גאולה כהן ז"ל : דיוקנה של מנהיגה שכל כך חסרה לנו

הפוליטיקה הישראלית התברכה במעט (מדי) נשים מנהיגות, עם עוצמה ועומק אידיאולוגי שהפכו אייקוניות. גאולה כהן, שהלכה הלילה לעולמה בגיל 94, הייתה בלי ספק אחת משלוש הבולטות ביותר, לצד גולדה מאיר ושולמית אלוני זכרן לברכה. 
ובשונה מהשתיים האחרות, כהן סללה את דרכה בעצמה, ללא גבר תומך ומסייע. היא הייתה אידיאולוגית הרבה יותר מגולדה מאיר, וסוערת ויצרית ודעתנית לא פחות משולמית אלוני. אישה שחיה את הפוליטיקה שלה עד הסוף. כהן היא המזרחית היחידה מהשלוש האלה, בת להורים תימנים שגדלה בכרם התימנים.
קשה להפריז בחשיבותה של כהן ובהשפעתה על השדה הפוליטי בישראל, על מעמדן של נשים בישראל, ועל מנהיגותה בנושא שהיה בעיניה החשוב ביותר: ארץ ישראל הגדולה והשלמה. בארכיוני הרדיו והטלוויזיה מסומנת גאולה כהן כמי שהובילה, והשמיעה את קולם של המתנחלים בכנסת, כמי שהייתה במשך שנים רבות הסמן הימני של בית המחוקקים, ואתגרה הן את בגין והן את שמיר מימין, הרבה לפני המנהיגות המתנחלית של היום.
 

גאולה כהן, צילום יעקב סער / לשכת העיתונות הממשלתית

 
היא הייתה פורצת דרך פמיניסטית, שלא לומר שוברת תקרת זכוכית, עוד מימי המאבק להקמת המדינה, כאשר החליטה להצטרף לשורות מחתרת הלח״י (לוחמי חירות ישראל), הקטנה שבין המחתרות. היא קיבלה את הכינוי ״אילנה״, והייתה לשדרית הרדיו המחתרתי ״קול המחתרת העברית״ שם הקפידה על עברית משובחת, וניצלה את המבטא התימני שלה כדי להנחיל תשתית לקריינות נכונה. ״מכל נעימות המוסיקה שאני שומעת בחתונות,״ אמרה פעם, ״ערב לאוזני דווקא הצליל העולה משבירת כוס הזכוכית לזכר חורבן הבית. ומכל הסימפוניות שבעולם אהובה עליי לשוננו העברית כשהיא מצטלצלת ברחובותינו בניגונים שונים מפי עולים חדשים: ניגון רוסי או אנגלוסקסי, צרפתי או מרוקאי." גאולה כהן הייתה שם שנים לפני שקריינות והגשה ברדיו הפכה לנגישה כל כך לנשים. וזה היה באמצע שידור רדיו כאשר פרצו חיילים בריטיים לאולפן ועצרו אותה. היא נדונה לתשע שנות מאסר, שתיים מתוכן על השידור ברדיו, ושבע על כך שהייתה חמושה באקדח. לימים אמרה שהעונש היה צריך להיות הפוך, משום שכלי הנשק שלה היה דווקא המיקרופון ולא האקדח שנשאה עימה. וכך אמרה בבית המשפט לפי הדיווח בעיתון 'המשקיף' שמביאים היום בישראל היום  "אתם חושבים לדון אותי, כלומר אתם חושבים להעמיד לדין את רצון החירות של האומה. אתם חושבים להעמיד לדין את רצון החירות של האומה, רצון שלא יכלו לו טובים מכם, ושום כוח בעולם. התחשבו להשיג זאת בכלאכם אותי ואת חברי לנשק? התחשבו לכלוא את הרעיון? לא אנו יצרנו את הרעיון, אלא הרעיון יצר אותנו, ובמותנו לא יכלה. הוא יישאר" . אבל כהן לא ריצתה את עונשה, בתחבולות הצליחה לברוח מהמעצר. כשהיא מחופשת לאישה ערבייה. 
 
עם סיום המלחמה נישאה לעמנואל הנגבי, גם הוא בוגר מחתרת לח״י. לשניים נולדו שני בנים, יאיר וצחי. יאיר סבל מאוטיזם ונפטר בגיל 20, וצחי הוא היום השר לשיתוף פעולה אזורי, צחי הנגבי. אבל הנישואין היו קצרים וכהן גידלה בעצמה את צחי הנגבי.  
לימים הצטרפה למפלגת חירות, ושובצה במשבצת שיועדה לנשים וכך נכנסה לכנסת. מנעוריה הייתה אישה אידיאולוגית. ההחלטה להצטרף ללח״י, שנחשבה לא רק לקטנה אלא לאידיאולוגית ולקיצונית שבין המחתרות שפעלו נגד השלטון הבריטי ולמען הקמת המדינה, לא הייתה החלטה טריוואלית. מחתרת הלח״י הנפיקה שני סוגים של אנשים אידיאולוגיים – בימין האידיאולוגי – בהם גאולה כהן ויצחק שמיר – ובשמאל האידיאולוגי, שאחד הבולטים שבהם היה עמוס קינן
והאידיאולוגיה, ולא הכיסאולוגיה הם שהנחו את כל מעשיה אז ומאז. עם חתימת הסכם השלום עם מצרים החליטה שמפלגת הליכוד שאותה הוביל מנחם בגין לא מתאימה יותר לערכים שלה, והיא הקימה – ביחד עם משה שמיר ויובל נאמן – את תנועת התחייה בשנת 1979. רק שולמית אלוני הייתה שם לפניה, כאשר הקימה את רצ לקראת בחירות 1973.
 
 
 
גאולה כהן דבקה בסט הערכים שבו האמינה, ולא כופפה עצמה לנוכח עמדות פופולאריות כאלה ואחרות, ואף לא כדי להיבחר מחדש. 
לאור הפוליטיקה של היום, שמתאפיינת לעיתים קרובות מדי בפולחני אישיות, שבה ממעטים לדבר על ערכים ועל דרך ועל אידיאולוגיה – כמה מרתק לבחון את דרכה של גאולה כהן, שסימנה דרך מנהיגותית. היא לא בדקה בסקרים מה חושבים המצביעים וקבעה את דרכה בהתאם, היא האמינה בדרך וקראה למצביעים לבוא אחריה. והכל בלהט, באופן מנומק, כשהיא משלמת מחירים, ולא מתכופפת למול אופנות חולפות. 
 
לאורך כל הדרך ראתה עצמה כלוחמת נאמנה למען ארץ ישראל השלמה: "לוחם הוא אדם שבכל מקום ובכל זמן אומר 'לא' למציאות קיימת, בשם איזה 'כן' למציאות נכספת“, אמרה. 
אין ספק שההמנון של לח״י מתאים מכל לאפיין את חייה של גאולה כהן: 
"חיילים אלמונים הננו בלי מדים, 
וסביבנו אימה וצלמוות. 
כולנו גויסנו לכל החיים, 
משורה משחרר רק המות."
 
יהי זכרה ברוך
 
גאולה כהןצחי הנגבי