דיווחים מההפגנה אתמול: אלימות והשפלה כלפי מפגינים להט"בים

כמאה אלף בני אדם גדשו אתמול את כיכר רבין, שלאחרונה מאכלסת כמעט על בסיס שבועי הפגנות חשובות ומוצדקות. הפעם הסיבה לנהירה ההמונית היתה התחושות הקשות שעלו בקרב הקהילה הדרוזית בעקבות הגזענות העולה מחוק הלאום.

הבעייתיות של החוק משקפת למעשה את כל האג'נדה של הממשלה הנוכחית שהיא נטולת סבלנות לכל מי שאינו נכלל בקטגוריות המגבילות שלה, קרי יהודי (רצוי זכר) וסטרייט. כל מי שממוקם מחוץ להגדרות האלו, מוצא את עצמו גם משולל זכויות, אפילו הבסיסיות ביותר. לכן לא פלא שיש מי גם שרואה את החוט המקשר בין כל המאבקים האלו, בין אם זה של הלהט"בים, שעלה לכותרות לפני כשבועיים בעקבות חוק הפונדקאות, ובין אם זה של הדרוזים אותו ראינו אתמול.

אלא שעל פי הסטטוסים המרובים שעלו מאז אמש לרשת, נראה שלא כולם רואים או חושבים שיש קשר בין המאבקים. חלק מהמפגינים שהגיעו אמש עם שלטים, דגלים או סממנים אחרים של הקהילה הגאה, דיווחו שהם זכו לתגובות אלימות מצד המפגינים הדרוזים, שדווקא לא ראו את הסולידריות בעין יפה. בנוסף היו גם מפגינים יהודים שביקשו מהם להצניע את השלטים והדגלים שלהם, כדי שלא ליצור "בלבול" בין המאבקים.

כך, למשל, בר בן ארי סיפר "התגובות היו מעורבות. היו הרבה מחזקים, אבל המתנגדים בלטו יותר. 'זאת הפגנה נגד חוק הלאום, תוריד את זה', 'הדגל שלכם יבלבל אנשים', 'מה הקשר (בין המחאה שלכם לשלהם)', וכמובן, אלה שהגיבו באלימות כשלא מיהרנו לוותר על המסרים שלנו. האלימים קרעו את הדגל של לבנה וכמעט התחילו קטטה". בן ארי ביקש מאיתנו להדגיש ש"רוב הסביבה היתה תומכת ועודדה אותנו להמשיך ולהניף את הדגל והשילוט".

גם מיכאל סוקולוב כתב: "דרוזים יקרים, באנו אתמול לתמוך במאבקכם הצודק עם דגלי גאווה, כדי להביע איחוד מאבקים, והותקפנו. אילו הייתם מגיעים למצעד שלנו בירושלים עם דגלים דרוזיים, היינו מתרגשים ואומרים תודה. אם לא נתאחד כולנו מול הממשלה שיוצאת נגדנו, יחד ניפול".

גם גל אוחובסקי תומך בדעה הזו, ואת הסטטוס שהוא כתב בנושא הוא סיים במשפט: "כל מי שרוצה שזאת תהיה מדינה שיוויונית ונאורה גם לבני דתות אחרות. חשוב היה להשתתף בזה, גם אם זה לא מושלם".

למעשה הוויכוח האם הלהט"בים צריכים להביע תמיכה והזדהות במאבק של הדרוזים התחיל עוד לפני ההפגנה. אורית אורן כתבה כבר בשלישי האחרון סטטוס הקורא לקהילה לתמוך בדרוזים: "ההפגנה הקודמת סחפה אליה (ובצדק) את חברי הקהילה והסטרייטים כאחד. מעניין לראות מי מכל אלה יגיע להפגנה הקרובה, יחליף תמונת פרופיל, ינהל דיונים בפאתוס. כי איך לומר…. בינתיים הפיד שלי מעיד שחוק הלאום לא מענין פה אף אחד ומונחים של שוויון וצדק מעולם לא נראו יותר דו פרצופיים ומתחסדים".

לעומתה, עדו מאיר כתב הלילה ש"איחוד המאבקים" לא יתרום לאף אחד – אלא להפך – "כשמאחדים מאבקים, מאבדים את החוד. מאבדים את הקונקרטיות", כתב.

השאלה האם לאחד כוחות במאבק אחד עם מי שבמאבק אחר יהיה האויב היא אכן שאלה מוסרית מורכבת שככל הנראה אין לה תשובה אחת. ובסופו של דבר היא קשורה לשאלה עד כמה אנחנו יכולים או רוצים לשכוח את העוול שעושה לנו קבוצה על מנת לתמוך בה במאבקה – צודק ככל שהוא יהיה. וזה כבר תלוי במצפונו של כל אחד.

הקהילה הלהט"ביתחוק הלאוםחוק הפונדקאות