שושן ברבי הוא גבר-גבר

בימים האחרונים אנחנו שטופים בתאונת הדרכים המחרידה בנתניה, שבה נהרגו שלוש נשים, בנות משפחה אחת. אנחנו נחשפים לפרטי-פרטים של הפרשה, אנחנו עוקבים בעניין רב אחרי המרדף אחר הנהג החשוד בפגיעה, שושן ברבי, עד לתפיסתו, ומדי שעה מתגלים לנו פרטים חדשים על התנהגותו, על האירועים שבהם היה חשוד במעשים עברייניים ועוד.

אבל זה רק חלק מהתמונה. כי צלילת יתר לתוך פרטי הפרשה הזאת, מפספסת חלק מהתמונה הרחבה, ומשאירה את הסיפור ברמת הנהג האחד, אותו שושן ברבי, שעל פי החשד התנהג בצורה פרועה.

שושן ברבי, צילום: משטרת ישראל

לכן אני רוצה להציע להסתכל על היבט יותר רחב של תאונת הדרכים הזאת, של אחרות שהיו לפניה ושל תאונות דרכים שעוד יבואו – למרבה הצער – אחריה.

כי התאונה הזאת, ותאונות רבות אחרות דומות לה חושפות לנו את אותו "טיפוס". זהו הגבר, הגבר בה"א הידיעה. אחד שחייב להגדיר את גבריותו המתפרצת דווקא על הכביש. זה הגבר שחייב, אבל ממש חייב, שיהיה לו רכב גדול. רצוי 4X4 אבל אם לא – גם רכב יוקרתי מסוג אחר מצליח לענות על הגדרת הזהות הגברית הישראלית הזאת. רכב יוקרתי ויקר. מנקר עיניים שכזה. ובמובן הזה אין הרבה הבדל בין עבריין לבין אדם שומר חוק מן היישוב. הגברים, בהכללה, רוצים שהרכב שלהם יהיה גדול ויוקרתי.

(ובמאמר מוסגר כדאי לומר שבארצות הברית, למשל, ששם המרחקים קצת יותר גדולים מאשר בישראל, ברכב המשפחתי הגדול נוהגות דווקא האימהות, כי הן מסיעות את הילדים למוסדות החינוך, ואילו הגברים נוסעים ברכב קטן יותר.)

ואז הם יוצאים לכבישים וממש חייבים לנצל את מלוא ביצועי הרכב הזה מצד אחד, וגם להפגין את גבריותם דרך כלי הרכב המרשים שיש להם מצד שני. הם לעיתים קרובות נוסעים בפראות, הם עוקפים מימין, אין להם סבלנות כשמישהו רוצה לחנות, ידם קלה על הצפצפה כשמישהו לפניהם לא היה מספיק זריז ברמזור הירוק, הם מביטים עלינו, הנשים, בזלזול כשהם נוהגים לצידנו, כי מי אנחנו בכלל. תמרורים וחוקי תנועה עבורם הם אפילו לא המלצה, כי הם יחליטו לאיזה תמרור לציית ומתי הרמזור האדום הוא רק המלצה.

והם גברים. תמיד מדובר בגברים.

זה לא סתם ששושן ברבי הוא גבר-גבר. גם השניים שדרסו את לי זיתוני ונמלטו לצרפת, גם הם היו שני גברים, וגם טל מור שהורשע בתאונת הדרכים של שניאור חשין ונמלט – גם הוא היה גבר. ואלה רק התאונות של פגע וברח שזכורות לנו מהחודשים האחרונים.

ולא, לא מדובר במשהו מקרי: כי זה מגובה במספרים, ומן המפורסמות הוא שנשים זהירות יותר על הכביש, מצייתות יותר לחוקי התנועה ולתמרורים, וכן, גם מעורבות פחות בתאונות.

  • הלישכה המרכזית לסטסטיסטיקה יודעת לציין שגברים מעורבים בתאונות קטלניות פי 10 יותר מנשים. ואם רוצים מספרים: 464 נהגים-גברים היו מעורבים בשנה שעברה בתאונות קטלניות, לעומת 50 נהגות נשים.
  • גברים מעורבים בתאונות קשות פי חמישה מנשים. ב- 1,938 תאונות קשות היו מעורבים נהגים, ואילו נשים היו מעורבות רק ב- 421 תאונות.
  • ועוד נתון: בין השנים 2003 לשנת 2010 רק 23% אחוזים מהנהגים שהיו מעורבים בתאונות היו נשים. כלומר: פחות מרבע מהנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים היו נשים.
  • וכדי להשלים את הנתונים האלה. הפערים האלה אינם נובעים מפער גדול בין שיעור הנשים שיש להן רשיון נהיגה לבין שיעור הגברים הנוהגים. מבין הנהגים 42% הן נשים.

אז לגברים שביניכם: אם תתעסקו קצת פחות בשאלה למי יש יותר גדול, אם תשקיעו קצת פחות בתחרות ביניכם לבין עצמכם למי אוטו יקר יותר/חדש יותר/יוקרתי יותר – אם זה יקרה, תאמינו לי, יהיו קצת פחות תאונות. כי אתם, רבותי הגברים, אחראים לרוב התאונות כאן.