היוזמה שלא תיתן להשתיק את שרון שפורר

חדי עין ומי שעוקבים באינטנסיביות אחרי הרשתות החברתיות ומדורי הברנז?ה ותוכניות האקטואליה נתקלו בוודאי בשם שרון שפורר. עיתונאית שנגדה הוגשה תביעת דיבה על הסכום הדמיוני של 1.68 מיליון שקלים.

שרון שפורר היא עיתונאית, כרגע במעמד של פרילאנס. במשך חמש שנים (2010-2015) עבדה בעיתון הארץ ודה-מארקר והתפרסמה כעיתונאית תחקירים מהשורה הראשונה. ואין הרבה עיתונאים שעושים תחקירים בכלל, ועיתונאיות בפרט. לפני שנה עזבה את הארץ והחלה לעבוד בערוץ 10 במחלקת התחקירים. לאחרונה עזבה את הערוץ והחלה לעבוד כעיתונאית עצמאית

עוד באון לייף:

אגב, זה מסלול לא בלתי שכיח בתקשורת של 2016. כלי תקשורת נאבקים על יכולתם לשרוד בזירה כלכלית אכזרית, לא כולם מצליחים להתמודד עם תכנים חינמיים שמסופקים לגולשים או לקוראים, וגם מי שאיכשהו שורדים, מתקשים להחזיק דסק תחקירים רציני. זה יקר לא רק משום שדסק תחקירים מחייב להחזיק עיתונאיות ועיתונאים טובים על שכר סביר, אלא שהתוצר, התחקיר העיתונאי, מחייב עבודה לאורך זמן, ולכן הם מספקים מעט כתבות. ולכן, לעיתים קרובות זה לא עובד ולכן לא כל כלי תקשורת מסוגל לממן מחלקת תחקירים רצינית.

מיטיבי לכת זוכרים את שמה של שפורר כמי שהייתה חתומה על תחקירים שעסקו, בין השאר, באלון חסן בנמל אשדוד, בקבוצת דנקנר ובנוחי דנקנר עצמו, בבנק לאומי ועוד. תחקירים כלכליים משמעותיים.

בעלות זיכרון עמוק יותר, אולי יזכרו ששפורר (ביחד עם עיתונאית הארץ גילי איזיקוביץ) היו מי שחשפו את פרשת ?עמנואל רוזן? ופרסמו עדויות של נשים שסיפרו שהוטרדו על ידי מי שהיה אז  – בשנת 2013 – איש תקשורת בכיר.

בהמשך לסדרת הכתבות הזאת, החליטה שפורר בצעד אמיץ ?לצאת מהארון? ופרסמה טור דעה בעיתון הארץ ובו סיפרה על הטרדות מיניות שחוות כילדה(כאן), כשהיא מעודדת נשים אחרות לעשות כמוה, כדי להעלות את הנושא לדיון הציבורי וכדי להבהיר למי שאינם בקיאים בתחום, שמדובר בתופעה רווחת מדי.

בין השאר, פרסמה סידרת תחקירים בעיתון הארץ על אדם בשם דוד דגמי, שהפך עד מדינה בעקבות 24 תיקים חמורים שנפתחו נגדו בעשור האחרון, וכללו, בין השאר, סחר בנשים, ניסיון אונס, סרסרות, סחיטה באיומים והחזקת סמים.

בהחלטת בית משפט ביום 15 בפברואר 2012, נאמר על דגמי: ?לעד המדינה עבר פלילי מכביד, רשימת התיקים שנסגרה במסגרת הסדר עד המדינה כוללת עשרות תיקים בעבירות דומות. כבר במהלך שמיעת עדותו הובהר כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור נוסף, וכי אמירתו כי זנח את הפשע אינה משקפת את המציאות.? כלומר, מהדברים שנכתבו בהחלטת בית המשפט עולה תמונה של אדם שאינו טלית תכלתלפני 7 שנים הקים דגמי חברת נדל?ן בשם ?מיזמים? (שמאוחר יותר הפכה לחברת ?אורבן?) והחברה החלה להוביל מיזמים כמו קבוצות רכישה, פרויקטים של תמ?א 38 ועוד.

במקביל לכתבות שפרסמה בעיתון הארץ ובדה-מארקר, פרסמה שפורר גם בדף הפייסבוק שלה פוסטים על דגמי. בין השאר, כתבה בפייסבוק שחברת הנדלן היא ?חברה מפוקפקת? וניסתה להזהיר את רוכשי הדירות הפוטנציאליים מפני התקשרות עם החברה הזאת.

על הדברים שפרסמה בעמוד הפייסבוק האישי שלה תבעה אותה חברת מיזמים על סכום של 1.68 שקלים בטענה שבפוסטים שלה יש הוצאת דיבה.

כל זמן שעבדה בעיתון הארץ, סיפק לה הארץ רשת של הגנה משפטית. אחרי שעזבה את העיתון, נפסקה גם ההגנה הזאת, ואת ההגנה המשפטית היא מקבלת כיום, פרו-בונו, מעורכי הדין אורי קידר ועמוס נווה, מהמטה לסחר בנשים.

עורכי הדין טוענים כי מדובר ב?תביעת השתקה?. כלומר: שהעובדה שהתביעה מכוונת לשפורר אישית, על דברים שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה, והעובדה שמדובר בסכום כל כך דמיוני נועדה להשתיק אותה. תביעת השתקה נועדה להפחיד עיתונאים ולמנוע מהם לפרסם תחקירים שעלולים לפגוע בבעלי כוח וממון. עיתונאים יעדיפו שלא לעסוק בתחקירים בעייתיים כדי לא להיגרר לתביעות משפטיות יקרות וארוכות בעיקר בשל קשיים כלכליים.

כאן אף נעשה מהלך בריוני יותר: חברת מיזמים ניסתה לקבל אישור של בית המשפט לקיים את ההליך בדלתיים סגורות ולקבל צו איסור פרסום על פרטי הפרשה. לו הייתה מקבלת את מבוקשה, איש לא היה יודע על התביעה, לא ניתן היה לפרסם את הפרטים ושפורר הייתה נאלצת להתמודד בעצמה עם ההליך המשפטי המורכב.

למרבה המזל לא אפשר בית המשפט לגנוז את הפרטים, וכך ניתן היה לפרסם את דבר התביעה. ובאופן מאוד סולידרי וערכי, עשרות עיתונאים ואזרחים נעמדו לצידה של שפורר בתביעה הזאת, בעיקר באמצעות פרסום הסיפור בפייסבוק. (מי שמעוניין להעמיק עוד, מוזמן לקרוא כאן(.

ארגון העיתונאים, שבו חברים מאות עיתונאים מכל כלי התקשורת וגם עיתונאים עצמאיים, פתח בקמפיין שמטרתו לקרוא לא/נשים לשמש מגן לשרון שפורר. מעבר למאות שיתופים של הקריאה בפייסבוקכאן),  אנשים מתבקשים לחתום על הצהרה והתחייבות לשלם עד 560 שקלים במקרה שבו תפסיד שפורר במשפט ותאלץ לשלם את מלוא סכום התביעה של 1.68 מיליון שקלים. אם 3,000 חותמים יתגייסו, הסכום יהיה 560 ש?ח, ככל שמספר החותמים יהיה גבוה יותר, כך יקטן הסכום. עד כה נאספו מאות חתימות והתחייבויות כאלה והמספר עולה כל הזמן

מעודד ומשמח לראות שלמרות שמדובר בעיתונאית אחת, שכבר לא ?שייכת? לשום כלי תקשורת ממוסד, גדול וחזק שיכול לעמוד מאחוריה ולספק לה רשת ביטחון כלכלית ומשפטית – למרות זאת, היא מקבלת תמיכה מרשימה מעמיתים למקצוע.