כלואים בכת לב טהור: "אתם אומללים ומורעבים ואני לא מצליחה להציל אתכם"

את מכתב הסליחה שלי לקראת השנה החדשה רציתי לכתוב לאחייניי היקרים שחיים ביערות גואטמלה, באוהלים, ללא קורת גג, כלואים פיזית ונפשית, בכת לב טהור.

אחיינים אהובים שלי, סליחה. 7 שנים (מתוכן 4 בארץ) , אני עושה ככל יכולתי על מנת להציל אתכם ולהעיר את הרשויות לפעולה, אבל אני לא מצליחה, הלב שלהם אטום. עוד כשהייתם בארץ, וניסיתי למנוע את שליחתכם לכת, הייתם כלואים ממש כאן מתחת לאף של הרשויות ובאישורן. חצי שעה נסיעה מתל אביב, 20 דקות מירושלים הבירה. אלו היו 4 שנים של כלא, 4 שנים בהן הייתם מנותקים מכל העולם – מהחברים, השכנים, מהמשפחה המורחבת. ממני. רשויות הרווחה ידעו ולא עשו דבר, נהפוך הוא, הם אפשרו את השבי הזה ואפילו נתנו אישור ל"חינוך ביתי", ובכך מנעו מכם אפילו ללכת לבית הספר, שם אולי היה מישהו רואה את הסבל שלכם.

ילדים אהובים שלי, אתם אומללים, חנוקים ברעלות ובורקות מגיל שנתיים, עוטים 4 שכבות ביגוד שהוא כולו פרי האיסורים וההגבלות של הגורו שלכם . אתם ילדים ללא חיבוק, נשיקה, אהבה או חיים, ילדים שאף אחד לא רוצה. הרשויות רואות לנגד עיניהן שקים שחורים מהלכים, ואני רואה מתחת לאותם שקים ילדים שחייהם נגזלו מהם, ילדים טובים ויפים שרצחו את הנפש שלהם והם משוועים לעזרה.

לפני כמה ימים קיבלתי בשורות קשות שהפכו אותי לעצובה ומתוסכלת עוד יותר, ומאז קשה לי לעצום עין או לחייך. כנראה שאין גבול לרשעות ולטירוף של המח האנושי: אתם ושאר ילדי הכת חיים בגוואטמלה, מורעבים, ללא מים נקיים, ללא מקלחות ושירותים, ועכשיו, בנוסף לכל, הגורו נחמן אלברנס החליט לאסור עליכם לאכול חלבונים בתואנה שהם לא כשרים. ואם בקושי אכלתם עד עכשיו, מעתה מותר לחברי הכת לאכול רק ירקות מסוימים וחיטה מושרית במים, אוכל לבהמות, כי אסור לחם.

ימים שלמים אתם ללא אוכל כי הגורו רוצה ילדים צייתנים וכנועים, זומבים מהלכים. הוא רוצה לגרום לכם לנזקים מוחיים שלא ניתן יהיה לרפא כשגם ככה נפשכם פצועה ופגועה. הוא רוצה ילדים שלא יהיה להם כוח להתגונן, למרוד ולברוח, ילדים חולים וחלשים ללא שירותי רפואה. אני כאן בישראל אבל אני יודעת מה אתם עוברים, יודעת שאתם חוטפים עונשים קשים, סטירות, הצלפות בחגורות. יודעת שאתם נלקחים בכוח מהוריכם, עובדים בעבודות פרך, נוטלים תרופות פסיכיאטריות, ונדרשים להתבטל לחלוטין ולא להרגיש.

אורית כהן עמיר. צילום ביתי

אחיינים אהובים שלי, אנשים רעים מאיימים ומנתקים אתכם מכל הסביבה החיצונית, מכריחים אתכם להלשין ולרגל אחד על השני, לא מאפשרים לכם לישון ומתישים אתכם בתפילות אינסופיות על מנת לקחת את הכוח המועט שאולי נותר לכם. הם משפילים וכולאים אתכם, מובילים אתכם ממדינה למדינה כמו חפצים שאינם שווים דבר. ואתם הפכתם  לילדים עצובים, כחושים, לא מתקשרים ובודדים, ללא תקווה ובלי אף אחד שיגן עליכם. מדינת ישראל יודעת, הרשויות יודעות, הציבור יודע אבל נראה שעבורם אתם לא נחשבים ילדים.

סליחה. סליחה שלאנשים לא אכפת, סליחה שלא הצלחתי לצעוק מספיק בשבילכם, סליחה שאני מרגישה חוסר אונים וייאוש  אבל אני כבר לא יודעת מה אפשר לעשות. לא עובר יום בו אני לא חושבת איזה אבן עדיין לא הפכתי, ואיך עוד אפשר להזיז את מקבלי ההחלטות מהכיסא ולגרום להם לפעול להצלתכם ולהצלת שאר הילדים שנמצאים שם אתכם. בגואטמלה הוקם מחנה ריכוז לילדים יהודים  שנקרא "לב טהור" ואף אחד לא עושה דבר. עוד מעט וכבר יהיה מאוחר מידי.

אני מתפללת שבסוף תצאו לעולם הטוב והטהור באמת. כשזה יקרה כולם ינסו לבקש מכם סליחה, ויקימו ועדות חקירה וינהלו ישיבות מיוחדות. אבל אתם ואני, אחיינים אהובים שלי, כבר לא נסלח כי אפשר היה להציל אתכם עוד קודם, אפשר להציל אתכם עכשיו ולא לחכות יותר. אני זועקת ומתחננת – הגיע הזמן להתעורר ולהציל את ילדי כת לב טהור. אני מבטיחה שלעולם לא אפסיק, עד שתחזרו הביתה לארץ ישראל.

אתם בליבי תמיד.

אוהבת, דודה אורית.

משרד העבודה והרווחה מסר בתגובה:

"ננקטו כל הפעולות האפשריות מבחינה משפטית ורווחתית על מנת לסייע למשפחות לשוב למסלול חיים תקין. לאחר עזיבת המשפחות לחו״ל, בניגוד לצו עיכוב יציאה מהארץ, נמשכו המאמצים לשיקום. בין היתר הוציא המשרד משלחת לגואטמלה והעמיד לכל משפחה סל שירותים חסר תקדים שכלל תמיכה כלכלית ופסיכולוגית רגשית. נדגיש כי לא ניתן לכפות על משפחות החברות בכת ונמצאות מחוץ לגבולות ישראל לשוב ארצה".

התעללותהתעללות בילדיםכת לב טהורמשפחהסליחה