ככה לא בונים חברה: איך הפך הכדורגל הישראלי לעיר מקלט לפוגעים

"אני רוצה לומר למ.ס אשדוד – בעולם יש סטנדרט שאדם שמואשם בפשע מורחק מקבוצת ספורט, כי החברה אמורה לשגר מסר חינוכי. מ.ס אשדוד מעלה את אספה בהרכב חודשים אחרי שהורשע, ומשדרת לציבור הרחב שזה בסדר להפקיר, שזה לא חשוב. אדם שאחראי למעשה כזה לא יכול לבוא בקרבנו, בטח לא בחברה הישראלית. אנחנו יודעים שלא משאירים פצועים בשטח". אבי נשר

לכל מדינה יש "חוקה מהותית" – כללי מסגרת המהווים סולם ערכים. כללי מסגרת הללו אינם עוסקים בהכרח בחוק או קביעת נורמות משפטיות, אלא נורמות מוסריות מחייבות. החלת נורמות אלו במגרשי כדורגל נועדה להבטיח כי שחקנים פורעי חוק לא ישמשו מודל חיקוי לאוהדים ולשחקנים ושחקניות צעירות ויורחקו לאלתר מהמגרשים, גם במחיר של אבדן אליפות. בשנים האחרונות התקבע סטנדרט חדש, המשקף את הגישה הלא-תקינה של קבוצות כדורגל וההתאחדות לספורט בדבר הערכת פוטנציאל הנזק המיוחס לשחקנים אשר הסתבכו עם החוק. סטנדרט הקובע כי כל עוד השחקן ריווחי – הוא גם פטור מכל אמות מידה מוסריות.

ב-2017, עם פתיחת עונת הכדורגל, החלה לפעול היחידה למניעת אלימות בספורט של משטרת ישראל. חזונם של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן ושרת התרבות והספורט מירי רגב. היחידה היתה אחראית על פעילות למניעת אלימות על ידי איסוף מודיעין בדבר התנהלות חריגה של אוהדים וקבוצות, קביעת מדרג איום, מיצוי דין על ידי פיקוח ובקרה וסיוע ליחידה הטריטוריאלית בחקירה כנגד מעורבים ומורחקים. על פניו, יחידה למיגור האלימות בספורט בקרב אוהדים הינה חיונית ומבורכת, אך ראשיה לא מעמידים בראש מעייניהם את הבעיה השורשית, שמיגורה יבריא את מגרשי הספורט – היינו, הדרך לחינוך אוהדי ספורט עוברת דרך קבוצות ושחקנים שהתנהגותם עקרה מערכים.

לגיטימציה בחסות התאחדות הכדורגלנים  

עבור קהל האוהדים, ובפרט עבור ילדים, שחקני כדורגל מהווים אידאל ודוגמה לחריצות, מימוש פוטנציאל והגשמת מטרות. בעוד שפשעים של אזרחים מן השורה אינם זוכים לסיקור נרחב, התנהגות שלילית של ספורטאים, הופכת לחדשות. למרות זאת, קהל הצופים יסלחו לרוב להתנהגות לא מוסרית זו בשל הערצתם הבלתי מעורערת, ותוך אמונה שהתנהגות זו היא עסקת חבילה עם אופי אקסצנטרי, שלכאורה נחשב כמרכיב מרכזי להצלחה. כמובן שהגיבוי לכך מגיע מצד הקבוצות עצמן, שמחזירות את השחקנים למגרש במהירות האפשרית ובכך מעניקות לגיטימציה להתנהגותם הבעייתית במקרה הטוב, והפלילית במקרה הרע.

למרבה הצער, לא חסרות לנו דוגמאות לכך – בשנת 2016 מגן בית"ר ירושלים אנטואן קונטה, אז שחקנה של ריימס הצרפתית, תקף את בת זוגו מחוץ לביתם ועובר אורח כבן 19 בשם ליאם ז'אן נחלץ לעזרתה. בתגובה, קונטה נטל אלת בייסבול, הכה את הצעיר ופצע אותו קשה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא נאשם בתקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת נזק גופני, תוך הפקרתו של הנער. עובר האורח הצעיר אושפז בעקבות הפגיעות עם חשש לנזק מוחי חמור. המגן הימני נעצר, שוחרר בערבות ומאוחר יותר שוחרר מריימס. הרשויות בצרפת פסקו בשנת 2018 שקורבן התקיפה סובל מנכות תמידית, וקונטה עשוי להישלח בסיום משפטו לעד 15 שנות מאסר בפועל, אך קונטה מצא בית חם בבית"ר ירושלים.

אנטואן קונטה. הורשע בצרפת, התקבל בזרועות פתוחות בארץ

העסקתו עומדת בניגוד גמור לכל שאר פעילותיה של בית"ר ירושלים, ובהן עידוד קידום נשים בספורט (ומשכך בשנת 2019 הוקמה לראשונה קבוצת נשים מקצועית), סגירת היציע המזרחי רווי האלימות לפרקים, ושיתוף פעולה מבורך עם פרויקט מיל"ה, למען נערים ונערות בסיכון. אך למרות כל אלו נראה שהנהלת הקבוצה ממאנת לוותר על רווח אישי ואינה מרגישה חובה ליישם את אותם ערכים שהיא מאמצת למראית עין.

לאן נעלמה תרבות הספורט?

מקרה נוסף שקשור לבית"ר ירושלים התרחש לפני כשנתיים, כשלרשת דלף סרטון קשה לצפייה של אנתוני וארן וחבריו, עם נערה כבת 18. גופה הרפוי השתקף מהסרטון, כשהיא מונחת כחפץ ולהקת טורפים נסקה מעליה ומבצעת שלל אקטים מיניים, בליווי תיפוף ושירה מבזה. הנערה העידה במשטרה כי הפצת הסרטון נעשתה שלא בידיעתה והסכמתה – עבירה שדינה עד חמש שנות מאסר, עם תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, הידוע גם כחוק הסרטונים. בהתאחדות הכדורגל גינו את מעשיו של וארן, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית קראו לבית"ר ירושלים וההתאחדות להשעות לאלתר את וארן ולהעמידו לדין, אך נענו כי לאחר בחינה משפטית אין בדברים על מנת להעמידו לדין משמעתי בעבירה של "התנהגות שאינה הולמת". וארן שב לכר הדשא לצהלות האוהדים, ולא נשא באחריות פלילית, כך שהמסר המהדהד מטעמה של הנהלת בית"ר ירושלים הוא שפגיעה בנשים אינו דבר שיש להתעכב לגביו, במיוחד בשנת אליפות. אני מתקשה לראות כיצד נוכל לגדל פה ילדים שאינם פוגענים, וילדות שלא תהפוכנה לקורבנות, כששחקן מהליגה הבכירה זוכה לגיבוי מקיר לקיר, ולא מורחק לצמיתות מהכדורגל.

אנתוני וארן. "התנהגות שאינה הולמת"

רעיון ההפרדה הגמורה בין שיקולים מוסריים לשיקולים משפטיים מקבל ביטוי חריף כשההתאחדות וקבוצות מסרבות לבסס את הכרעתן על השאלה זכותו של מי עליונה יותר: זכותו של הכדורגלן להמשיך לשחק, או זכותם של אוהדים צעירים ובוגרים לחיות תחת נורמות חברתיות, המחייבות העברת הדוגמה והמסר שאלימות מינית אינה מקובלת.

כפי שהסביר ד"ר רוד"ר רוני לידור, מרצה בכיר בפקולטה לחינוך אוניברסיטת חיפה ומכון וינגייט, במאמרו "לא חוליגן, לא אור לגויים", על היעדר הקניית ערכים אצל ספורטאי ארצנו: "אין תרבות ספורט בישראל כפי שניתן לראות במקומות אחרים בעולם. הסיבה לכך נעוצה במגבלות הקיימות בסביבות הטיפוח, בעיקר אלה של הספורטאי הצעיר. כדי לטפח תרבות התנהגות ודפוסי התנהגות הולמים אצל ספורטאים ישראלים, יש לעשות זאת כבר בגיל צעיר כחלק מהקניית היסודות הבסיסיים של ענף הספורט. הספורטאי הישראלי צומח בסביבה שדוגלת, ובצדק, במצוינות בספורט על המגרש, אך מזניחה טיפוח עקבי וממושך של תרבות התנהגות ודפוסי התנהגות הולמים מחוץ למגרש. במלים אחרות, מצוינות בספורט הישראלי מודגשת כבר בגיל צעיר ביותר, אך יסודות תרבות ההתנהגות של הספורטאים ננטשים בערך באותו גיל".

"שפל מוסרי עמוק"

הכדורגלן הישראלי שב לכותרות עם תאונת פגע וברח הקטלנית, אשר גדעה את חוט חייו של ארי נשר ז"ל בן ה-17, בעת שנסע עם חברו על אופניים חשמליים בשדרות רוקח בת"א. עם בריחתו מזירת התאונה, תוך שהוא מותיר את נשר על הכביש, כדורגלן מ.ס אשדוד, יצחק אספה, ביקש מחברו להתקשר לחברת השכרת רכבים ולמסור למוקדנית כי הרכב היה מעורב בתאונה ויש להביא בדחיפות גרר, וזאת בכוונה להעלים את הרכב. ארבע שעות מחלוף התאונה, בעת שנערכה לו בדיקת ינשוף, נמצא כי היו בדמו פי 5 אלכוהול מהמותר לנהג צעיר, ובנוסף בחקירתו אספה ניסה להפליל את חברו ולטעון שהוא נהג ברכב. אספה הורשע בספטמבר אשתקד, בבית המשפט המחוזי, ולפני כשבועיים גזר עליו השופט צבי גורפינקל ארבע וחצי שנות מאסר בגין הפקרה ושיבוש הליכי משפט. אך עוד לפני כן, שלושה חודשים ממותו הטראגי של ארי נשר ז"ל, בזמן הליכי המשפט, שב אספה לשורות מ.ס אשדוד, לשחק מול קהל של ילדים ובני נוער. על פי החוק אמנם אספה היה יכול לחזור להתאמן ולשחק כל עוד הוא היה בגדר חף מפשע, אבל האם לא היה נכון יותר מצד התאחדות הכדורגל לאמץ ערכים הכוללים אחריות אישית, התחשבות בזולת וציות לחוק מאשר גילוי סלחנות כלפי הפקרת נער שזה עתה נהרג בתאונה?

יצחק אספה. הפקיר ושיבש הליכי משפט

השופט גורפינקל אמר בהכרעת הדין: "עבירת ההפקרה תורמת בחובה מודעות לביצוע העבירה, ויש בה משום שפל מוסרי עמוק. במקום לעצור, לדווח לרשויות, ולהזעיק עזרה רפואית – האדם המעורב בתאונה חושב רק על עצמו, נוטש את הנפגעים, ונמלט על מנת שלא יזוהה. עבירות אלו אינן נדירות לצערנו, ועל בית המשפט להיאבק בהן ביד קשה. לאור זאת, על העונש לשמש התרעה ושופר לנהגים עתידיים, לבל יעזו לנטוש את הנפגעים, גם אם האחריות לתאונה אינה שלהם". 

אבי נשר ובנו ארי ז"ל

את הרשימה הלא מכובדת סוגר ש', שחקן בקבוצת נוער עירונית ששמו אסור לפרסום. ש' היה החשוד המרכזי וה"אדריכל" בתלונה של הצעירה הבריטית על האונס הקבוצתי בקפריסין שהתקבלה ביולי האחרון. במהלך חקירתם, הודו הנערים כי ש' הורה לצלם את המתלוננת, ללא ידיעתה והסכמתה, ארבעה ימים טרם האונס, כשהיא מקיימת עמו יחסי מין. בסרטון המחריד שהופץ מבקש ש' מהנערה לומר בעברית "אני זונה של סם". קשה לנתק את החוט המקשר בין מעשיו של וארן לש', כשהאחרון נושא את עיניו לשחקן הליגה הבכירה, שזכה לגיבוי מההתאחדות לכדורגל וקבוצתו. כידוע, גם במקרה של ש' לא הייתה שום התייחסות של ההתאחדות, ובמקרה הזה שתיקה היא כמו תמיכה. 

כנראה שכל עוד הקבוצות יראו לנגד עיניהן רק את הרווח הכלכלי, והתאחדות לכדורגל תמשיך לחשוש מעימות חזיתי עם בעלי קבוצות, עצימת העיניים כלפי התנהגות כדורגלנים וספורטאים תמשיך, ואנחנו נמשיך לספק לילדים שלנו מודלים לא ראויים ואף מסוכנים לניהול חברה תקינה ומוסרית.

מהתאחדות הכדורגל נמסר: ״שעטנז המחבר בין מי שהורשעו, לא הורשעו, כלל לא הואשמו וכו׳, מלמד מדוע הבחינה חייבת להיות מדוקדקת, מבוססת ומידתית. הפער בין הסיקור התקשורתי, הנכון או לא לשעתו, לבין תשובת בית המשפט אמור לעודד זהירות ולא תרבות של סקילה בכיכר העיר. ההתאחדות לכדורגל טיפלה בעבר באופן מחמיר במקרים של חריגה מהנורמה המצופה משחקני נבחרת, החתומים על קוד אתי אותו ניסחה מיוזמתה ומתוך הכרה בחשיבותו, ובעלי תפקיד בעולם הכדורגל, כאשר המעשה הלא ראוי היה קשור להיות השחקן כדורגלן. לא נהסס לעשות זאת גם בעתיד. מרבית השחקנים ששמותיהם הועברו אלינו מועסקים בקבוצות כדורגל ובהחלט יש מקום להפנות את הנושא למעסיק הישיר. ההתאחדות מצפה מכל שחקן כדורגל לכבד את החוקים, לעשות כמיטב יכולתו להוות מודל לחיקוי ובמידה שישנם מקרים ברורים בהם החריגה משמעותית הוגשו ויוגשו כתבי אישום לבית הדין המשמעתי. לבתי הדין של ההתאחדות אין סמכות לגבי התנהגות של שחקן ו/או בעל תפקיד שלא בהקשר למשחק הכדורגל ולהתאחדות אין סמכות לפעול על מנת להביע עמדה מוסרית באמצעותם. המישור הפלילי, חשוב לציין, כלל אינו בסמכות בתי הדין של ההתאחדות. בלא מעט מקרים של אלימות, גזענות וכו׳, מצאה ההתאחדות לנכון להביע עמדה פומבית נחרצת גם כאשר לא היתה עילה להעמיד לדין משמעתי או במקביל להליך המשמעתי״.

הטרדות מיניותחוק הסרטוניםכדורגלפרשת האונס בקפריסין