התחממות בכל הגזרות: האם אנחנו עומדים בפני מלחמה כוללת?

הימים האחרונים היו רצופים אירועים בטחוניים קשים – ביום שישי האחרון נרצחה רנה שנרב  ז"ל בת  ה-17 מלוד, בפיגוע טרור במעיין דני ליד היישוב דולב, שם טיילה עם אביה ואחיה. ביום שבת תקף חיל האוויר יעדים ליד דמשק ובכך סיכל פיגוע שהיה אמור להתבצע באמצעות רחפנים ותוכנן לפגוע במטרות ישראליות, ואתמול נורו שלוש רקטות לעבר שדרות וגרמו ל- 4,000 איש שבילו בפסטיבל לייב שדרות לנוס על נפשם. על רקע המצב הבטחוני והלחימה בחזיתות האחרונות שוחחנו עם אל"מ במיל מירי אייזין, לשעבר בכירה במודיעין, שתעשה לנו סדר.

אז מה קורה בכל החזיתות ולמה אנחנו חווים במקביל מתקפות בכל אחת מהן?

כעיקרון אפשר להפריד בין הצפון לדרום. האירועים בצפון קשורים לשנה וחצי האחרונות של ההתפתחויות במלחמת האזרחים שהייתה בסוריה. האתגר עבור ישראל היה הכניסה לסוריה של הרבה כוחות שהיו תחת חסות איראנית כזו או אחרת והכוח הכי גדול ומשמעותי ביניהם היה חיזבאללה. בשנה וחצי האחרונות הכוח שתומך באסד גדל, כולם התבססו  בתוך השטח הסורי והיעד הבא של האיראנים זה להתבסס גם כנגד ישראל במיקום הרבה יותר טוב ממה שהיה להם בעבר. הכוח הזה כל פעם הולך ומתחזק, בין אם בהקמת בסיסים ובין אם בניסיונות שונים לאתגר את ישראל. אנחנו בישראל פעלנו נגד הכוחות השונים שבנו את עצמם בשבע השנים האחרונות מתחת לרדאר, זה לא דבר חדש. השינוי שחל בשנה האחרונה וזו לא הפעם הראשונה, שאנחנו פועלים ולוקחים אחריות. הרמטכ"ל אייזנקוט שסיים בשנה שעברה את תפקידו ומפקד חיל האוויר עמיקם נורקין אמרו כל אחד בנפרד 'פעלנו מאות פעמים נגד הכוחות' וכל התקיפות האלה היו מתחת לרדאר. היו פעולות שאמרו בעולם שישראל עשתה אבל לא לקחנו אחריות. ב-48 השעות האחרונות ישראל יזמה את הפרסום על סיכול מתקפת הרחפנים (תופעה גדולה חדשה, רחפנים לביצוע פיגועים) ואמרה 'אנחנו פעלנו ליד דמשק ונגד תקיפה איראנית'. ברגע שלקחנו אחריות והפננו אצבע מאשימה אנחנו משנים לכאורה את כללי המשחק – אם אני תקפתי ואתה יודע ואני לא אומרת אז אתה לא מחוייב להשיב. כאן מדינת ישראל אומרת שעשינו את זה. הרבה פרשנים אומרים שזה קשור לבחירות – ביטחונית יש כאן אמירה שאומרת 'אנחנו יודעים מה אתם עושים, יש לנו יכולות לתקוף ולמנוע ויש כאן פעולה הרתעתית'. הפעם מדינת ישראל בצורה הכי רשמית לקחה אחריות והסבירה את הפעילות שלה. מה שזה יצר בצורה מהירה זו תגובה רשמית גלויה מאוד של חיזבאללה. כאשר המזכ"ל חסן נסראללה יצא ואמר 'אתם תקפתם' ומיד איים – הוא לא פנה למנהיגות אלא פנה ברמה הפסיכולוגית ודיבר לכל אחד מאיתנו ואמר 'חיילים בגבול כדאי שתהיו עירנים'. זה נועד להלחיץ ולהפחיד. עכשיו כולם יושבים ומחכים לתגובה".

 

מה קורה בדרום?

"ממרץ שנה שעברה, מה שהתחיל כצעדת השיבה ומאז, יש אירועים שונים עם עליות ומורדות. עכשיו בסוף הקיץ זה תופס תאוצה של התנגשויות אלימות ביחד עם הפגנות מחאה. בישראל מתייחסים רק להתנגשויות אבל יש במקביל הפגנות מחאה על הגבול. את אותן הפגנות מראים בעולם כמחאה של אזרחים, לכן לא מבינים למה אנחנו יורים – ואילו אנחנו שחווים את האירועים האלימים לא מבינים למה יורים עלינו. אני אומרת יש אלימות על הגדר אבל לא רק מפגש אלים. יש את שני הדברים במקביל. בפועל ההפגנות הן של בני 25 ומתחת שאין להם עתיד והם מרגישים שהם גרים במקום איום ונורא ומוציאים את זעמם על ישראל. הם בטח לא יכולים להוציא את זעמם על חמאס. חמאס רואה בכך אמצעי מצוין שאלו יוציאו לחץ נגד ישראל והקימו תחת הכסות הזו יחידות שלא היו קיימות, יחידות שהתחילו אירועים אלימים חוצי גדר ובהם זורקים מטענים ויוזמים היתקלויות בנוסף לעפיפונים ובלונים שעליהם יש מטענים שמתפוצצים שהתחילו בשנה שעברה. וכך עלינו שלב ואותן יחידות בתחרות לחתוך את הגדר, להצטלם, להיכנס עוד קצת פנימה. יש פה כל הזמן את הצדדים הקוטביים –האזרחי והטרור.  בעולם מדברים הפגנות ואצלנו רואים אלימות – ולכן יש פה פער מאוד גדול כי שניהם קורים במקביל".

אל"מ מירי אייזין. צילום: יונית שילר

"כאן נכנס פן איראני – חיזבאללוני, של כסף – לחמאס חסר כסף והם לא מסוגלים לשלם משכורות לאנשים. הם מנסים להכניס פנימה כסף כי יש קושי אמיתי.  חמאס צריכים להראות שהם רוצים באלימות אבל עושים משהו כדי לרסן אותה כדי לזכות במשהו. וישראל בדיוק ההיפך: לא יכולים להיכנע לאלימות כי היא מביאה תוצאות ומיד מתרגמת גם לאלימות ביהודה ושומרון. ישראל לא רוצה לצאת נגד המפגינים האזרחים אבל הם שם והם חלק מהנפגעים. ויוצא שכרגע בתוך רצועת עזה יש כבר קבוצות טרוריסטיות נוספות שהיו קטנות ושוליות, ובתוך מה שקורה שם אם הם יורים טילים ומרגמות ועושים פעולות אלימות, הן זוכות בכותרות ורוצות להעצים את האלימות ולהגביר את הלהבות ואין להם שום עניין שזה יהיה משהו נשלט. הקבוצות הנוספות האלה הן אלו שברוב הפעמים בשנה וחצי האחרונות ירו טילים: ג'יהאדיסטים, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני או קבוצות אחרות. מהקמת הג'יהאד האיסלאמי, משך עשרות שנים, כל ההכנסות שלהם מגיעות תודות לאיראן. איראן משלמת ואומרת מה לעשות. הם לא בשליטת חמאס. מדינת ישראל, שמודעת לזה, אומרת 'חמאס אתם אחראים אתם תעצרו את הירי, ואם אתם שלקחתם את השלטון לא תעשו כך אז אנחנו נתקוף איתכם'".

מה לגבי יהודה ושומרון? האם צפוי לנו גל פיגועים?

"בגדה המערבית יש 2.5 מיליון פלסטינים שרובם נמצאים תחת השליטה של הרשות הפלסטינית. לכאורה אצלם שקט ואין טילים. למה אין טרור וטילים ומרגמות מהגדה? כיוון שמדינת ישראל וכוחות הביטחון שולטים ביהודה ושומרון שליטה ביטחונית כמעט מוחלטת. בשנות ה-90 הרשות הפלסטינית הייתה אחראית על הביטחון ומדינת ישראל שינתה מ-2002 את המודל: אנחנו שולטים בטחונית ואנחנו עושים פעילות נגד הטרור. אין שום אמצעי שיכול להבטיח במאה אחוז שלא יהיו פיגועים, בין היתר כי זה אומר לטפל בנושאים שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהם. במדינת ישראל אנחנו מדברים כאילו השטחים האלה הם עצמאיים אבל הם לא, פלסטינים לא יכולים לצאת ולהכנס באופן חופשי, רק דרכנו, וגם הכלכלה שלהם לא עצמאית ובטח לא הבנייה והתרחבות שלהם".

ואחרי שכל זה נאמר, האם אנחנו צריכים להיערך למלחמה? יש סיכוי שהלימודים לא ייפתחו ב-1 לספטמבר?

"המונח מלחמה הוא מונח שמפחיד את כולם, לקראת תקופה של עלייה במספר התקריות האלימות. חמאס ברצועה עוצר ומצד שני מעלה הילוך כי זה נותן לו את האפשרות להיות בעין הציבורית. ביהודה ושומרון מושפעים גם ממה שקורה פוליטית בארץ – יש כותרות לקראת הבחירות שוב אז זה משפיע, ולכן רף האלימות יילך ויעלה וכשאנחנו נדכא את זה אז מהצד השני זה מכניס פנימה למעגל האלימות אנשים שאולי לא היו התכוונו לכך. זה לא נגמר. אני נזהרת מלהיות נביאה. אני רואה את העלייה ברף האלימות ואני מבינה למה זה קורה ואני חושבת שזה ימשיך גם ברצועה עזה והן וביהודה ושומרון. התגובה הישראלית היא אלמנט נוסף – מה התגובה הנכונה, לתת מכה חזקה או לא, האם להגיד אם אנחנו עשינו או לא להגיד, וזה עניין של דעה. פוליטיקאים מתראיינים בנושא ומביעים דעה נחרצת. בעיניי אין פה דעה שהיא נכונה".

הפיגוע בדולבירי רקטותסיכול פיגוע רחפנים