אומה תורמן, קוונטין טרנטינו והארווי ויינשטיין: השילוש הלא קדוש

ביום שבת פורסם ב"ניו יורק טיימס" ראיון עם אומה תורמן ומאז הוא לא מפסיק לייצר כותרות, גרסאות ותגובות – חלקן חיוביות, חלקן מביכות. הריאיון הפך להיות ה"אני מאשים" של תורמן, שבו סיפרה השחקנית על ההטרדה המינית האלימה שעברה מצדו של הרווי ויינשטיין, כמו גם על התאונה שעברה על סט צילומי הסרט "להרוג את ביל", זאת לאחר שהבימאי קוונטין טרנטינו דרש ממנה, בניגוד לרצונה, לדהור בעצמה במכונית, במקום לבקש זאת מפעלולנ/ית. אך בנוסף לשני הגברים החזקים האלו, לתורמן היה מה לומר גם נגד נאשם שלישי – והאשמה נגדו היא הכואבת ביותר והמסוכנת ביותר. ובכל זאת, למען הסדר הטוב, נתחיל מההתחלה.

אשם מספר 1: הארווי ויישנטיין

מאז שהתחיל הקמפיין נגד ויינשטיין, היה ברור שלתורמן היה ניסיון רע ומר איתו. עד כה היא לא גילתה מה בדיוק היה שם, אבל בראיון היא סיפרה על תקרית שנשמעת בדיוק כמו עשרות העדויות שצפו נגד המפיק: כיצד הגיעה לחדרו על מנת לדבר על דברים שקשורים לתסריט של "ספרות זולה", וכיצד מהר מאוד ויינשטיין גרר אותה לחדר האמבטיה והתפשט מולה. אך הדברים לא הסתיימו בזה. כמה ימים לאחר מכן, תורמן חוותה מצדו של ויינשטיין גם הטרדה פיזית אלימה: "זה היה כמו מחבט בראש", היא שחזרה. "הוא דחף אותי למטה. הוא ניסה לדחוף את עצמו עלי. הוא ניסה לחשוף את עצמו. הוא עשה כל מיני דברים לא נעימים. אבל הוא לא באמת הפעיל את כל כוחו והצליח לכפות עלי. הייתי כמו חיה שמנסה להתפתל כדי להשתחרר מהאחיזה".

אומה וקוונטין בימים יפים יותר. תמונה: Shutterstock

בתגובה לדברים הקשים האלו, עורכי הדין של ויישטיין אישרו שהמפיק ניסה להתחיל עם תורמן "בצורה מביכה", אך לאחר שהבין שהיא לא ממש בעניין (מעניין מה גרם לו להבין את זה), הוא "התנצל מיד ומתחרט עמוקות". עם זאת, הם התעקשו שלא היה בינה לבין המפיק שום מגע פיזי ובסופו של דבר איימו ש"הצהרותיה של גברת תורמן ל'ניו יורק טיימס' נבחנות באופן מעמיק ונחקרות, לפני שיוחלט אם יש מקום לפעול נגדה בפעולות משפטיות".

אין ספק שמדובר באחת התגובות הכי פתטיות שיכולות להיות. בעוד שעדיין לא ברור מה יהיה אורך התיק שנתפר ברגעים אלו ממש נגד ויינשטיין, הוא עדיין עסוק ברדיפה אחר מה שנשאר משמו הטוב – ובעצם, מה נשאר משמו הטוב? המקרה הזה נראה ממש כמו ניסיון להילחם על כוסות רוח עבור גופה שהיא כבר קרה לגמרי.

אשם מספר 2: קוונטין טרנטינו

כאמור, האשמה השנייה בראיון הופנתה כלפי הבימאי המוערך. תורמן סיפרה כי במהלך הצילומים, טרנטינו דרש ממנה לנהוג בעצמה על הרכב ולנסוע מהר, על מנת שהשיער שלה "יתנפנף בצורה הנכונה. אם לא", הוא איים, "אאלץ אותך לצלם את זה שוב". היא ממש לא אהבה את הרעיון, שכן מההתחלה חשבה שהרכב שבו היא הוכרחה לנהוג היה "קופסת מוות. המושב לא היה מחובר כראוי. וזו היתה דרך עפר, לא כביש ישר". לבסוף, אחרי שכנועים רבים מצד טרנטינו, בין השאר אחרי שהטיח בפניה שהיא גוזלת הרבה זמן – וכידוע, זמן שווה כסף – היא נהגה ברכב, איבדה שליטה ונתקעה בעץ. בעקבות הפגיעה, תורמן נפצעה והתאשפזה בבית חולים, ומאז היחסים בינה לבין הבימאי התערערו.

לאחר שתורמן סיפרה על כך לכלי התקשורת בשבת, טרנטינו התראיין ל- deadline ובין השאר אמר "אני אמרתי לה שזה יהיה בסדר. אמרתי לה שהכביש הוא קו ישר. אמרתי לה שזה יהיה בטוח. וזה לא היה. טעיתי. לא הכרחתי אותה להיכנס למכונית. היא נכנסה לזה כי היא סמכה עלי. והיא האמינה לי…צילמנו את הסצנה והיא התרסקה. בהתחלה אף אחד לא ידע מה קרה. רק אחרי ההתרסקות, כשאומה הלכה לבית החולים, חשתי בכאב מוחלט על מה שקרה". עוד הוא הוסיף "זה היה קורע לב. זו לא רק אחת החרטות הגדולות בקריירה שלי, זו אחת החרטות הגדולות ביותר בחיי".

טרנטינו סיפר שהוא זה שהעביר לתורמן את הסרטון שתיעד את ההתנגשות, על מנת שתוכל לפרסם אותו יחד עם הריאיון. "אומה ואני דיברנו על זה במשך תקופה ארוכה, והחלטנו איך היא מתכוונת לעשות את זה", אמר על הפרסום. "היא רצתה שתהיה בהירות לגבי מה שקרה בהתרסקות המכונית, אחרי כל השנים האלה".

 

ההתנצלות הזו מצטרפת להתנצלות נוספת של טרנטינו, שפורסמה באוקטובר. באופן אירוני, אז טרנטינו היה זה שהתראיין ל"ניו יורק טיימס", והוא זה שנתן את התייחסותו לפרשת ויינשטיין – אחרי הכל, השניים נחשבים לחברים טובים למעלה מ-25 שנה. "יש בהאשמות הללו יותר מסתם רכילות", אמר הבמאי בראיון ההוא. "ידעתי על כמה מקרים ממקור ראשון. הלוואי והייתי לוקח אז אחריות על הדברים ששמעתי. אם הייתי פועל אז כמו שהייתי צריך לפעול, הייתי מפסיק לעבוד איתו".

כבר אז עלתה השאלה האם במקרה של טרנטינו גם צריך לנקוט במדיניות "מודה ועוזב ירוחם". אחרי הכל, זה לא שהוא רק שמע שמועות, אלא הוא ידע ממקורות ראשוניים, בהן מירה סורבינו שהייתה בת זוגו ועברה הטרדה מצד ויינשטיין, וכן רוז מקגואן, אחת מהנשים שסיפרו כי ויינשטיין אנס אותן.

"קווינטין טרנטינו מאוד הצטער על האירוע המצער ההוא והוא עדיין מלא בחרטה", כתבה תורמן בעמוד האינסטגרם, כנראה לאחר שהיא ראתה את כל אותן האצבעות המאשימות שמופנות כלפי טרנטינו. "שנים אחר כך הוא נתן לי את התיעוד כדי שאוכל לפרסם אותו ולחשוף אותו לאור היום, ללא קשר לעובדה כי מדובר באירוע שככל הנראה לעולם אי אפשר יהיה לעשות עמו צדק. הוא עשה את זה מתוך ידיעה גמורה שזה עלול לגרום לו לנזק אישי ואני גאה בו על כך שהוא עשה את הדבר הנכון ועל האומץ שלו".

אך למרות הסוג של סליחה של תורמן, מרבית הנשים בתקשורת עדיין מסרבות לסלוח לטרנטינו – ואפילו להפך. בשעות האחרונות צצות עדויות לציטוטים מביכים שלו מן העבר, שחושפים את היחס המקומם של הבימאי לנשים לאורך השנים. כך, למשל, מסתובבת הקלטה של טרנטינו מ-2003, מתוך ראיון שהעניק לתוכנית הרדיו של הווארד שטרן, בו דובר על רומן פולנסקי. כשנשאל על ידי שטרן מדוע הוליווד מאמצת את "האיש המטורף הזה, הבמאי שאנס ילדה בת 13", השיב טרנטינו: "זה לא אונס…הוא קיים יחסי מין עם קטינה. זה לא אונס מבחינתי. בעיני כשמדברים על אונס מדברים על משהו אלים". כשנאמר לטרנטינו שנתנו לקורבן אלכוהול וכדורים לפני המקרה, ולמעשה למרות התנאים הנוראיים האלו היא עדיין הצליחה להגיד שהיא לא מעוניינת, טרנטינו התעקש ש"זה לא היה המקרה. היא רצתה את זה והיא יצאה עם הבחור".

בינתיים, על הדברים האלו טרנטינו עדיין לא התנצל. אולי כי נגד פולנסקי עוד לא התעורר קמפיין פופולרי, וזה לא ממש 'טרנדי' לצאת נגדו.

תמונה: Shutterstock

אשם מספר 3: אומה תורמן

אך כאמור, בצד שני הגברים האלו, שללא ספק עשו לה עוול גדול, תורמן האשימה גם את עצמה. "התחושה המורכבת שיש לי בקשר להארווי היא כמה רע אני מרגישה על כל הנשים שהותקפו אחר כך", אמרה בראיון. "אני אחת הסיבות שבחורה צעירה תיכנס לחדר לבד, כמו שאני נכנסתי. קוונטין השתמש בהארווי בתור המפיק הראשי של 'קיל ביל', סרט שמסמל העצמה נשית. וכל הכבשים התמימות הלכו לטבח בגלל שהן היו בטוחות שמי שעלה לעמדה הזאת לא היה עושה לך משהו לא חוקי, אבל הוא עשה".

לכאורה תורמן צודקת – אולי אם היא היתה מעזה קצת יותר, אולי אם עוד נשים במעמדה היו מעזות קצת יותר, ויינשטיין היה מסיים את הקריירה הענפה שלו כמטרידן סדרתי הרבה יותר מהר, והרבה סבל היה נחסך מנשים אחרות. אבל איך אפשר לשפוט את תורמן, או כל אישה אחרת שמרגישה את הבדידות והאימה שבסיטואציה? המחשבה האוטומטית של "הייתי צריכה לעשות משהו", היא בדיוק זו שהופכת את הקורבן עצמה לנאשמת. שתולה אחריות כבדה מדי על כתפיים צרות מדי, ובסופו של דבר גורמת לקורבן לחיות לא רק עם הטראומה הנוראית, אלא גם עם האשמה.

יותר מההתנצלות של טרנטינו, הייתי רוצה לראות מישהי שאומרת לתורמן שהיא לא אשמה, ושלקרבנות יש לכל הפחות את הפריבילגיה להיות קרבנות, מבלי לשאת גם את האשמה.

אומה תורמןהטרדה מיניתהרווי ויינשטייןקוונטין טרנטינו