אמא לא מגרשת אמא

על רקע הדיווחים המוטים על "הבנים של כולנו" שנמצאים בכלא הקפריסאי עם חשדות לאונס קבוצתי נוראי, היה קל להתעלם מהתמונות של מהגרות העבודה וילדיהן מובלים בכוח אל הלא נודע. הרי הרבה יותר קל לנו להתעסק במעשה שהתרחש "שם", רחוק מאתנו, ולהגיד לעצמנו שאם רק היינו שם, היינו מונעים את הפשע הנורא, כשבזמן הזה אנחנו שותקים לגירוש, לאקציה שמתרחשת לנו ממש מתחת לאף. 

אה, רגע, הכנסתי את השואה? ובכן, כן. כנראה שעשיתי את הגרוע ביותר שישראלית – יהודיה יש לומר – יכולה לעשות: להכניס את השואה. כי השואה לא התחילה במחנות השמדה ותאי גזים (לא שאני אומרת שנגיע לשם. לפחות לא כרגע). היא התחילה בשנאה לכל מה שזר, ואת השנאה הזו אנחנו מכירים היטב ומלבים היטב בחסות הממשלה, ועכשיו אנחנו גם נותנים לאותה שנאת זר דרור לרמוס ולפגוע באנשים חפים מפשע.
 
אז בוודאי תגידו שלאבותינו האירופאים תחת הכיבוש הנאצי לא היה לאן ללכת ואילו לפיליפינים יש מדינה שהם יכולים לחזור אליה. אלא שאם מחר יחליטו לגרש את כל היהודים משכונת גולדרס גרין היהודית בלונדון, ויכריחו אותם לחזור למדינה שלהם, אנחנו נזעק "אנטישמיות" – וככל הנראה בצדק. אז למה פה המצב הוא שונה ואי אפשר לצעוק "גזענות"?
 
ובנוסף, אנחנו שוכחים עניין מהותי: אנחנו אלו שהבאנו אותן לפה. אנחנו אלו שחיפשנו מי שינגב לסבתא שלנו את הרוק וינגב לסבא שלנו את הישבן. הסיפור הזה שאנחנו מספרים לעצמנו, על הסבלנות המיוחדת שיש לפיליפינים שמאפשרת להם להיות מטפלים מחוננים, הוא לא באמת נכון. הם פשוט כוח עבודה זול יותר מאיתנו, שמעריך את העבודה שניתנה לו ואת הכסף. אתם רוצים פחות פיליפינים בארץ? תתחילו לדרוש שיתגמלו יותר את העבודה הסיעודית, שייתנו משכורות מספיק טובות כדי שגם ישראלים יהיו מעוניינים לעסוק בעבודת הקודש הזו. עד אז, כל עוד הם פה, אנחנו מחוייבים לתת להם תנאים ומחוייבים לאפשר להם לפתח חיים, וזה אומר לחוות את הזכות הבסיסית לזוגיות ולהורות. ואותם ילדים שנולדים מתוך הזכות הזו, הם כבר ישראלים לכל דבר, שהקשר שלהם לפיליפינים הוא בערך כמו הקשר שלי לעיראק.
 
אני רוצה להאמין שאף אישה לא יכולה לומר לאף אישה אחרת לא לממש את רצונה להיות אמא. ואני רוצה להאמין שאף אמא לא יכולה לומר לאמא אחרת לשתוק כשפוגעים באושר ובעתיד של ילדיה, או כשמונעים מהם את הזכות לגדול במקום שאליו הם שייכים מהרגע שהם נולדו. 
 
עוקבים אחרינו באינסטגרם של און לייף? ובפייסבוק? מחכים לכם שתצטרפו 
 
הפחד המטופש מפני איבוד הזהות שלנו בגלל שאנשים מלאומים אחרים יבואו לחיות פה הוא חסר בסיס לחלוטין. הרי הזהות היהודית שלנו היתה בשיאה דווקא כשהיינו מיעוט, מפוזרים בין גויים, בין ארצות. את הזהות היהודית שלנו התחלנו לאבד לא בגולה, אלא דווקא פה, כשהבנו שהיא לא נוחה לנו, שהיא חמה לנו, לא מסתדרת עם הנאורות לכאורה שאנחנו רוצים לאמץ לעצמנו, כשהיא הפכה למובנת מאליה.
 
ובכלל, מעניין כמה מבין אותם אנשים שזועקים לגרש זרים בגלל הפחד מאיבוד הזהות באמת שומרים על זהותם היהודית, כמה מהם מקיימים מצוות, כמה מהן טובלות במקווה מדי חודש, כמה מהם דואגים להתפלל שלוש תפילות ביום, לא נוסעים לים ולא רואים טלוויזיה בשבת, ומקדישים את זמנם הפנוי ללימוד תורה? אולי אם הם היו עושים את זה קצת יותר, הם היו מגלים שאותה התורה מלמדת אותנו בדיוק איך להתייחס לזרים ואיך להתנהג לרֵעִים (ולא, אין שם כוכבית שטוענת שרֵעַ הוא יהודי). 
 
אני לא רואה את כל אותם החרדים לזהותם היהודית מפגינים בכניסה לסניפי טיב טעם או מיידים אבנים על אלו שנוסעים בשבת – למרות שאת כל אלו, לרוב, עושים יהודים, שהחשש שהם יאבדו את זהותם היהודית או ידרדרו את ילדכם לאבד את זהותם היהודית הוא לכאורה ממשי יותר – האם כמה פיליפינים שיחגגו כריסמס מאיימים על הזהות היהודית יותר מאשר קיוסק שמשדל את הילד לקנות ארטיק בשבת? ובכלל, כמאמר הקלישאה: מי שמפחד לאבד את זהותו היהודית, כנראה שזהותו היהודית לא יציבה מלכתחילה. 
 
אם אבות אבותינו הצליחו לשמור על זהותם היהודית למרות האינקוויזיציה, למרות הנאצים, למרות היותם מפוזרים בכל רחבי הגלובוס, כנראה שעשרות אלפי פיליפינים באמת לא צריכים לאיים עלינו (וגם לא עשרות אלפי אפריקאים שנמלטו מהמדינות שלהם. אבל זה כבר עניין מדכא אחר). 
אמר הלל הזקן שהתורה על רגל אחת היא "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". רוצים לשמור על הזהות היהודית שלכם? תתחילו לקיים את זה.  
 
 
עוקבים אחרינו באינסטגרם של און לייף? ובפייסבוק? מחכים לכם שתצטרפו 
ביטול הגירושגזענותיהדותעובדים זרים