כדי שמותם של איתי וריאד לא יהיה לשווא, צריך להוריד את הילדים מהכביש

הידיעה על מותם הטראגי של איתי מרגי וריאד שריקי הרסה את החג לעשרות אלפי הורים בישראל – ולא שזה היה לא קשה מלכתחילה. אין לי ספק שהורים רבים, כמוני, קמו היום עם גוף תפוס – לא מהריצות הבלתי פוסקות אחרי הילדים עם האופניים/ גלגיליות/ קורקינטים ושאר גלגלים, אלא מהלחץ. כי החג הזה הפך לחג המפחיד בשנה, יותר מל"ג בעומר והזיהום שלו, יותר מללכת לים בשבת או כמעט מכל דבר אחר. יום כיפור הפך עבור חילונים ודתיים כאחד, מחג של צום ותפילה או מחג של שקט ורגעי משפחה, לחג המסוכן בשנה עבור ילדים. 

בבית הספר של הילדים שלי כבר הפנימו: הימים שבין ראש השנה לכיפור הוקדשו רק לזהירות בדרכים. בטח יהיו מי שיתהו האם לא צריך לדבר גם על יום כיפור עצמו, מהות החג, שופר וכיוצא באלו, אבל אצלנו החליטו להתמקד בעיקר – איך שומרים את הילדים בחתיכה אחת גם להמשך החיים. המנהל אף הרהיב עוז ואמר לתלמידים "מי שלא רוכב בקביעות באופניים, שלא יעלה עליהם בחג". זה כמובן לא קרה, רוב הילדים ישראל לומדים היום לרכב על אופניים לקראת יום כיפור או במהלכו. 

הורים רבים חיים בנוסטלגיה ובזכרונות של ילדותם, משייטים בלי דאגות על הכבישים, אבל האמת צריכה להיאמר – זה פשוט כבר לא אותו דבר. לא עם הגלגיליות המהירות יותר, לא עם הקורקינטים והאופניים החשמליים המסוכנים גם בשאר ימות השנה, ולא מבחינת תחושת קדושת החג שגרמה למוסכמה אחת ויחידה בישראל כשכל האחרות נפלו במכבש הפילוג והשיסוע – הידיעה שביום כיפור פשוט לא נוסעים בכלי רכב. כבר בשנה שעברה חלפו על פנינו שש מכוניות בערב החג עצמו, ואלו לא היו מכוניות חירום או הצלה. גם השנה המצב היה דומה. יש את מי שמצפצפים על כל השאר והם הופכים לסכנה אמיתית בכבישים. 

אז מה הפתרון? חקיקה לא תעזור במקרה הזה, כפי שהיא לא עוזרת בקטטות המוניות. ברור לכל שזה דבר שלא עושים ובכל זאת הנה, זה קורה. המחויבות האמיתית שלנו כהורים תהיה מעתה ואילך לזכור את איתי מרגי וריאד שריקי, שקיפחו את חייהם בשביל בילוי בחג, לעמוד מול הילדים שלנו ולא לאפשר להם לעלות יותר על הכבישים. בטח לא הראשיים. הלוקסוס הזה היה מנת חלקם של ילדים בשנות השבעים, השמונים והתשעים, אבל ילדי האלפיים פלוס פשוט לא יכולים יותר להתקרב לכביש. 

הם ימחו, הם יגידו שלחברים שלהם מרשים, הם יכעסו ויתנגדו, אבל אם אנחנו רוצים לשמור עליהם בחיים, הם צריכים לא להיות על הכביש. תגידו שזה רק מקרה אחד – שניים בחג הזה – אבל שנה הבאה המספרים יעלו. תגידו שלא צריך לשמור אותם בצמר גפן – הכל נכון, אבל גם לא צריך לסכן אותם כל כך. הנתונים של השנה, שעלו על אלו של שנה שעברה, לא משאירים ספק: 24 בני אדם נפצעו במהלך יום כיפור מתאונות דרכים. 256 בני אדם (כנראה ילדים) נפגעו ונזקקו לעזרה ראשונה עקב פציעה מרכיבה על אופניים, גלגיליות, קורקינטים וסקייטבורד, מהם נער כבן 13 שנפגע באורח קשה בראשו כשנפל מקורקינט באשקלון ומספר התאונות הקטנות, השריטות, החבלות והפלסטרים, הפכו נפוצים יותר מכל דבר אחד שמאפיין את החג הזה. יום הכיפורים הוא חג של בחירה וסליחה. סליחה, ילדים, שאנחנו לא מצליחים לחנך את כל מי שסובב אתכם ואותנו, סליחה שאנחנו לא מצליחים לשמור על הרחוב והשכונה שלכם כמרחב בטוח, אז אנחנו עוברים לבחירה – ילדים מחוץ לכבישים הראשיים. 

איתי מרגי ז"ליום כיפורתאונות דרכים