"אז ליהיא גרינר לא חוזרת לעבוד שבוע אחרי הלידה? האמת שממש לא אכפת לי"

אם חשבתן שזה עוד טור שמזדעק על הבחירה של ליהיא גרינר לחזור לעבוד שבוע אחרי שהביאה לעולם את בתה השלישית, טעיתן. אחרי הקיץ האחרון בו קיבלנו אותה מכל כיוון (הופעה בהישרדות – חברות מתוקשרת עם נעמה קסרי – הריון מתוקשר – ריב מתוקשר עם שמחה גואטה – ריב מתוקשר עם משטרת ישראל בכלל ושוטרים יוצאי תימן בפרט), מרבית עם ישראל כבר התעייף מהנוכחות של כוכבת הריאליטי על המסך ומחוצה לו.

לרובנו כבר לא ממש אכפת מה גרינר אומרת, מה היא לובשת, איזה מחוך היא מנסה למכור לנו ואם היא תחזור לשדר בשישי או לא. גרינר הפכה להיות הסיוט הגדול של כל סלב, ואם לא תמציא את עצמה מחדש, תוך שנה גג היא תעלם מחיינו. גם התוכנית עם נעמה לא תעזור. גרינר פשוט לא מעניינת. אם כבר בחרנו לדבר על חייהן של היפות והמפורסמות, לפחות שיהיה בכך ערך. ליהיא היא אינה פרסונה שמקדמת נשים, או מקדמת אנשים אחרים חוץ מעצמה. לא זכור לי מתי עשתה משהו בשביל מישהו, ואולי היא נשמה טובה שאני פשוט לא מכירה – אבל בעיניי היא מסמנת את תחילתה של מגמה, מגמת סיום – סיום התעסקות בחיים של סלבס שלא באמת מחדשים לנו.

ביום שישי האחרון ילדה יוצאת האח הגדול בשעה טובה את בתה השלישית, אלי. שישה ימים לאחר מכן היא התכוננה כבר לחזור למרקע, רצה הגורל וקברניטי רשת 13 החליטו להוריד את התכנית בשל הרייטינג הנמוך ויום הצילום בוטל. התכנית של ליהיא ונעמה עלתה לאוויר רק לפני כשבועיים. בשבוע שעבר, במהלך צילומי התוכנית השנייה, כששתי המנחות מראיינות את דורון מדלי ליהיא קיבלה צירים. היא החזיקה מעמד עד סוף הצילומים ובתומם התפנתה ללדת.

אפילו את הצירים שגרינר חוותה בשידור חי היה לי קשה לקבל כמשהו חיובי. לראות אישה סובלת מכאבים, משתדלת לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך בליינאפ כאילו כלום, צבט לי. גרינר גם לא הסתירה את האקסטרה נחישות שהייתה לה להגיע, אחרי שקסרי אמרה שתזמין כמחליפה את שמחה גואטה. בחיי שלא הבנתי אם זו הייתה בדיחה או ברצינות, אבל אם זה אמיתי זה כבר לא יכול להפתיע.

בעיניי, ההתעסקות בחזרה או לא חזרה של היולדת הטרייה למסך היא לא רלבנטית. כוכבת הריאליטי יכולה וצריכה לעשות מה שהיא רוצה. אני באופן אישי מעדיפה לפרגן למי שלא פועלות לפי התלם, כאלו שמקבלות ביקורת חריפה דווקא כי בחרו להישאר בבית למשל.

אני לא אמא. אני לא יודעת עד כמה החזרה לשגרה קשה. אני משערת שכל אחת מתמודדת עם זה אחרת. היום אני מבינה יותר שלכל אחת יש את הזכות לבחור בעצמה איך היא רוצה לנהל את חייה, במקביל זה לא אומר שלאחרות (או אחרים) אין זכות להביע על כך דעה. בהחלט יש, וזה לא אומר שמי שמביעה דעה צריכה לעבור שיימינג בריוני בסטורי של המבוקרת, ע"ע נעמה קסרי. אם את מציגה את עצמך כאישה כל כך חזקה ועוצמתית, חלק מזה זה גם לאפשר לקולות אחרים להישמע בסביבתך. מדוע? כי אם את כל כך בטוחה בעצמך, זה לא אמור לאיים עלייך.

אני מקווה שיש מי שיתחזקו מההחלטה של גרינר לחזור לעבוד מהר ממש, ואזכיר שהיא גם ממש לא הראשונה. לחזור לג'ינס של לפני הלידה, לעבודה, לשגרה – בעיני לפחות – אינו הישג. האתגר האמיתי כפי שאני רואה אותו, הוא לעשות בדיוק את ההפך. להחליט שאת לא חוזרת לעבודה גם אחרי חופשת הלידה, שאת מאמצת לחיקך הרגלים חדשים ומעצבת את חייך, בהשלמה ובשמחה, עם השינוי המבורך שנוצר.

הביקורת החברתית הקשה באמת, היא זו שמופנית כלפי אלו שלא "חזרו" לעצמן, והייתי מעדיפה שתשומת הלב הציבורית הייתה מופנית אליהן. אלה שמזכירות לנו לבחור בעצמנו, להקשיב לעצמנו, ולוודא שכל בחירה שאנחנו עושות אחרי אירועים משמעותיים בחיים, טובה לנו, ולנו קודם כל.

בסופו של יום, במאבק על חירותן של נשים לחיות כפי שהן בוחרות, רוצות וחושקות בישראל, גרינר היא לא השחקנית המובילה. היא יכולה לנסות לרכב על הגל הזה, והמעשים שלה יכולים להיבחן בעדשה מגדרית, אבל היא לא זו שנראה יוצאת לרחובות ובמחאה על רצח נשים שמתבצע כאן כמעט באין מפריע. אז אולי במקום שנמשיך לתת זמן מסך ובמה לעניינים שהם אחרי הכל בחירה אישית מדמות לא ממש משמעותית – נדבר על מה שחשוב באמת. בשבוע הבא יצוין יום המאבק באלימות כלפי נשים, אל תתנו לזה לעבור לידכם.

 


הריון ולידהליהיא גרינרנעמה קסרי