ראשת ממשלת ניו זילנד ג׳סינדה ארדרן בהריון? כמה זה משמח וכמה מדכא

ברכות לג׳סינדה ארדרן ולקלארק גייפורד. ביום שישי הודיעה ארדרן ברשתות החברתיות שהיא בהריון ומצפה ללדת הראשון ביוני. לא היינו נדרשים לידיעה הזאת לולא היה מדובר בראשת ממשלה, ולולא היה מדובר בכך שזו הפעם הראשונה מאז 1990 שאישה שמנהיגה מדינה נמצאת בהריון ויולדת כשהיא בתפקיד. מי שעשתה זאת לפניה, אגב, הייתה בנזיר בוטו, ראש ממשלת פקיסטאן.

וואו. ההודעה שפורסמה לראשונה באינסטגרם כיכבה בעמודים הראשיים של כל אתרי החדשות החשובים ובכותרות הראשיות במהדורות הטלוויזיה והרדיו.

We thought 2017 was a big year! This year we’ll join the many parents who wear two hats. I’ll be PM & a mum while Clarke will be “first man of fishing” & stay at home dad. There will be lots of questions (I can assure you we have a plan all ready to go!) but for now bring on 2018 pic.twitter.com/nowAYOhAbF

2018 ונשים עושות עוד מהלך לנרמל – כמה מוזר להשתמש במילה הזאת כשאנחנו מדברים על תהליכים טבעיים ונורמליים כל כך – לנרמל את הנוכחות הנשית במרחבים הציבוריים בכלל וממוקדי קבלת החלטות בפרט.

כחמש עשרה נשים מנהיגות מדינות בעולם (בסך הכול, כ-7% מסך המנהיגים), רובן במדינות אירופה. אבל במדינות רבות מכהנות נשים בתפקידים בכירים מאוד בהנהגת המדינה, ואישה בתפקיד שרת ביטחון אינו עניין נדיר במיוחד.

כשגיל מנהיגי העולם הולך ויורד – ג׳סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה בן 46, עמנואל מקרון, ראש ממשלת צרפת בן 40 – ברור שכשאישה נכנסת לתפקידה בגיל צעיר היא עדיין בגיל הפוריות. ארדרן בת 37 וזה יהיה הילד הראשון שלה.

מרענן, לא?

״וכך נצטרף לכל הזוגות שבעולם שחובשים שני כובעים,״ כתבה בעמוד שלה, ״אני אהיה גם ראשת ממשלה וגם אימא וקלארק יהיה גם הגבר הראשון וגם אבא שמטפל בתינוק.״ הוסיפה כשהיא מסבירה שתיקח חופשת לידה קצרה של 6, שבועות, ואילו בן זוגה, מגיש טלוויזיה, יהיה ההורה העיקרי בבית.

העולם המערבי, שאנחנו אוהבים לראות את עצמנו חלק ממנו, קיבל את הידיעה בשמחה והמשיך הלאה. ואנחנו?

אצלנו עדיין מתאוששים מהתקופה הקצרה שבה עמדה אישה בראשות הממשלה. להזכירכם, זו הייתה גולדה מאיר, וזה היה אי שם ב-1969-1974. אצלנו יש סביב שולחן הממשלה 4 שרות בלבד. מספר חברות הכנסת שהגיע בבחירות האחרונות לשיא רחוק שנות אור ממחצית חברי הכנסת, ובקבינט המדיני-ביטחוני?

או, שם צריך זכוכית מגדלת משוכללת במיוחד כדי למצוא את האישה האחרת שנמצאת שם. זוהי איילת שקד, והיא שם משום שעל פי חוק שר/ת המשפטים הוא חלק מהקבינט.

זהו.

אצלנו בחלק משמעותי מהמפלגות שמאכלסות את הכנסת אין כלל זכות כניסה לנשים. אצלנו נשים חרדיות נאלצות ללכת לבג״ץ כדי שיפתח עבורן את הדלת וייאפשר להן להיבחר ברשימה שמייצגת את תפיסת עולמן: דגל התורה, יהדות התורה או ש״ס.

אצלנו מקובל לומר שנשים לא מבינות בביטחון.

אצלנו כיהנה אישה אחת בסך הכול בדרגת אלופה וישבה סביב שולחן המטכ״ל, וגם זה היה כבר מזמן.

אצלנו מתרחש תהליך הפוך, שבו נשים מורחקות יותר ויותר מן המרחבים הציבוריים, בצבא, באקדמיה, בכנסים, בטקסים, באירועים עם קהל.

העולם (המערבי, המערבי) הבין שגם נשים הן בני אדם, ומתחיל לפתוח את השורות ולאפשר גם לנשים לא רק לנהל, לעמוד בראשות ארגונים גדולים, אלא אפילו להיבחר לתפקידים בכירים ואפילו לטעות. כן, כמה מפתיע שנשים יכולות לטעות, ושגם אם הן טועות, זה לא אומר שכל הנשים לא מסוגלות ולכן אסור לתת לנשים לעמוד במוקדי קבלת החלטות.

כי, בינינו, זה הסינדרום של גולדה. משום שהיא הייתה ראשת הממשלה כשנקלענו למלחמה הקשה ביותר בתולדותינו, עם מספר ההרוגים הגבוה ביותר, מאז בכל פעם שעולה האפשרות שאישה תעמוד בראשות הממשלה, שולפים לנו את גולדה כאות וסימן שנשים הן סכנה ושבגלל המקרה של גולדה, אסור לסמוך על נשים.

ונשים צעירות? הס מלהזכיר. לא רק שיש מפלגות שלא מאפשרות לנשים להיבחר כלל, אלא שיש רק אישה אחת
(זהבה גלאון ) שעומדת בראשות מפלגה,וגם היא עברה מזמן את גיל הפוריות ובתכלס עוד רגע ייבחר לה מחליף או מחליפה. .

אז כן, ג׳סינדה ארדרן בת ה-37, בהריון. כמה שזה טבעי. וכמה טבעי יהיה להפנים את העובדה שהיא תוכל גם להיות אימא וגם להוביל מדינה. בדיוק כמו גבר. כי כל הגברים שאנחנו רואים סביבנו, שמנהלים, ומנהיגים, ומובילים, ומחליטים החלטות, כולם (כמעט) הם גם אבות לילדים ובכל זאת מצליחים לתפקד, וכמה זה נראה לנו טבעי.

אז הלו, אנחנו ב-2018, תתקדמו.