"הדמיון בין המגזר החרדי למגזר העולים גדול ממה שהרב הראשי חושב"

לפני כמה חודשים השכנה החרדית שלי דפקה לי בדלת. היא הייתה עצובה והחזיקה ביד שני דפים מודפסים עם כתבה על מתנ"ס בחולון שמציע חוגים בהפרדה מגדרית. "למה אף אחד לא ציין שזה המתנ"ס החרדי היחיד בעיר?", היא שאלה "יש מולו מתנ"ס חילוני, עם אותם חוגים ללא כל הפרדה. זאת בסך הכל הבחירה של ההורה, לאיזה מהמתנ"סים לשלוח את הילד, בהתאם לאמונה".

בחרתי להביא דווקא את הדוגמה הזו שכביכול לא תואמת את האמונות שלי, חילונית גמורה, כדי להדגים עד כמה אני והשכנה שלי מסתדרות מעולה. אנחנו חיות זו לצד זו כבר יותר מעשור. הילדים שלנו גדלו יחד, במקרה שלה גם הנכדות והנכדים, ויש בינינו ערבות הדדית. אם הבן שלה חוזר מוקדם מהישיבה, ואף אחד לא בבית, הוא מוזמן אליי ואף יקבל בקבוק מים סגור כדי לא להפר כשרות. וזה עובד גם בכיוון הפוך, כמו אותה פעם שמיהרתי לצאת מהבית והשארתי את המפתח תלוי מבחוץ, והיא נעלה את הדלת ושמרה את המפתח עד שחזרתי. ואלו רק דוגמאות קטנות ממש של ערבות הדדית, מושג שאיכשהו הושמט מהלקסיקון.

בזמן אחרון אין בוקר שאנחנו לא קמים לאיזו אמירה משסעת ומפלגת של מישהו חשוב ובכיר. מישהו שבמקום להוות דוגמא אישית לקירוב לבבות (עוד מושג שנשמט מהשיח), בוחר לעשות "הפרד ומשול", כי תכלס, הרבה יותר קל למשול על אומה מפולגת ומשוסעת, עם הר עלבונות הדדיים.

אז היום בבוקר, אחרי עוד אמירה גזענית וחשוכה של רב חשוב, הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, נגד העולים מברית המועצות, ברור שהדחף הראשון שלי היה להתלהם. איך הוא מעז. איך הוא מרשה לעצמו לקרוא לי ולאחרים כמוני גוים, או יותר גרוע, קומוניסטים ושונאי דת. אבל לא. אני לא אלך בשביל סלול זה. אני אקח פניה אחרת.

אני מעדיפה לדבר על הדמיון בין המגזרים. בין המגזר שלי למגזר החרדי. על החינוך לערכים ולמצוינות, דברים ששמעתי בשיחות עם החברות החרדיות שלי וחברות דתיות לייט. וגם חברים. איכשהו כשהתקשורת היא אחד על אחד היא עובדת הרבה יותר טוב. במקום להאשים ולחפש את השוני, באים למצוא את הדברים המשותפים.

במוצאי שבת ראיתי את אחד הפרקים המכוננים בסדרה של בוריס מפציר על היהדות בברית המועצות: "תעלומת הספר השחור". כן אותה יהדות שכביכול לא קיימת או מושמצת בגלל היעדר זיקה לדת, התבוללות וכל שאר הרעות החולות הכה מאיימות (על מי? לא ברור, אבל נניח). אני יכולה להתפלסף עכשיו באלפי מילים ולספר שוב ושוב על אופייה של ברית המועצות, על כך שהפולחן הדתי היה אסור בה על פי חוק ושכדי להתקדם ולשרוד, רבים העדיפו, אם היה מתאפשר, למחוק כל אזכור ושייכות ליהדות מהמסמכים. זה מיותר, כי זה נכתב ודובר כל כך הרבה פעמים.

אתם יודעים ממתי יש סולם השתייכות לעם היהודי, וממתי אנשים התחילו לחשוב שהם טובים יותר מאחרים? מאז שהשיח הפך למפלג. שיח שהיה יכול להיות אחר לחלוטין, לו רק אלו שעומדים בראש היו בוחרים, לא ללכת בתלם, אלא לקום ולצאת חוצץ. לנסות למצוא חיבור גם בתוך השוני, כי זה אפשרי.

בבסיס הדת צריכה להיות אמונה, לא גזענות. לפחות למיטב הבנתי. אמונה, מסורת, ערכים. איזה ערך זה לקרוא לשנאה של האחר? איזה ערך זה לא לאפשר ריבוי דעות, ריבוי מסלולים לדבר עם אלוהים או ישות אחרת שמאמינים בה? לא צריך ללכת רחוק, קחו את התלמוד, שמבוסס ברובו על דיונים בין חכמים בסוגיות השונות. מה זה אם לא פלורליזם טהור? איך מהדבר הזה צמחה נוקשות שכזאת שנוטה לבטל מישהו רק כי הוא לא חושב כמוך?

הקיטוב בחברה שלנו ממשיך ומחמיר. הקיטוב בחברה שלנו מגיע לשיאים חדשים. ובמקום לעצור, הצדדים ממשיכים להתבצר עוד יותר בעמדתם ולזרוק משם עלבונות. אולי חלאס עם עידן זריקת החרא על המאוורר? בואו נחליט שהיום מתחיל עידן החמלה וההבנה.

פוליטיקאים יקרים ומשפיעני דעות למיניהם משני הצדדים, במקום לדבר על איחוי הקרעים בחברה הישראלית אחרי הבחירות, תתחילו כבר עכשיו. כי עוד רגע יהיה מאוחר. בברכת "זיי מענטש", כפי שאמרו הסבתות והסבים שלי.

גזענותהעלייה הרוסיתהרב הראשי יצחק יוסף