לינה דנהאם מגנה על תסריטאי שמואשם באונס וחוזרת בה

ציוץ של שתי שורות שצייצה לינה דנהאם הצליח לעורר סערה שלמה בסוף השבוע. כבר שנים שדנהאם נחשבת ליקירת הנשים, אחרי הכל מדובר באישה שהביאה למסך את הסדרה "בנות", שם הציגה נשים בצורה הכי טבעית שלהן, כולל גופן הלא מושלם והשיחות הלא מחמיאות שהן מנהלות בינן לבין עצמן. בנוסף היא גם התעסקה בסדרה בנושאים שמטרידים נשים בצורה שהיא לא מתנשאת או נועדה רק כדי לסמן "וי". אבל אולי זה ככה כשיש סדרה שכמעט כולה נוצרה על ידי אישה אחת צעירה ואמיצה.

אחד הפרקים הזכורים של הסדרה, למשל, הוא הפרק השלישי של העונה האחרונה, בו דנהאם הולכת לפגוש סופר מצליח שמזמין אותה לביתו אחרי שכתבה עליו פוסט על סיפורי ההטרדות המיניות שלו. הפרק הצליח להראות בבירור את השתלשלות המקרים שמביאה למצבים האלו, שבו הגברים טוענים "אבל היא רצתה את זה", ונשים נותרות חסרות מילים ואונים (כעת, אגב, השמועות גורסות שהפרק נכתב על לואי סי קיי).

אבל לא רק הסדרה שניפצה סטראוטיפים הפכה את דנהאם לקול של הנשים, אלא גם המעשים שלה מחוץ לסט: ההתעקשות שלה להצטלם למגזינים וברשתות החברתיות ללא פילטרים והצרות, ההצהרות הרבות שלה בכל נושא שקשור להעצמה נשית, וחוסר הרצון שלה להתכופף לכללים של הוליווד ועם זאת היכולת שלה להפוך לחברה הכי טובה של כל האיי ליסט – הפכו אותה לאחת הנשים הכי משפיעות בדורנו.

לינה דנהאם. פייר? התאכזבנו. תמונה: Shutterstock

לאור כל אלו, אפשר להבין את עוצמת הזעזוע מהציוץ של דנהאם אתמול (18.11). הדרמה התחילה לאחר שהשחקנית אורורה פרינאו ("הנוסעים") סיפרה שהתלוננה במשטרה נגד אחד מכותבי "בנות", מאריי מילר, שלדבריה אנס אותה כשהייתה בת 17 והוא היה בן 35. "הוא פלירטט איתי למרות שאמרתי לו שוב ושוב שאני בת 17", סיפרה פרינאו. לדבריה, מאוחר יותר באותו לילה מילר תקף אותה. "בשלב מסוים התעוררתי ערומה במיטה של ​​מאריי. הוא היה מעלי וחדר לתוכי. בשום שלב של התקשורת בינינו לא הסכמתי למגע מיני איתו".

פרינאו גם פרסמה מסמך ובו נאמר כי עברה בדיקת פוליגרף משטרתית ונמצאה דוברת אמת. אבל זה לא מנע מדנהאם וממנהלת ההפקה של הסדרה "בנות", ג'ני קונר, לצאת בהצהרה כי הן עומדות מאחורי מילר ואף לטעון ש"בעוד האינסטינקט הראשון שלנו הוא להקשיב לסיפור של כל אישה, הידיעה הפנימית שלנו על המצב של מאריי גורמת לנו להיות בטוחות שלצערנו ההאשמה הזו היא אחת משלושת האחוזים של תלונות השווא שמדווחות בכל שנה", אמרו דנהאם וקונר. דנהאם עוד הוסיפה בחשבון הפרטי שלה: "אני מאמינה בהרבה דברים, אבל המוטו העיקרי שלי הוא להחזיק את האנשים שהחזיקו אותי, שמילאו את עולמי באהבה".

לא סתם התגובה הזו הצליחה לעורר סערה, שהרי זו התגובה הראשונית של כל אחד שמואשם בתקיפה מינית ושל כל הסובבים לו. הרי כל כך קל לפתור את האשמות במונח "תלונת שווא", זאת למרות – ממש כמו שדנהאם וקונור ציינו – אחוז תלונות השווא במקרי תקיפה מינית הוא זניח. ואם זה לא מספיק, הרי שדנהאם בעצמה צייצה רק באוגוסט ש"נשים לא משקרות לגבי אונס".

אורורה פרינאו. מאמינות לה. תמונה: Shutterstock

כנראה שגם דנהאם התעשתה די מהר וניסתה לתקן את המצב, וכמה שעות לאחר מכן פרסמה פוסט ארוך ומתנצל. בין השאר כתבה "בחיים לא חשבתי שאני אכתוב הצהרה שתומכת במישהו שהואשם בתקיפה מינית…עכשיו אני מבינה שזה היה הזמן הכי לא נכון לצאת בכזו הצהרה ואני ממש מתנצלת על זה". עוד הוסיפה "לכל אישה שנחשפת יש את הזכות להישמע באופן מלא, והיחסים שלנו עם הנאשם לא צריכים להשפיע על הסקת המסקנות כשבוחנים את המקרה שלה. כל אדם וכל מי שהוא פמיניסט חייב לשמוע אותה. כל עוד אנחנו חיות בפטריארכיה, העיקרון של 'אני מאמינה לך' הוא חיוני. כל עוד לא מאמינים לכולנו, לא מאמינים לאף אחת מאתנו. אנחנו מתנצלות בפני כל אישה שהתאכזבה מאתנו".

אמנם מדובר בהתנצלות יפה, אך לטעמם של הגולשים היא מגיעה מאוחר מדי, ואלו מהרו לציין את הצביעות של דנהאם, שבדרך כלל תהיה מהראשונות לצאת להגנתן של כל אישה שמתלוננת, אבל כנראה עד שזה נוגע לקרובים אליה.

אבל מצד שני, אם נאשים את דנהאם בצביעות, יכול להיות שיבוא היום ונאלץ להאשים גם את עצמנו. סביר להניח שגם מישהו מבין מכרנו הטריד מינית. זה יכול להיות קולגה, השכן ממול או אפילו מישהו קרוב אלינו כמו אח או אבא. וסביר להניח שעם כל הרצון הטוב ועם כל המודעות שלנו, גם אנחנו נעמוד מול חוסר רצון עמוק ושורשי להאמין לסיפורים נגדו. זה לא ממש חדש שאנחנו לא רוצים לראות את החולשות של האהובים עלינו.

מאוד קל לרדת עכשיו על הצביעות של דנהאם, ולבטל את ההתנצלות שלה כמו שביטלנו (ובצדק) את ההתנצלות של לואי סי קיי. אבל בסופו של דבר כדאי שנזכור שהיא גם בת אדם ולפעמים גם היא מועדת. והמעידה הזו לא מבטלת את כל מה שהיא עשתה, וסביר להניח שעוד תעשה, לטובתנו.

אונסהטרדות מיניותלינה דנהאם