"חוק המעונות ישפיע על חייהם של הרבה אנשים, חלק מהם עדיין לא נולדו"

במאי 2016, 12 שבועות אחרי שילדתי את אופיר הקטנה ו-16 שנים אחרי שקיבלתי את הטייטל "אמא", יצרתי את קבוצת הפייסבוק "מחאת התינוקות", שהפכה בשלב מאוחר יותר ל"הורים בזכות". המטרה הראשונית שלי הייתה להאריך את חופשת הלידה, אך ככל שעבר הזמן הגיעו אליי עוד ועוד סיפורים אישיים שהפתיעו אותי. הייתי 16 שנים אמא ולא היה לי מושג כמה שהילדים הקטנים שלנו לא מעניינים אף אחד, ושמהרגע שמסתיימת חופשת הלידה ועד גיל שלוש אף אחד לא משגיח עליהם. לא היה לי מושג שהם אפילו לא קשורים למשרד החינוך, שהם יצאו מאחריות משרד הכלכלה ועברו למשרד הרווחה, ולא תיארתי לעצמי שאנחנו תקועים אי שם בשנות ה-50. כל הנושא הזה שאב אותי, אני לא זוכרת באיזה שלב בדיוק אימצתי את המאבק ל"חוק הפיקוח", אבל זה פשוט קרה, זה היה חזק ממני.

אסנת ואתורי. צילום מתוך פייסבוק

השבוע חגגנו כולנו ניצחון משמעותי, גרמנו למדינה להכיר באחריות שלה לילדים מרגע שהסתיימה חופש הלידה. גרמנו למדינה להסדיר את מערך הפיקוח והרישוי הממשלתי על כלל מעונות היום ולא רק על מעונות שבהם נמצאים רק 23% מילדי ישראל.

המשמעות של החוק שעבר היא עצומה. החל מספטמבר 2019, כל מי שיפעיל מעון יהיה מחויב לקבל רישיון ולעמוד בתנאי הסף הבאים:
בעל המעון חייב יהיה לוודא היעדר עבר פלילי של כל העובדים הבאים במגע עם הילדים שלנו ולקבל אישור להעסקתם.

הפעלת מעון תחייב בדיקה כי הוא איננו מסכן את שלומם וביטחונם של הילדים השוהים בו ושהוא ממוקם במקום מתאים.

הצוותים במעון יהיו מחויבים לעבור הכשרה של קורס עזרה ראשונה.

לא ניתן יהיה להשאיר פעוט ללא השגחה מתמדת בכל שעות הפעילות.

והתנאי החשוב ביותר בעיניי: כל מי שיפתח מסגרת ללא קבלת רישיון להפעלת מעון צפוי לעונש מאסר של שנה.

מוזר שכל התקנות הבסיסיות האלו לא היו קיימות עד עכשיו, נכון?

 

יסמין וינטה ז"ל. התינוקת שאסור לנו לשכוח (צילום ביתי)

למרות שנראה שהגענו לנחלה עוד מוקדם לשמוח, כי למרות החוק עדיין נוכל למצוא מסגרות שלא פועלות על פי הקריטריונים הללו גם בעתיד. למה? כל תנאי הסף שציינתי, מחייבים רק במסגרות בהן יש 7 ילדים ומעלה, מה שישאיר לא מעט מסגרות קטנות, עד 7 ילדים, לפעול עדיין בשטח הפקר. המלחמה שלנו לא הסתיימה, חייבים להמשיך לקבוע תקנות אשר יעמיקו בנושאי ההכשרות והבטיחות משום שהחוק עדיין לא מפרט איך הדברים יקרו ויש לא מעט "שטחים אפורים". כולי תקווה שהן ייקבעו עוד לפני ה-1 לספטמבר 2019.

אני קוראת להורים להכניס את הילדים בשנה הבאה רק למסגרות שעומדות בתנאי הסף, את תעודת ה"רשיון להפעלת מעון", אותן מסגרות מחויבות לתלות באופן גלוי על הקיר. חייבים להמשיך ולפעול למען חינוך מלידה, להעניק לילדים שלנו, לכולם, ללא קשר לגודל המסגרת, ביטחון וחינוך פדגוגי עשיר, תחת משרד החינוך. בימים אלו אני פועלת להקמת תנועת הורים גדולה, שיהיו לה סניפים בכל הארץ ותהפוך את "הורות בזכות" מקבוצת פייסבוק למוקד אמיתי של כוח בשטח. אסור לנו, ההורים, להיות אדישים ולהסתפק ב"לייק" או "שיתוף". אנחנו חייבים בשותפות אמיתית, אקטיבית, שתעזור לנו לקבוע את הנושאים שיעמדו על סדר היום הציבורי וישפיעו על מצע הבחירות של המפלגות השונות. כולי תקווה שהורים נוספים יחברו לכוח אדיר, שמניע ומעצב את המדיניות באשר לטיפול בזכויותיהם של ההורים והילדים במדינה.

אם אתם עדיין מרגישים סקפטיים, אני מזמינה אתכם לחזור לפוסט שהתחיל את הכל, זה שנוצר מתוך כאב עמוק ותסכול אי שם ב-2016, וקרא להורים להצטרף אליי ולהתחיל שינוי. תראו כמה אדוות הוא יצר, כמה הוא השפיע על חייהם של כל כך הרבה אנשים, חלק מהם עדיין לא נולדו אפילו. כמה כוח היה לפוסט אחד קטן, כמה כוח יש לנו ההורים. הוכחנו מה אפשר לעשות דרך קבוצת פייסבוק, בואו נמשיך להפוך את העולם לראוי יותר עבור הילדים שלנו.

הוריםחוק המעונותחוק הפיקוח וההסדרהמשרד החינוךמשרד העבודהפעוטותקבוצות הוריםתינוקות