נטלי פורטמן מדברת בשם כל מי שפוחדת לפתוח את הפה

כל ישראלי וישראלית שאינם עסקנים פוליטיים חלקלקים בפרלמנט הישראלי הכאוטי, וכל יהודי ויהודייה שלא מכתתים רגליהם מדי שנה לוושינגטון הבירה להשתעל למוות ולגסוס על הכיסא בנאומים שלא נגמרים בוועידת איפא"ק, כנראה מעולם לא שמעו על פרס "בראשית", וככל הנראה הם גם מעולם לא היו שומעים עליו לולא ההחלטה של נטלי פורטמן להדיר את רגליה מהטקס ולסרב לקבל את הפרס.

אחרי יממה של ספקולציות ובעיקר התלהמות של פוליטיקאים מהצד הימני של המפה (או יותר מדויק – מהצד של ביבי), פרסמה פורטמן בשישי בערב, שעון ארה"ב, פוסט עם כמה הבהרות חדות- ראשית, היא לא תומכת בארגון ה-BDS, אז כנראה שהשרה מירי רגב תיאלץ למצוא תירוץ חדש. שנית, היא אוהבת את ישראל על אנשיה, תרבותה, הקולינריה שלה ואדמתה, בניגוד למה שאורן חזן כתב בדרכו האלימה ("היא החרימה את המדינה כולה ועל כך היא תחטוף עד שתצטער"). ולבסוף, הצהירה שהיא לא מגיעה בעקבות התנגדותה למדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו. אין כאן רצון להתנתק מזהותה וממולדתה, אלא אמירה פוליטית שבוחרת להתפשר על תהלוכת כבוד מהממסד כדי לא להתפשר על ערכיה.

נטלי פורטמן היא לא רק יהודייה, אלא גם ישראלית. ולא סתם ישראלית, אלא ירושלמית של ממש. היא מתווכת את זהותה בגאון כבר שנים לעולם בראיונות, וגם בגיחות משמעותיות לעיר הקודש. היא למדה באוניברסיטה העברית יחד עם לימודיה בהרווארד (שאליהם התקבלה למרות שאביה אינו איל נדל"ן מיליארדר כמו אצל ג'ראד קושנר), ואת סרטה הראשון כבימאית עשתה בירושלים, בעברית, על בסיס ספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך". פורטמן היא המסר המושלם לעולם שמשוכנע שישראלים מגיעים קומפלט עם אפוד קרמי, תבור ורוח מלחמה. היא חדה, מבריקה, אנושית (טבעונית, אפילו), מלאת חן וקסם וגם אקטיביסטית חברתית בולטת. אז ייתכן שהראייה המושכלת והמורכבת שלה על העולם, זו שמדינת ישראל רכבה עליה במשך שנים, היא זו שגרמה לה להפנות עורף לטקס.

כדי להבין את הצעד הזה חובה גם לנבור בסיקור צעדות השיבה בזירה הבינלאומית. בעוד שבישראל נאמר שוב ושוב שהצעדה מונעת בסתר על-ידי החמאס, בעולם אין התייחסות משמעותית לכך והצעדות מתוארות כמרי אזרחי. ארגון הטרור עצמו גם כן גורס כי מדובר בהתארגנות אזרחית, וניר גונטז' מ"הארץ" אפילו התקשר לבכיר חמאס, ד"ר אחמד יוסוף, שטען כי מדובר ביוזמה של בני הנוער העזתים. לנו נותר רק לתהות על פשר ניסיונות החדירה לישראל, בקבוקי התבערה, מטעני החבלה, עפיפוני הנפץ ששורפים את שדות החקלאים או חלילה, מה היה קורה לעזתים אם היו בוחרים להפגין נגד השלטון שלהם ברצועה. לעולם פחות אכפת. הם רואים שני מיליון פלסטינים שמזה עשור סגורים הרמטית על שטח של 365 קמ"ר ברצועת אדמה שאפילו ישראל אומרת שנמצאת על סף קריסה. ובתוך כך היהודים הליברליים בארה"ב מוצאים את עצמם כלואים בקונפליקט בין ארץ המקלט של בני עמם לבין הטיפול הכושל, הלא-קיים יותר, בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אזלו להם כל הטיעונים האפשריים לסנגר על המולדת כשזו בוחרת לכבות שריפות במקום לבנות שלום.

מתוך הסכסוך המבעבע בעזה וגם בגדה המערבית, ממשלת ישראל מנערת מעליה בהפגנתיות את האבק שהצטבר על מסמכים-מסמכים של יוזמות שלום והסכמים מדיניים, ובוחרת לנקוט בגישה חדשה, שמטשטשת את ההבדלים בין נאמנות לאומנית למנהיג לבין פטריוטיות ישראלית. הגישה הזו כופה עלינו דיכוטומיה רקובה ושקרית- או תמימות דעים ואפס ביקורת כלפיי נתניהו, או BDS ואוטו-אנטישמיות – או שאתן איתו, או שאתן לא זכאיות להיות ישראליות יותר. בהתחשב במציאות החדשה הזו, פורטמן היא אזרחית למופת. היא מסרבת להתרפס בפני הדרישות המעוותות האלו, ובוחרת, ממרום מעמדה, להציג את הישראליות הישנה, וגם זו החדשה היוצאת מאפר הדמוקרטיה המתכלה שלנו, שהיא ישראליות שקולה, אחראית, מורכבת, וחותרת לשלום וביטחון.

בהצהרה האחרונה שלה היה משפט אחד שאמר את הכול- "כמו ישראלים ויהודים רבים ברחבי העולם, אני יכולה להיות ביקורתית כלפי השלטון בישראל מבלי לרצות להחרים את האומה כולה". זוהי המחשבה החופשית ממנה מפחד השלטון יותר מהכול.

האהבה של פורטמן לישראל, ובעיקר לירושלים, היא כנה וטהורה ומתמשכת, כזו שגורמת לה לשוב פעם ועוד פעם לכאן גם מול גלים של שנאה. מולה, קהל המתלהמים בכנסת וברחוב נדמים כמי שאוהבים את הארץ כמו שילד בן ארבע אוהב את הצעצוע שכולם רוצים והוא תפס ראשון. וכדי לא לענות על שאלות קשות, הם מנסים להפיל אותנו לתוך תהום של מדינה אוטוריטרית, שאזרחיה כבויים, ומפחדים כבר חודשים ושנים לדבר על זכויות אדם בישראל, או חלילה, על שלום.

אז תודה לך, נטלי פורטמן, על כנות ואומץ ועל צעד שכולו הצהרת כוונות וערכים מול ממשלה שלא עושה שום צעד ולא מעלה על נס שום ערך מהותי. תודה לך על שאת אומרת בקול רם וברור מה שרבות מאיתנו חוששות אפילו ללחוש- שזה לא בסדר לכסות בביטול קלחת מבעבעת של מיליוני אנשים שחיים תחת ארגון טרור עם חשמל מוקצב ואג'נדה שמדרגת טילים גבוה יותר מאשר ציוד רפואי, וזה לא בסדר לשלוח חיילים לקו האש כדי לחפות על העובדה שמדינת ישראל כבר הפסיקה אפילו להעמיד פנים שהיא יודעת איך להתמודד עם החצר האחורית הפלסטינית על הגבול וגם בתוכנו, ומעל הכול, שמדיניות האין-מדיניות בשטחים ובעזה היא לא יהודית במהותה.

רחל עזריה ממפלגת "כולנו", צדיקה בסדום, העיזה להעיר בשישי שהחלטתה של פורטמן היא נורת אזהרה לכולנו. משמעה שיהודי ארה"ב הצעירים והליברליים מתקשים להזדהות עם מדינת ישראל, ולראות בה בית, ושהרי, אם איננו אור לגויים אלא בפני עצמנו, אנחנו כנראה אי של חושך בתוך שכונה אפלה ממילא. פורטמן בחרה שלא להתפשר על ערכיה ואף נראה שתנקוט קו חדש ואקטיבי יותר ביחסה לישראל, עם הודעתה שהיא בוחנת ארגונים הקשורים למדינה שתוכל לתרום להם כתגובה לסאגה. זו יוזמה מבורכת. אני ממליצה על הקרן החדשה לישראל.

אורן חזןביבי נתניהומירי רגבנטלי פורטמן