לאה גולדין ומאיה אוחנה מורנו במלחמה: "למה אתם לא רוצים להחזיר את הדר?"

את הריאיון הזה קיימנו אחרי שלושה ימים של צבע אדום בעוטף עזה, רגע לפני מה שנראה כדרך הבטוחה להסלמה וסבב נוסף. האחת תושבת עוטף עזה שהתעוררה בליל שבת לרעש האזעקה ונפילת קאסם, השנייה אמא דרוכה כבר כמעט 7 שנים, סופרת את השעות והדקות, ומחכה שאולי הפעם כחלק מהבנות הרגיעה, תוחזר גופתו של בנה, סגן הדר גולדין ז"ל.

שוב מתיחות בדרום, הירי מעזה התחדש אחרי תקופה ארוכה. איך התחושות?

מאיה אוחנה מורנו: "היה מין רגע של 'וואו, זה חוזר?'. כבר שנה שאנחנו לא חווינו את זה, אבל השבת התנהלה גם רגילה, כמו זבוב קטן שחלף, כי אנחנו כבר קצת אדישים נראה לי. וזה אות, הודעה רשמית שהכל פה לא מתנהל כמו שצריך, שאנחנו חיים במציאות שאין בה שום היגיון. וזה שאנחנו מרגישים בה כבר היגיון או שגרה, זה הדבר הכי עצוב שיכול להיות".

לאה גולדין: "מה אני לעומת מאיה? את בתוך הפצצות שלך ואני בתוך הפצצות שלי. עוד סבב לחימה. בתחילת הדרך כל סבב כזה צעקנו את נשמתנו, הנה יש עוד הזדמנות לעשיית מעשה, לסיים את הפסקת האש ההיא שבה נהרג הדר ומאז לא השתנה כלום כי צוק איתן לא נגמר, כמו שאנחנו אומרים, עד שמחזירים את אורון והדר. אנחנו תחת מלחמה. פצצות זה מלחמה, חיילים בשבי זה מלחמה, וזה שיש פה הכחשה טוטלית זה לא אנושי, לא ציוני ולא דתי, בשום אמת מידה מוסרית. זה לא תקין כמו שמאיה אומרת".

מאיה אוחנה מורנו (צילום ירדן ביידר) ולאה גולדין

"אני רוצה להתייחס לצד של מי שצריך לטפל בעניינים. זאת אומרת, כמובן שזה ראש הממשלה, אבל יש גם צה"ל ויש את הרמטכ"ל. בעצם מה שגרמו לנו זה לייצר ערך חדש במירכאות כפולות, שקוראים לו 'הכלה'. ו-'הכלה' זו המילה הכי לא מוסרית שיש. מה זה? כבר כמעט 7 שנים הבן שלי בשבי ואני צריכה להכיל את זה? 'הכלה' היא בעצם תירוץ של מי שצריך לקחת אחריות לעשות משהו כדי להזיז את זה והוא לא עושה, מעביר את הבעיה אלינו ואנחנו נושאים בעול, יופי של פסיכולוגיה".

גולדין שבעת קרבות והבטחות. המרירות והתסכול ניכרים בדבריה. היא לא זוכרת מתי פגשה לאחרונה את ראש הממשלה. את שר הביטחון גנץ פגשה פעם אחת עם כניסתו לתפקיד. מאז מצפים ממנה להכיל ואת זה היא כבר לא מוכנה לעשות. לטקס האזכרה הממלכתי ביולי האחרון לחללי צוק איתן, לא טרח נתניהו להגיע. הוא שלח במקום זה נאום מוקלט. גנץ התייצב לזמן קצר. ההבטחות בנאום המוקלט והחי היו זהות, והביצוע? דבר לא השתנה. 

גולדין: "בהתחלה צחקו עלינו, אחר כך הפכו אותנו למבולבלים ואתמול שהתחלתי לדבר על זה עם שמחה (אבא של הדר), להגיד עוד פעם תהיה הפסקת אש, הוא אומר לי 'איזה הפסקת אש? זה רק הם יורים, לא אנחנו יורים'. האחראים ששלחו את הדר לעזה לא מחזירים אותו. את יודעת איך צור מגדיר זאת? (צור האח התאום של הדר ה.ר.כ.) הוא אומר שזה זלזול בחיי אדם. מה שקורה לתושבי הדרום זה זלזול בחיי אדם ומה שקורה לנו זה זלזול בחיי אדם. שלא יגידו לי שהדר מת, הדר הוא קצין צה"ל שיצא להגן על מדינת ישראל. לא חשוב אם הוא חי, מת או פצוע. זה כבוד האדם מה שאנחנו מדברים עליו פה. אנשים מקבלים את זה במין שוויון נפש, אז אני לא מקבלת את זה בשוויון נפש".

לאה, הדר, צור ושמחה גולדין – תמונה משפחתית. אלבום פרטי

מאיה אוחנה מורנו הפכה לדמות ציבורית בעל כורחה עם נפילתו של בעלה סא"ל עמנואל מורנו ז"ל בשלהי מלחמת לבנון השנייה ב-19 לאוגוסט 2006. מורנו הפך לגיבור ישראל האלמוני, החייל היחידי בתולדות צה"ל שתמונתו אסורה בפרסום עד עצם היום הזה בשל פעולות שביצע במסגרת תפקידו. למרות הסקרנות הציבורית אוחנה מורנו שמרה רוב השנים על אנונימיות, מתגייסת רק למען ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אבל לפני שנה וחצי החליטה בעקבות פגישה עם שמחה גולדין ביום עיון לזכרו של מורנו ז"ל, להתגייס לתנועה להשבת הבנים. "אין שום דבר ב- 14 וחצי שנים האחרונות שהייתי מוכנה לתת את השם שלי עליו חוץ מזה", היא אומרת, "קיבלתי המון פניות. גם מפוליטיקאים, גם מכל מיני ארגונים ומאבקים שביקשו ממני להיות חלק מהם. היו פניות שכשלמדתי אותם טיפה יותר לעומק הבנתי שאני רק כותרת כדי לקדם רעיון, שלא רוצים אותי, רוצים את השם שלי. הפעם זה אחרת. את יודעת, בסוף בסרט של החיים שלי הקב"ה נתן לי את הטייטל 'אלמנתו של…', ואם יש משהו שאני חושבת שעמנואל גאה בי זה שאני משתמשת בטייטל הזה בנושא הספציפי הזה. פה אני שמה אותו ואני מודה, אני גם משתמשת בו ופותחת איתו דלתות, ודרך אגב, אני מופתעת מכמות הדלתות שזה פותח. וכן, זה ערך שהוא ראוי בעיניי, ואם אני יכולה להשתמש בשם של עמנואל כדי לעשות משהו טוב, זה המקום שאני אעשה את זה".

תחילה הייתה צריכה להתמודד עם הקונספט שלא, מדינת ישראל וצה"ל, לא עושים את מרב המאמצים להחזרתם של גולדין ואורון שאול ז"ל.  

"לי כאזרחית היה מאד נוח לחשוב שכל פעם שאיזה שר בכיר כזה או אחר מציין את הבנים ואומר 'אנחנו עושים את מרב המאמצים' זה קורה. זאת אומרת, אני יודעת איזה מאמצים עמנואל עשה כדי להביא מידע על גלעד שליט אז ברור לי שנעשים מאמצים, אבל אז התחלתי לקרוא חומר והתחלתי לשאול שאלות, וממש הזדעזעתי והבנתי שאני לא יכולה לשבת ולשתוק. דווקא אני כאלמנתו של עמנואל שאני יודעת שעשה כל מה שהוא יכול כדי להביא כל מידע אפשרי בנושא של שבויים ונעדרים, איך אני אשב ואשתוק? אני לא יכולה, זה חלק ממני. אז נכון, עמנואל לא פה, הוא לא יכול לעשות את הפעולות שלו אבל אני יכולה לעשות את הפעולות שלי. הבנתי שזה ממש שלי בעולם הזה ואני חייבת לקחת את הדבר הזה. והעניין הוא להסביר לאזרחים שאנחנו ישנים בעמידה".

מאיה אוחנה מורנו. צילום: ירדן ביידר

מאז היא מתראיינת בנושא, מקפידה לדבר על השבת הבנים בהרצאות שהיא נותנת לזכרו של מורנו, ולוקחת חלק פעיל ומלא בתנועה שהקימה גולדין שנקראת 'הביתה'. התנועה הוקמה בין הסגרים, כשלאה גולדין ישבה בביתה מסוגרת והשתגעה מחוסר המעש.

גולדין: "אמרתי לעצמי 'רגע, אני חייבת לחזור לעצמי ולגייס עוד נשים כמוני'. לנשים לא צריך להבהיר למה צריך להחזיר את הבנים הביתה, אז זה פשוט, ומרגע שזה ברור אישה גם יודעת למצוא פתרונות, היא לא מרימה ידיים כל עוד מדובר בבנים שלה".

אוחנה מורנו: "'הביתה' זה פורום של נשים, "אישה יודעת להכיל מורכבות. כוח של אישה הוא כוח של אדמה, הוא כוח של רחם שהוא כל הזמן פועל גם אם אין לו נראות. לקחנו  את הכוח הזה ולאה יצרה מעגל נשי שהרעיון שלו הוא לא להנהיג, הרעיון שלו הוא להשפיע. זו התנועה שלו בעולם (היא מחווה בידיה בסוג של אדווה, של גל מים ששולח שלוחותיו לכל עבר, ה.ר.כ), הוא בהפעמה של דופק, אני אפעים את הדופק שלך ואת תפעימי את הדופק של עוד מישהי וככה לאט לאט הדופק יתעורר בעולם. אני מאוד מחכה לשיח שלי עם נשים, הלוואי והייתה לי איזה מישהי בעזה שהייתי באיזושהי מערכת יחסים איתה ויכולתי להפעים את הדופק הנשי שם. יש כמה נשים שנפגשתי איתן, מישהי מחברון, מישהי מהמערך הבדואי, אבל זאת הפעמה שהיא טיפה יותר מורכבת, הדבר המדהים הוא שהיא אפשרית, במעגל שיח נשי זה קורה".

אין להן עדיין אתר או אפילו דף פייסבוק אבל הפעילות בשטח ניכרת. הקשר כבר נוצר עם ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה וגם עם קהילות נשים כמו ארגון 'פורשת' של קצינות צה"ל או אורקה, והשיח הזה שלהן הגיע כבר לעשרות אלפי נשים. לפני כמה חודשים קבוצת נשים בחזית העלתה מסגרת פרופיל : 'בוא הביתה. בלעדיך, אני חצי בן אדם' עם חצי פרצופו של הדר ועשרות אלפים אימצו אותה. קבוצות פייסבוק של נשים כבר בחרו לעשות פעילות, כל אחת כרצונה, כל אחת לפי רעיון אחר. אין פה יד מכוונת. האתר של לאה, הדר שלי, יהפוך בקרוב לדף הקשר לפעילויות הללו. 

מה היעד? מה אתן רוצות שיקרה? מה לא עושים מספיק?

אוחנה מורנו: "בישראל כולנו צרובי תודעת עסקת גלעד שליט הנוראה ואף אחד לא רוצה שדבר כזה יחזור, לכן כל מי שמדבר על שבויים ונעדרים ישר מואשם – ודרך אגב בצורה תוקפנית ואלימה – בזה שכל המשפחות השכולות יהיו על הכתפיים שלו. כלומר, אם אני מדברת אני עכשיו מעלה את רף המחבלים שאמורים להשתחרר וכל אותם רוצחים עם דם על הידיים זה בגללי, כי אני עוררתי את ההד הציבורי ואז לפוליטיקאים לא תהיה ברירה והם ישחררו עוד ועוד מחבלים בגללי. זו טעות מהיסוד. זה שעוד מעט 7 שנים לא התקדמנו מילימטר בסוגיה הזו, זה לא כי ישבנו בשקט. משפחת גולדין ישבה מאד בשקט שלוש שנים ומאוד האמינה לכל הדברים האלה, אבל מדינת ישראל לא עשתה כלום. בכל דין ודברים כזה עם חמאס, והיו כאלה, זה בכלל לא מופיע. כל הזמן מדברים איתם ומנסים ושקט והכלה ושטויות ואין שום דיבור על הבנים, זה לא באמת קורה".

צוק איתן. צילום קובי גדעון/ לע"מ

ההנחה שעולה אוטומטית היא שיש 'רק' שתי אופציות – מבצע צבאי או עסקת שבויים.

אוחנה מורנו: "עצוב. אין עוד אופציות? עשינו שלום עם דובאי, הרגנו את לא יודעת מי באיראן. זה מביך אותי בכלל לחשוב שאלו שתי האופציות היחידות שקיימות. יש כל כך הרבה תרחישים שלא מאפשרים להם לקרות מסיבות כאלה ואחרות שאני לא יודעת מה הם, בעיניי זה כי שכחנו מהו ערך.שיש לנו פה חיילים שאנחנו יודעים איפה הם נמצאים ואנחנו לא מצליחים להביא אותם לקבורה. יש לנו פה אזרחים שאנחנו פחות או יותר יודעים מה קורה איתם. זה הזוי שמדינת ישראל מחזירה גופה של מחבל בלי שיודיעו על זה בכותרות שלנו ואנחנו שומעים את זה מהכותרות של חמאס וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. כשכתבתי על זה פוסט חצי מהתגובות היו 'ואוו, אני לא מאמינה, אני מזועזעת'. וזה עצוב כי זה קורה כל הזמן ואין הדדיות בערכים, זאת אומרת, כשהם זקוקים למשהו הומניטרי כולנו נזעקים וההומניטרי שלנו לא קיים. כשלהם קשה, אז כולנו עוזרים, אבל כשקשה לנו לא קורה שום דבר".

 

זה מה שהפרומים של חמס מגלים לנו. מודה שזה גורם לי להשתתק בהלם. אבל אסור לשתוק!!!!! מדינת ישראל מחזירה את גופת המחבל…

פורסם על ידי ‏מאיה אוחנה מורנו‏ ב- יום חמישי, 22 באפריל 2021

"בכל קנה מידה יש לנו פה בעיה מאד גדולה הרי בין מדינות תמיד בסיום מלחמה יש השבת שבויים וחללים. פה זה ארגון טרור אז זה כאילו לא מדינה, אבל בכל דרך אחרת אנחנו כן מתייחסים אליהם כמדינה, אז אולי נחליט? ואם זה ארגון טרור אז יש תגובות מאוד ברורות ולא יכול להיות שאני אחיה במציאות שפתאום ביום שישי בלילה נוחת עליי קסאם. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לבחור פה צד והיא בוחרת לשבת על הגדר ורק אנחנו משלמים את המחיר. כשאני שומעת היום שביבי אולי חושב על כניסה קרקעית, זה הדבר שהכי מבהיל אותי, לא כי אני פוחדת מכניסה קרקעית אלא כי זה מרגיש לי שאנחנו מין שחקני שחמט במערכה שהיא לא באמת אמיתית לטובת המדינה. הבן של לאה, הדר, והבעל שלי עמנואל, יצאו לקרב מתוך מסירות נפש על עם ישראל, והם ידעו שיש סיכוי שהם לא יחזרו והם עדיין יצאו. גם כל החיילים שעושים את זה היום, עושים את זה מתוך מסירות נפש לעם ישראל. לפעמים, בטח בשנים האחרונות מאז שאני בתוך הסוגיה הזו, אני פתאום מתחילה להרגיש שיש מקומות בקרב מקבלי ההחלטות, שמסירות הנפש לעם ישראל היא כבר נגועה בהמון המון פרמטרים אישיים ושם זה מאוד מפחיד אותי, מאוד מאוד מפחיד אותי".

גולדין מסתכלת בזעם על היחסים הלא רשמיים עם חמאס. העברת הסחורות, מיליוני הדולרים, העברת הגופות והסיוע ההומנטרי.

"כל יום יש הזדמנויות להשיב את הדר ולא עושים את זה במכוון. כל הזמן עושים עסקים עם עזה, כל יום מיליונים נכנסים לעזה. ואני כבר לא מדברת על השבת גופות ומחבלים באופן שוטף, מתנהגים איתם נורמלי. באותו לילה מפורסם כשהיו טילים וטענו שזו סופת ברקים, סיפרו לנו חברים מקיבוץ סעד שסמיטריילרים עם מכוניות חדשות נכנסו לעזה דרך מעבר ארז. אז כל דבר כזה מבחינה חוקית, החוק הבינלאומי, זה המקום שחייבים לדרוש את השבת החללים והנעדרים, זה המקום, זה החוב, זו החלטת האו"ם 2474 על כל הסכם ועסקה שלאחר עימות, כצעד בונה אמון, מי שיוזם את העסקה לסיום העימות חייב לדרוש את השבת השבויים והנעדרים. הוא אחראי להשבת החללים והנעדרים וזה לא קורה. אני מדברת איתך כמשפחה מטורללת, היינו באו"ם, היינו במועצת הביטחון, הוועדה לזכויות אדם, פגשנו שועי עולם, כולל המזכ"ל שהזמין אותנו להגיד שהוא לוקח את זה על עצמו, ומי לא בא? כוחותינו. כוחותינו לא באים ושמים את הדרישה הזו. הם אפילו לא פותחים את הפה, הם פועלים להשתקת התהליך והשתקה זה רע".

"יש לנו עכשיו סיטואציה ברמה עולמית שהממשל האמריקאי זה אותו ממשל שבעצם כפה על ישראל את הפסקת האש ושערב להפסקת האש שאותה הפרו החמאס (בידן היה סגן הנשיא אובמה דאז, ה.ר.כ), ויש לנו את הציטוטים באותו יום שישי של ה-1 לאוגוסט של אובמה שאומר שזה בלתי נסבל וחייבים להחזיר את הדר 'מיידית ללא תנאי'. עכשיו יש לנו את כוחותינו, אם אנחנו נסתכל על כל הפרסונות, מראש הממשלה, ביבי נתניהו שהיה ראש הממשלה של צוק איתן, בני גנץ, שר הביטחון שהיה הרמטכ"ל של צוק איתן, הרב פרץ שהיה הרב הצבאי הראשי שקבע שהוא חלל, נפתלי בנט ויאיר לפיד שהיו בקבינט. כולם, כולם, כולם, הם אלה שהחליטו על צוק איתן והם שלחו את הדר ואורון לעזה. הם חייבים לנו את הדר. הם אלה שצריכים עכשיו להגיד 'רגע, התכנסנו שוב כולנו, בואו נפתור את הבעיות לפני שאנחנו הולכים לדון בבעיות של איראן וכל מני דברים שמאיימים על קיומנו'. קודם תחזירו לנו את החיילים, זה החוב המוסרי שלכם אלינו".

 

 

לאה והדר גולדין. צילום באדיבות המשפחה

לפני שבועיים כמדי שנה הקדישה אוחנה מורנו את יום הזיכרון ליצירת שיח ישראלי.

"הזיכרון הוא לא לזכור אדם פרטי כזה או אחר אלא לזכור מהות, ובעיניי המהות זה ההגדרה הזו של מה זה מדינת ישראל, מה זה להיות יהודי במדינת ישראל. זה בדיוק התביעה שלנו כעם, לא סתם ציינו את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות, שזאת הארץ שלנו. אנחנו כל כך רוצים שקט ונעימות ולשבת כל אחד עם האננס והפפאיה שלו על חוף הים הלכאורה קאריבי שלנו, אבל במציאות של מדינת ישראל אנחנו חיים במאבק. עכשיו לכולנו נמאס מהמאבק, אז מה אנחנו עושים? מתחילים להכיל, מחפשים משהו אחר, אבל אנחנו שוכחים את השורש, והשורש זאת הארץ שלנו. אני לא איזה לאומנית שרוצה להרוג את כל מי שנמצא על הארץ שלה, אני הבן אדם הכי סבלן והכי פתוח לשיח של כל המגזרים. אני גרה ליד עזה, השאלה שלי זה עוד 50 שנה עזה לאן? דווקא אני שגרה איתם בשכנות. הדס, את ואני היינו עושות שוק ברפיח, אימא שלי את רישיון הנהיגה שלה עשתה ברפיח, טיולים של בית הספר היינו עושים שם בסבחה (מאגרי מלח ליד אל עאריש בצד המצרי של רצועת עזה, ה.ר.כ), אני זוכרת את ההליכה שם על הביצות האלה".

זה המקום לגילוי נאות, את אוחנה מורנו אני מכירה מילדותנו המשותפת בפתחת רפיח בסיני. היינו החברות הכי טובות בכיתה א'-ב' וחווינו יחד מציאות חיים אחרת לגמרי עם תושבי רצועת עזה.

"יש משהו שקרה שהתבלבל פה. זה שצריך ללמוד לחיות יחד, אני בעד ללמוד לחיות ביחד, אבל אני לא מוכנה להפסיק להיות יהודייה במדינת ישראל ולהגדיר שזאת המדינה שלי והארץ שלי… יש היגיון שכאילו הלך לנו לאיבוד, אנחנו מתנצלים על החיים שלנו פה, אנחנו בוכים ומתרגשים ואז עוברים לדבר הבא".

לאה גולדין נאנחת כשהיא מדברת על יום הזיכרון: "אין לי עוד יום זיכרון, יום הזיכרון לא עובד לי. כמו שהבת שלי איילת הגדירה אותנו מיד מהתחלה. אנחנו בעצם משפחה שבויה, שנלחמת להשיב את הבן שלנו ולכשנשיב אותו וניתן לו קבורה נאותה, נהפוך לשכולה. עכשיו, ניסו לבלבל אותנו, לא הצליחו, אבל כן בלבלו את האנשים, כי נורא נוח לתייג אותנו ב'שכולה', ב'מסכנה', ב'בוא נבכה איתם'. אני אמרתי את זה בציניות, אבל אני חוזרת על זה – אנחנו לא חוגגים את יום הזיכרון. בשבילנו אנחנו לא שם. כן, הבית פתוח, כולם מגיעים, ואתם יודעים, אלפי אנשים היו ביום הזיכרון האחרון, בכל הסקאלה, מהאנשים שבאים לנקות את מצפונם, זאת אומרת אלה האחראים להשיב אותו שלא השיבו אותו, וגם האנשים שהפקירו אותו ליטרלי בשדה הקרב, הלוחמים שהשאירו אותו בשדה הקרב שהם באים באופן קבוע אלינו. זה קשה מאוד כי מבחינתי אני מקבלת את האנשים, אני מכבדת אותם, אבל אני כל הזמן שואלת את עצמי בשביל מה אתם באים? בשביל מה אתם באים? הרי הוא לא פה, לכו להביא אותו. והדואליות? זה לא דואליות, אנחנו בעצם קודם משפחה שבויה".

נדמה גם שאיכשהו הרגישות אליכם "משפחת גולדין", הלכה לאיבוד

אוחנה מורנו: "אני לא רוצה לסחוט ממישהו דמעות ביום הזיכרון, זה לא הערך שלי. גם בנושא של השבת הבנים כל הזמן אומרים לנו תפעילו את הרגש, תגרמו שלאה תדבר כמו 'אימא של הדר' שתגרום לכולנו לבכות. אני חושבת שזה עצוב שאנחנו צריכים להפעיל את השיווק בדרך הקצת זולה הזאת, אני עושה ככה כי זה מאד אמיתי, וכשדמעות יוצאות מן הלב הן מתחברות אל הלב. אבל יש היגיון שכאילו הלך לנו לאיבוד, אנחנו מתנצלים על החיים שלנו פה, אז אנחנו בוכים ומתרגשים ואז עוברים לדבר הבא, אז בשביל מה הפעלתי את הרגש? אני לא רוצה שאנשים ייפגשו אותי ביום הזיכרון כדי שאני קצת אדגדג להם את הרגשות, אני אדם שרוצה לחיות עם הכאב שלי, לאור ערכים שאני מאמינה בהם".

 

הדר גולדין מול הקנבאס.  מתוך אלבום משפחתי

'הביתה' היא בעצם כמו תנועת 4 אמהות?

גולדין: "אני חושבת שכמעט 7 שנים הגברים שמובילים אותנו בשלטון לא הצליחו וכל קבלת ההחלטות בישראל היא גברית לחלוטין. אז הגיע הזמן שהנשים ישפיעו. אני לא מתיימרת להיות ראש ממשלה ואני חושבת שזה אותו דבר נכון גם למאיה, אבל כן יש לי מה להגיד ואני חושבת שלכל אישה באשר היא שמביאה את החיילים והחיילות לעולם, יש לנו מה להגיד ואנחנו צריכות להשפיע".

אוחנה מורנו: "אי אפשר לטמון את הראש בחול ואי אפשר לחכות ומבחינתי כל יום שאנחנו לא מביאים את הדר ואורון לקבורה, לא מביאים מידע על אברה והיאשם, ולא מקדמים את המציאות הזאת, ואני מדברת דווקא על מה שקורה פה בעזה שזה מאד קרוב וזה מורכב גם ככה, אנחנו רק יותר ויותר מרחיקים את היכולת שלנו כעם לבנות מדינה שיושבת על יסודות חזקים ואיתנים שתמשיך לצמוח הלאה. אנחנו פוגעים במערכת הפנימית שלנו".

גולדין: "מאיה, אני כל כך מתרגשת מכל מילה שאמרת, אז קודם כל תודה, תודה על הכול. הדר השאיר לנו מורשת מדהימה גם כתובה וגם מצוירת, את ההערות שלו למסילת ישרים וגם בצורה של ציור. אחד הדברים שהוא כתב במסילת ישרים זה 'יש הבנה, יש רצון, יש יכולת', וזה בדיוק זה. אם יש הבנה, אם יש רצון – יש יכולת. אני חושבת שהבנה כבר הצלחנו לייצר, למרות שבורחים מזה, אבל הבעיה עכשיו היא עם הרצון, רציתם לשלוח אותו לעזה, למה אתם לא רוצים להחזיר? הבנה יש, אפילו יכולת יש, אבל הרצון תוקע".

בני גנץבנימין נתניהוהדר גולדיןלאה גולדיןמיה אוחנה - מורנו