האם אחוזת פלייבוי תהפוך לאתר היסטורי?

עבר חודש וחצי מאז מותו של מייסד מעצמת פלייבוי יו הפנר. 64 שנים אחרי שייסד את מגזין הגברים הנודע, הפנר עזב את העולם בגיל 91 וכמו בחייו, גם במותו הותיר אחריו מגוון רחב של מחלוקות סוערות, ממורשתו וחשיבותה להעצמה המינית של נשים ועד למקום קבורתו לצד מרלין מונרו. כעת סערה נוספת הקשורה בשמו של הפנר צפויה להתעורר, לאור הידיעה שעיריית לוס אנג'לס שוקלת להוסיף את ביתו של הפנר, אחוזת פלייבוי המפורסמת, לרשימת אתרי השימור ההיסטוריים שלה.

עוד באון לייף:

אחוזת פלייבוי היתה ביתו של הפנר מ-1971 ועד ליום מותו. שמה הפך לשם דבר עולמי כאחוזה שהיא סמל לסגנון חייו הנהנתני של המו"ל בו אירח עשרות "שפנפנות" שהתגוררו בו לצידו ומסיבות יוקרתיות רבות שאירח לאורך השנים. אולם על פניו, הסיבה שבגינה לוס אנג'לס רוצה להפוך את האחוזה לאתר היסטורי אינה הצד המפורסם שלה – אלא דווקא החשיבות האדריכלית שלה.

תהפוך לאתר שימור היסטורי? צילום: Shutterstock

 

האחוזה, שגודלה כ-2,000 מ"ר ויושבת על שטח של 21,448 מ"ר, נבנתה ב-1927 בעיצובו של האדריכל ארתור אר. קלי. היא נחשבת למופת של אדריכלות גותית בסגנון התחייה הטיודורית. היא נרכשה על ידי חברת פלייבוי ב-1971 בעבור כמיליון דולר, וב-2016 נרכשה בעבור 100 מיליון דולר על ידי בנו של מיליארדר, דארן מטרופולוס, שלפי הדיווחים תכנן להיכנס לנעליו של הפנר ולשמר את אווירת ההוללות הידועה שבאחוזה. אולם הפנר, כאמור, חי בה עד יומו האחרון, וכעת עיריית לוס אנג'לס מנסה לשנות את התוכניות של בעלי האחוזה לגבי עתידה.

חבר בעיריית לוס אנג'לס פול קורץ, הציג בשבוע החולף את ההצעה להפוך את האחוזה לאתר שימור היסטורי ותרבותי, בטענה שהיא מהווה דוגמא מצוינת לארכיטקטורה הגותית-טיודורית. התואר הזה יגן על האחוזה מפני שינויים במבנה ובחזיתו, מהסוג שמטרופולוס עלול לעשות במהלך של איחוד בין השטח השכן שבאחזקתו לבין שטחה, כפי שבעבר שהביע רצון לעשות.

אבל בואו לא נהיה תמימים – יש כאן הרבה מעבר לנסיבות, למהלכים כלכליים של אילי הון וענייני אדריכלות ברומו של עולם. הכרזה על אחוזת פלייבוי כאתר היסטורי-תרבותי תשמר את מורשתו של האתר הזה בין דפי ההיסטוריה ותספק לה את החותמת הממלכתית כמורשת לגיטימית, אולי אף חשובה, וראויה לציון.

היסטוריה אדריכלית או היסטוריה של ניצול נשים? שפנפנה לשעבר על רקע האחוזה, צילום: Shutterstock

דמיינו לעצמכם את המוזיאון שיקום באחוזת פלייבוי. "כאן התגורר הפנר בשנות ה-80 לחייו עם צעירות בנות 20", יספרו המדריכים באתר, "וכאן נערכו מסיבות מין עם עשרות נשים שהיו מוכנות לעשות הכל כדי להפוך לשפנפנות פלייבוי", יתארו. ספק אם מישהו יטרח לציין את העוול הרב שנגרם לאותן צעירות, שכשנחתו בפתח האחוזה עם מזוודותיהן לא ממש ידעו למה הן נכנסות.

הולי מדיסון, שהיתה בת זוגו של הפנר ושפנפנת פלייבוי בעצמה, תיארה את האחוזה כמקום מגביל עם תנאים נוקשים בו ציפייתו של הפנר הפוליגמיסט היתה שיישמרו אמונים לו. הפנר עודד באחוזה תחרות בין הנשים ועורר שורה של בעיות בדימוי גוף – בדומה לבעיות שמורשתו של המגזין עוררה בקרב נשים ברחבי העולם. ניתוחים פלסטיים וטיפולי יופי בחינם, ו-1,000 דולר לבזבוזים שבועיים "שנועדו להבטיח שהשפנפנות ישמרו על מראה ייצוגי", כך לפי ספרה של מדיסון "Down the Rabbit Hole".

העובדה שהאחוזה השכנה לה שבאחזקתו של מטרופולוס נוצרה לפי אותה תוכנית בניה, ולמעשה מהווה תמונת מראה שלה, אינה זו שהוצעה להפוך לאתר היסטורי, הופכת את העניין לחשוד אף יותר. הרי מי יבוא לבקר בבית שמול האחוזה הנודעת, למעט אדריכלים סקרנים במיוחד? ומה זה לעומת הררי הכסף שאפשר לגרוף מפתיחתה של אחוזת פלייבוי לקהל? התירוץ של "אתר אדריכלי היסטורי" הוא בסך הכל מכבסת מילים לעוד ניסיון של גברים לבנים להרוויח הון עתק על גבן של נשים שמוכרות את גופן. באמת חסרות כרגע שערוריות בלוס אנג'לס?

אחוזת פלייבוי, צילום מסך מיוטיוב

אחוזת פלייבוי, צילום מסך מיוטיוב

היסטוריהיו הפנרלוס אנג'לספלייבוי