אם ששכחה את בתה במכונית וגרמה למותה, מבקשת שיאפשרו לה למות

עם התחממות הטמפרטורות אנחנו שומעים על יותר ויותר מקרים שבהם ילדים נשכחים במכוניות עד למותם הטראגי. לרוב אנחנו מחפשים סימנים של הזנחה מוקדמת, רק כדי שנוכל להגיד לעצמנו שאין סיכוי שלנו זה יקרה, אבל למרבה הצער, זה קורה גם במשפחות הכי אוהבות והכי נורמטיביות, שככל הנראה לעולם לא היו מהמרות שגם הן יכנסו לסטטיסטיקה הנוראית הזו.

כך גם המקרה של משפחת אנגל, שב-20 ליוני איבדו את בתם רמזי בת ה-20 חודשים, לאחר שאמה, ניקול, שכחה אותה במכונית במשך למעלה משמונה שעות. כעת עורך הדין של ניקול, שמואשמת בהריגה, מבקש לבטל את האשמה בגלל קריאות אובדניות מדאיגות מצדה.

במשך 15 שנה ניסו ניקול ופטר אנגל, זוג בסוף שנות השלושים לחייהם מארגון, להביא ילד לעולם. בסופו של דבר זה קרה. רמזי היתה הכל בשבילם, והם קראו לה בשם החיבה "האוצר". באותו בוקר נורא, כמו בכל בוקר, פטר היה אמור לקחת אותה למעון, אלא שהפעם הוא חזר מותש ממשמרת לילה וניקול ריחמה עליו והתנדבה לקחת את רמזי במקומו ומשם להמשיך לעבודה שלה, כאחות במרכז רפואי לכל המשפחה. לשינוי השגרה הזה, כאמור, היה מחיר יקר.

כמו במרבית המקרים שאנחנו שומעים עליהם, ניקול נסעה אוטומטית לעבודה שלה, מלאה במחשבות על היום שהולך להיות לה, עד שהיא לא שמה לב שבתה נשארה ברכב גם לאחר שיצאה ממנו. כשהיא שבה למכונית בשעות אחרי הצהריים, היא מצאה את בתה שוכבת ללא תנועה.

עורך הדין של ניקול, דיויד טרי, סיפר על הרגע המזעזע בו הרופאים קבעו את מותה של רמזי הקטנה: "לפעמים החיים גורמים לנו להיות נוכחים בטרגדיות נוראיות, וכך זה היה גם ביום חמישי האחרון, כשמצאתי את עצמי עד לאחד המקרים העצובים ביותר שראיתי בכל 40 שנות הקריירה שלי…היא שכבה על המיטה, חסרת חיים ומלאה בצינורות, בזמן שאבא שלה התייפח ללא מעצורים אל תוך בגדיה".

במכתב פתוח שכתב טרי, באישור המשפחה, הוא ביקש לבטל את האשמה וטען כי ניקול סבלה מפגם בזיכרון – מצב שעולה בהרבה מקרים מהסוג הזה. הוא סיפר כי שעתיים לאחר שנמצאה גופתה של רמזי, ניקול הגיעה לתא המעצר כשהיא "במצב התאבדותי ותולשת את שיערותיה… היא נדחקה בתא עם שתי סכיזופרניות והתחננה שיתנו לה לקחת את חייה". עוד הוא מבקש מאנשים לשתף בסיפור הנורא הזה, בתקווה שזה ישפיע על החלטת השופט והוא יבטל את האשמות ויאפשר לניקול להחלים מהטרגדיה בסביבה תומכת.

ביום שישי האחרון ניקול שוחררה בערבות, אחרי שהצליחו להוריד את הסכום הערבות המבוקש מ-250 אלף דולר ל-55 אלף דולר. גם סכום זה גויס בעזרת אחת משתי הקרנות שנפתחו על שמה של רמזי: האחת למען הספארי באורגון ואילו השנייה מגייסת כספים להליך המשפטי של אמה.

מאז השחרור, מספר עורך הדין, "ניקול מתאוששת בחיק משפחתה המדהימה. הזוג חש באהבה ובחמלה שניתנים להם, וזה כשלעצמו עוזר. זה לא רק עוזר להם להתמודד עם היגון היום, אלא גם מעניק להם תקווה למחר".

הורותהתאבדותמוות