המחיר הגבוה שאושרת קוטלר הולכת לשלם על הווידוי הכנה

הוריקן הארווי שפגע בארצות הברית באוגוסט האחרון הוא כנראה כלום לעומת ההרס שמותיר אחריו הוריקן הארווי ויינשטיין. בחודש האחרון, מאז שהמתלוננת הראשונה העזה לפתוח חשבון עם המפיק המצליח ויחד איתה לסחוף את כל נשות הוליווד, אנחנו שומעים על עוד ועוד מתלוננים ומתלוננות שאוזרים אומץ ומשתפים בהטרדות המיניות שהם עברו, בין השאר על בכירים בתקשורת ובפוליטיקה. כך, למשל, השחקן קווין ספייסי אוסף עוד ועוד עדויות נגדו, נגד שחקן נוסף –  דסטין הופמן גם נרשמה עדות, שר ההגנה הבריטית התפטר לפני שהוא ככל הנראה היה מפוטר, ביורק האשימה את הבימאי לארס פון טרייר ולמעלה מ-300 נשים העידו נגד הבמאי ג'יימס טובאק.

גם בארץ קמפיין METOO# הצליח לדברר לא מעט נשים שלראשונה יצאו נגד גברים מוכרים, בהם שלמה גרוניך והסופר ליאון ויזלטיר. אבל ביומיים האחרונים כולם מדברים על שני שמות: אושרת קוטלר ואלכס גלעדי. היא עיתונאית ומגישת חדשות ואת התוכנית "המגזין" של ערוץ 10; הוא הקים את קבוצת קשת ומכהן כנשיא הקבוצה, שגם נחשב לבכיר בתקשורת הבינלאומית (בין השאר במחלקת הספורט של NBC) ועד היום הוא חבר בוועד האולימפי.

קוטלר פתחה את הווידוי שלה, על הצעה מגונה שקיבלה מגלעדי ב-94', בכך ששיתפה שהתגובה הראשונה שלה לפרשת ויינשטיין הייתה "איפה הייתן קודם?" ו"למה דווקא עכשיו?", אלא שאז "נזכרתי במשהו שאני לא מדברת עליו כבר 25 שנה. האמת שזה נורא מוזר, בעודי יושבת ומדברת איתך עכשיו, כבר שלוש דקות הדופק שלי גבוה, קשה לי לנשום…מה שאני הולכת להגיד לך עכשיו קשה, ולכן זה קשה לכל כך הרבה נשים לצאת בסיפור הזה".

קוטלר סיפרה על ראיון מוצלח שהיה לה עם גלעדי להגשת תוכנית הבוקר, והטלפון שהגיע ממנו אחר כך – הזמנה לארוחת ערב. "כשאני מנסה להתחמק ואני אומרת לו שאולי צהריים דווקא, הוא מבהיר לי: 'לא, לא ארוחת ערב וגם תפני את הערב'". קוטלר הוסיפה, "ואז אני אומרת לו, 'מר גלעדי – מאוד מחמיא לי שאתה רוצה ארוחת ערב אבל אתה יודע שאני נשואה'. הוא מסביר לי, 'מה זה קשור, את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה בהוליווד?'. עניתי לו שאני יודעת וכנראה שאני לא אתקדם ככה בחיים לשום מקום כי אני לא מתכוונת לאכול איתו ארוחת ערב, והשאר היסטוריה"

הצעה מגונה מאלכס גלעדי. צילום מסך

 

אמש התייחסה קוטלר לתגובות שהיא קיבלה מאז חשיפת המקרה: "לעשרות האנשים היקרים שהתקשרו לעודד ולתמוך, אני מודה מקרב לב", אמרה, אבל למאות המתלהמים המאשימים, המקללים, המטילים ספק, הציניקנים, יש לי רק דבר אחד להגיד: דמיינו לעצמכם את בתכם מגיעה לראיון עבודה נחשק ומקבלת הצעה מהבוס הגדול – או ארוחת ערב והתקדמות בנוסח הוליווד – או שאין עבודה. זה קרה בעבר, לא רק לי, זה עדיין קורה".

עוד אמרה "הסיבה היחידה לחשיפת האירוע המטריד ההוא לפני עשרים ושלוש שנים הייתה לומר לאלפי הנשים הצעירות שמן הסתם נתקלות בהצעות דומות שאפשר להגיד לא ולהמשיך הלאה. גם אם זה אומר לאבד את מקום עבודתך, תמיד תפתח עוד דלת. כפי שנפתחה עבורי".

הכי קל יהיה לבקר את קוטלר על הטיימינג. ממש כפי שהיא הודתה שהיא ביקרה את המאשימות של ויינשטיין – להגיד לה שאם היא כל כך דואגת לשלומן ובטיחותן של צעירות שמעוניינות בקריירה בתחום, למה חיכית עד עכשיו? אבל סביר להניח שכמעט כל אישה תדע היטב למה קוטלר חיכתה.

ההנחה הזו, ש"ככה זה בתעשייה" ו"רק ככה מתקדמים", היא כל כך מושרשת ובסיסית אצל כולנו, גברים ונשים, ורק עכשיו אנחנו מתחילות להבין עד כמה התמונה הזו מעוותת, ולשחרר את הנחות הבסיס שעליהן נבנו תעשיות שלמות. האומץ שצריך על מנת לשאת את לפיד המחנה הזה ולעמוד בראשו, הוא בלתי נתפס. לא סתם קוטלר בחרה לתאר עד כמה המעמד הזה מלחיץ אותה, כי היא ידעה בדיוק מה זה אומר ומה הווידוי שלה יביא איתו: עשרות אם לא מאות תגובות נאצה, אנשים שהיא לא מכירה אבל בכל זאת יתעקשו שהיא שקרנית, כמה מבכירי התעשייה שלעולם לא יסלחו לה ואי לכך ימנעו מלתת לה עבודות או להזמין אותה לכנסים/הרצאות ואולי אפילו תביעה עתידית. כשאת יוצאת נגד אדם במעמד כזה, את צריכה לקחת בחשבון פחות או יותר את כל התסריטים האפשריים.

קוטלר, כידוע, לא טיפשה וסביר להניח שגם לא פזיזה. המעשה הזה לא הגיע כגחמה רגעית וככל הנראה ליוו אותו שעות של התבשלויות, התייעצויות וחוסר מנוחה. ובכל זאת, אחרי כל אלו, היא בחרה בדרך הקשה.

אלכס גלעדי. צילום מסך

בשנים האחרונות זכינו בלא מעט נשים אמיצות שהעזו, בניגוד לכל הגיון ואינסטינקט קיומי שמכריח אותנו לשמור על עצמנו ולשרוד, לדבר. בהן אורלי רביבו (המתלוננת הראשונה נגד קצב), רוני ריבר (שדיברה בפומבי נגד יניב נחמן), מאי פאטל (שתבעה את לירון חג'בי), החיילת שהתלוננה נגד בוכריס, הנשים שהתלוננו נגד משה איבגי ועוד ועוד.

תהיו בטוחות שהנשים האלו ספגו וסופגות השפלות. אלו ששמן התפרסם לעד יזוהו עם המקרה והוא ילך איתן תמיד – בחיפושי העבודה ובזוגיות שהן יבנו, בהנחה שהן יצליחו לבנות. אות הקין יהיה על מצחן – בחוסר צדק משווע. ואם זה לא מספיק, אז ילוו אותן גם אותן קריאות של "למה דווקא עכשיו?" ו"מה האינטרס שעומד מאחורי זה" ולפעמים אפילו האשמה מהירה בכך שהן מעלילות שווא, מבלי כמובן לדעת שאחוז עלילות השווא על הטרדות מין הוא אפסי, ובכלל – מי תרצה לעבור את כל זה סתם כי בא לה לנקום?

אז אולי במקום לזלזל בהן, להניח בתור התחלה שהן משקרות, או לתהות איך הן לא מבינות שככה זה בעולם הזה, נגיד להן תודה? תודה על האומץ, תודה על ההקרבה, תודה על האזהרה, תודה על זה שפרצתן דרך עבור נשים אחרות להעז ולהתלונן ותודה על זה שהקרבתן מעצמכן, ולפעמים ממש את עצמכן, למעננו.

סביר להניח שגם קוטלר, למרות כל פועלה והקריירה המוצלחת, הולכת להיות מזוהה עם המקרה הזה, לפחות לזמן הקרוב. היא יכולה להיות מזוהה איתו כך שאנשים יתפסו אותה כשקרנית, פאתטית או מה שהם לא חושבים על נשים שמתלוננות, או לחילופין היא יכולה להיות מזוהה איתו כך שאנשים יראו בה אישה אמיצה שהלכה כנגד הזרם הכי מרכזי שיכול להיות למען העברת מסר חשוב. תלוי בכם.

 

אושרת קוטלראלכס גלעדיהארוי ויינשטייןהטרדות מיניות