המראה הלא מחמיאה שפינלנד מציבה לישראל

היום תושבע בהלסינקי שבפינלד ראשת הממשלה הצעירה בעולם, סאנה מארין. אמנם בנובמבר היא חגגה את יום הולדתה ה-34 בלבד, אבל זה רק חלק מאוד קטן מהסיפור. מארין תהיה ראש ממשלת קואליציה של חמש מפלגות שאת כולן מנהיגות נשים, ארבע מתוכן מתחת לגיל 35. ובכך תוכל, אולי, פינלנד לשמש מעבדה אנושית למציאות שבה נשים מנהלות מדינה.

הערך עליה בוויקיפדיה בקושי מחזיק מסך אחד, בעיקר משום שהיא מאוד צעירה ועוד לא הספיקה לצבור נפח של עשייה. היא בת יחידה לשתי אימהות, אימא לבת שנתיים והראשונה ממשפחתה בעלת תואר אקדמי. היא כיהנה חודשים אחדים כשרת תחבורה, הייתה חברת פרלמנט וחברה במועצת עיר.

״מעולם לא התעמקתי בעניין הגיל או המגדר שלי״, מיהרה לומר עם היבחרה. יתכן שלא הספיקה, יתכן שעכשיו, כשהיא במרכז תשומת הלב העולמית, גם עניין הגיל וגם המגדר יעמדו למבחן יום-יומי. הרי במפה הפוליטית העולמית היום, שניהם אינם מובנים מאליהם. למרות זאת, מארין לא צמחה בריק – פינלנד היא אחת המדינות עם השוויון המגדרי הגבוה ביותר בעולם, עם קרוב לחמישים אחוזים (47%) חברות פרלמנט, ושיעור דומה של חברי פרלמנט מתחת לגיל 45. שלא תטעו, גם שם השוויון המגדרי הזה אינו קורה מעצמו, אבל בפינלנד יש תנאים ומערכת חקיקה שמקדמים ומאפשרים את אותו.

חופשת הלידה בפינלנד נדיבה במיוחד, והיא חלה גם על אבות. גם מערכת החינוך נחשבת לאיכותית ומקדמת שוויון מגדרי. יש להם גישה חופשית לאמצעי מניעה והפלות הן חוקיות. מכל הסיבות האלה ועוד, הפערים בשכר בין גברים לנשים מאוד קטנים, ונשים יכולות – בדיוק כמו הגברים – לבחור לעצמן קריירות מפתות ומאתגרות  בזכות המערכת התומכת של המדינה. אצלנו, אגב, פורסם בדיוק השבוע, שפערי השכר בין גברים לנשים גדלו וכרגע עומדים על 31.6%. פינלנד יכולה להיות החלום הוורוד שלנו. בנוסף, אנחנו מרבים להביט על מערכת החינוך של פינלנד כמודל לשגשוג והצלחה, כשישראל מדשדשת בחלקים התחתונים של OECD עם הישגי התלמידים במבחנים בינלאומיים.

השאלה האם נשים מנהיגות באופן שונה, האם הן איכותיות יותר, מוצלחות יותר, רודפות שלום יותר או בכלל מובילות באופן שונה – לא הצליחה אי פעם לעמוד במבחן אמיתי, כי גם כשהן הגיעו לצמרת, הן תמיד היו מוקפות ברוב מכריע של גברים – ודי להיזכר בתמונה של ראש הממשלה האישה היחידה שכיהנה כאן, גולדה מאיר, ולראות את מעגל הגברים שהקיפו אותה, בלי אף אישה נוספת. לא הייתה אף תקופה בהיסטוריה שבה נשים ניהלו, הובילו הנהיגו מדינה. ולכן, הניסוי של פינלנד מעניין, כי יש שם הובלה של נשים. אגב, סגנון נשי מאוד אפשר למצוא אצל ג׳סינדה ארדרן, ראשת ממשלת ניו זילנד, שמשכה את תשומת לב העולם לא רק בשל גילה הצעיר, אלא גם בשל העובדה שילדה תוך כדי כהונה והגיעה לעצרת האו״ם כשתינוק תלוי עליה, וגם בשל האופן המאוד אנושי ומכיל שבו טיפלה בפיגוע מחריד, שבו ירה אדם לבן בשתי קהילות של מוסלמים בניו זילנד.

קשה להימנע מהשוואה של שתי אלה אלינו: גולדה מאיר כיהנה כאן בראשית שנות ה-70, לפני 50 (!!) שנה. מאז רק אישה אחת התקרבה לכס ראש הממשלה, ציפי ליבני, אך היא לא צלחה את המבחן. אף אישה לא עומדת כאן בראש מפלגה, מספר חברות הכנסת יורד כל הזמן ועומד כעת על 27 בלבד – בקושי 20%. מספר השרות בממשלה מביך ומביש, ובקבינט המדיני-ביטחוני אין אף אישה עם זכות הצבעה. פורומים רבים – פוליטיים, כלכליים, טכנולוגיים, בתחומי ההייטק, התרבות ועוד –  מתכנסים ללא אישה אחת, או עם מספר זעום של נשים, ואיש אינו מעיר ואף צדיק לא חושב שמשהו לא בסדר בתמונה ודורש לשנות אותה. גם בצוותי המשא ומתן של המפלגות הגדולות לא נצפתה אישה ליד שולחן הדיונים. ימי הביניים זה כאן.

ישיבת הכנסת הראשונה בירושלים. בצילום, השרים דוד רמז וגולדה מאיר ומימין הצלם דוד אלדן (אנדי). צילום: הנס פין. לע"מ

שוויון מגדרי לא קורה מעצמו, והוא לא יקרה אם תמונה אישה אחת כקישוט. הוא יקרה כאשר תחלחל ההבנה ששוויון מגדרי אינו טובה שהגברים עושים לנשים, אלא חובה חברתית, שטובה גם חינוכית וגם כלכלית וגם לחיזוק החוסן והלכידות החברתית. שוויון מגדרי אינו קורה מעצמו, והוא מחייב תהליכי עומק בחברה.

בינתיים אין לנו אלא להביט על פינלנד בקנאה מסוימת, ולקוות שהניסוי החברתי הזה, שבו נשים מנהלות את המדינה, יצליח ויעזור לכולנו להתקדם קצת יותר.

גולדה מאירסאנה מריןפינלנד