"אני זוכרת את החרדה הקיומית שניטעה בי כששמעתי על הרצח של נועה אייל"

כל ירושלמית מכירה את יער רמות וכל ירושלמית נמנעת מלחצות אותו לבד, הרי יש זאבים ביער.

נועה אייל נחטפה ונרצחה בפברואר 1998, נערה בת 17 שלא חזרה מבילוי. זה היה רצח שזעזע את כולנו בירושלים והרעיד את אמות הספים במדינה. אני זוכרת את החרדה הקיומית שניטעה בי באותו הרגע בו שמעתי על הרצח, בדיוק באותם ימים התבשרתי שאני בהריון ראשון, והמתח הזה, בין לאפשר לילדיך לבלות לבין להגן עליהם, מלווה אותי כבר 20 שנה.  

21 אחד שנים אחרי, אני אמא לארבעה ילדים, והחרדה הקיומית היא אותה חרדה. 21 שנים אחרי, נעשה צדק, המעט שבמעט, והרוצח של נועה אייל, דניאל נחמני, בא על עונשו: מאסר עולם ועוד 16 שנים בגין עבירות הרצח ומעשה הסדום שבהן הורשע. אברהם לינקולן, אמר פעם: "אתה יכול לרמות את כל האנשים חלק מהזמן וחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן". העובדה שהרוצח נתפס זו תקווה גדולה לעשיית צדק. היום באמצעים טכנולוגים ובהתמדה גדולה ניתן למצוא פושעים ואפילו כאלה שאנסו ורצחו. כאקטיביסטית חברתית יש משהו מרגיע בידיעה שהצדק יוצא לאור, גם אם באיחור גדול.

 

נועה אייל ז"ל. צילום ביתי

 

כאשר כתבתי את התזה שלי על פרספקטיבות של סיכון ומוגנות בקרב ילדים בגיל הרך, גיליתי משהו מדהים: אנחנו מקפידים לשוחח עם הילדים שלנו הרבה על סיכון, אבל הרבה פחות על מוגנות. ולמרות שאנחנו שמים דגש על דברים אחרים, חשוב לחשוף אותם גם לכך. 'מה היא מוגנות?' 'כיצד הם מרגישים מוגנים?' 'מה יעזור להם להגביר את תחושת המוגנות?', ביכולתנו לנסות ליישם את הרעיונות שהילדים מעלים. לעיתים נגלה שזה הרבה יותר פשוט וישים ממה שאנחנו מניחים וחושבים.

 

 

מה עוד כדאי לעשות? לדבר עם הילדים ולהיות איתם בקשר מתמיד ורציף, להתגייס לסיירות הורים בשכונות או במרכז העיר, לשכנע את אגד לתגבר את מערך קווי הלילה, ללמד את הילדים ללכת בחבורה, לפקוח את עיניהם ואת ליבם של בני הנוער ולדבר איתם גם על מוגנות בנוסף לסיכון, לנסות לחנך את הילדים לנסוע בצורה בטוחה (ולא בטרמפים), ולזכור שגם ילדים גדולים צריכים הגנה.

כשאני קוראת על נועה אייל, ונזכרת ברגע בו נמצאה גופתה, אני חשה צער ענק על חוסר היכולת שלנו להגן עליה. אני חולמת כיצד ננציח את נועה, בחורה שרק יצאה לבלות ולחיות את החיים כיאה לילדה בת 17. הלוואי ואצליח להגשים את החלום. בינתיים נותר לנו רק לזכור אותה ולשמוח שלמרות הזמן שחלף, הרוצח קיבל את עונשו.

נועה איילשיחת היום