימפיאדה האחרונה עקבתי אחרי לונה צ'מטאי שעזבה את מסלול המירוץ 4 קילומטרים לפני קו הסיום, בגלל שכאבי המחזור שלה היו בלתי נסבלים.

כשרצתי ריצת 2000 בי"ב, בזמן שהייתי במחזור, לא העזתי לעצור את הריצה, למרות הכאבים המזעזעים שהיו לי בבטן התחתונה.

אבל מה זה ריצת 2000 לעומת מרתון אולימפי של כמעט 40 קילומטר?

מסתבר שהתגובות היו אותן תגובות – "פשוט תקחי גלולות ותפסיקי לבכות", "זה כמו צינון", "זה לא מחלה".

ושלא נדבר על הפרסומות והמחירים של הטמפונים, הפדים ושאר הירקות.

בכל פעם שאני צופה בטלוויזיה ורואה את הפרסומות האלה, אני צוחקת מכל הלב.

הנשים שמופיעות תמיד שמחות, תמיד בפעולה, תמיד עושות משהו ותמיד – לובשות מכנסיים לבנים.

כשאני במחזור אני לא שמחה, ממש לא בפעולה, אני על הספה ורק רוצה שזה ייגמר. אה כן, ובחיים, אבל בחיים לא העזתי ללבוש מכנס לבן בזמן המחזור.

בל נשכח את הנוזל הכחול המפורסם שמופיע ואמור לדמות את המחזור שלנו, כן? אדום רגיל ומציאותי לא עובד יותר?

לאינסטגרם של און לייף התחברת כבר? פה הלינק

המוצרים של המחזור יקרים, ואפילו מאוד! 14% מס מושקעים אך ורק על המוצרים שאנחנו רוכשות לפעם אחת בחודש. פעם בחודש!

כשעשיתי חישוב קל, על כמה אני מבזבזת בשנה על המוצרים האלה, הגעתי לסכום מטורף של כמעט 2,500 שקלים. רק לפני שבוע, דנו בכנסת על כך שמוצרי ההיגיינה לנשים לא נכללים ברפורמה להוזלת מוצרי הפארם ונשים שחיות בעוני לא יכולות לחשוב אפילו על לרכוש את המוצרים האלה.

ולמה לא שמעתי על הדיון הזה? נכון – כי אנחנו לא מדברות על זה מספיק, מאותן הסיבות שציינתי בתחילת הטור.

אנחנו לא מדברות על זה מספיק בגלל התגובות שאנחנו מקבלות על המחזור וזה דבר שצריך שחייב להיפסק.

כי אם לא ננרמל את השיח על הווסת שלנו וניתן לה מקום של כבוד ביום יום שלנו,  אנחנו בחיים לא נוכל לדבר עליה בחופשיות.

אז כן, גם שלט באיילון שאומר את המילים המפורשות "לווסת שלנו מגיע מקום של כבוד" יש משמעות. 

בשנה האחרונה החלטתי לשים דגש על הווסת שלי, לא להסתיר אותה ולא לפחד מלדבר עליה.

החלפתי את הפדים בתחתוני מחזור, שהורידו ממני המון סטרס.

שנים על גבי שנים לימדו אותנו שאסור לדבר על זה, שזה מגעיל ושזה לא נשי.

ואני? החלטתי לשים לזה סוף.

כן, לפעמים אני מתקפלת על הספה מכאבים ולפעמים אני עושה ריצת בוקר עם הכלב שלי.

ויש כאלה שעושות יותר ממני ופחות ממני.

אבל דבר אחר ברור – אנחנו צריכות לדבר על הווסת שלנו יותר.

ככה לא נפחד ממנה ונהפוך אותה מחברה מעפנה לחברת אמת.

לאינסטגרם של און לייף התחברת כבר? פה הלינק

וסתמחזור חודשי