הנשים של רונאל פישר

שתי נשים מרכזיות ?מככבות? בפרשת רונאל פישר. האחת בכירה וידועה, פרקליטת מחוז תל אביב, לשעבר, רות דוד, שנגדה הוגש כתב אישום והשנייה עלומה, שמה חסוי מהציבור וזוהי עדת המדינה בפרשה.

עוד באון לייף:

שתי הדמויות האלה, שהן כל כך משמעותיות בפרשה הזאת, פותחות לנו צוהר להסתכל על ?תפקידה של האישה? בפרשה הזאת.

רות דוד הייתה במשך שלושים שנה בפרקליטות, מהן שמונה שנים כפרקליטת מחוז תל אביב, אחד התפקידים הבכירים במשרד המשפטים. מצד אחד אין זה מובן מאליו שאישה מאיישת תפקיד כל כך בכיר בכלל, ובמשך תקופה כל כך ארוכה בפרט. מצד שני, דווקא בשירות המדינה, יש לנשים הרבה יותר אפשרויות. יש לראות את הדברים בקונטקסט שבו הם נמצאים. שני שלישים מכלל עובדי המדינה במשרות התקניות הם/הן – נשים, והן מהוות כארבעים אלף מכלל העובדות והעובדים. מסך כלל עובדי הפרקליטות, השיעור דומה, שני שלישים נשים. אבל, וכאן יש לפרקליטות יתרון גדול לנשים בהשוואה לשאר המשרות בשירות המדינה: יותר משני שלישים מהדרגות הבכירות מאויישות על ידי נשים. זהו נתון מדהים במדינה שבה יש נוכחות מתדלדלת והולכת של נשים ככל שעולים בסולם הדרגות והשכר גם בשירות הציבורי ובוודאי במגזר הפרטי.

אז איך זה קורה? מסתבר שהפרקליטות נקטה בכמה צעדים משמעותיים שפירקו את החסמים לקידום נשים. אחד מהחשובים שבצעדים האלה היה פתיחת אפשרות לעבוד גם מהבית. כלומר: הפרקליטות היא המשרד היחיד בשירות המדינה שמכירה בעבודת העובדים/עובדות מהבית. זה מאפשר לנשים לשלב באופן מיטבי את שני התפקידים שלהן: הקריירה המקצועית וטיפוח הילדים והמשפחה. וזו הסיבה שניתן למצוא כל כך הרבה נשים בכירות בשירות המדינה. (הנתונים מתוך דו"ח הוועדה לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה 2014) וכך הייתה הפרקליטות והיא עדיין השדה הפורה ביותר שבו יכולות נשים להתקדם. עוד עולה מהדו?ח, שככול שיש יותר נשים בעמדות בכירות, הן מייצרות סביבה תומכת ומאפשרת ופתוחה לנשים אחרות להתקדם.

אז בניגוד לבכירותה של דוד, שאותו חגגנו כנשים, כתבי האישום בפרשה והדיווח על החקירה רמזו על רומן שנרקם בין דוד לבין רונאל פישר. קיומו של הרומן העלה את האפשרות שדוד נפלה בעצם קורבן לקיסמו הגברי של פישר ולכן לא באמת הייתה האישה הרעה בפרשה הזאת. האומנם? האומנם היה רומן? האומנם הפעיל עליה פישר את קסמיו הגבריים? האומנם יש כאן סיפור בנאלי של אישה קורבן וגבר מקרבן ומניפולטור? או שאולי השניים היו שותפים פעילים בפרשייה סבוכה ומלוכלכת? האם יש רק שתי דרכים לראות את תפקיד האישה? קורבן או מנוולת/מכשפה? האם קיומו של רומן, אם היה בין השניים, חשוב להבנת הפרשה הסבוכה והחמורה הזאת? האם רק קיומו של רומן יכול להסביר את השתתפותה הפעילה של רות דוד, לשעבר בכירה כל כך בפרקליטות, בפרשיית הפשע לכאורה? או שאולי מדובר בהחלטה מודעת, של אישה בוגרת לקחת חלק פעיל, לכאורה כמובן, בפרשייה פלילית חמורה?

תפקידה של האישה השנייה בפרשה הזאת, הרבה יותר קל, לכאורה, לתיאור: מדובר אישה בעלת תפקיד זוטר במשרד עורכי הדין של רונאל פישר. מישהי שמילאה תפקיד טכני, שלא הייתה שותפה לקבלת ההחלטות, וגם לא זכתה ליהנות מהפירות הבאושים של הקנוניות לכאורה שנרקמו לנגד עיניה. לפי מה שעולה מתמלולי החקירות כפי שפורסמו בתקשורת, היא השתתפה ברבות מן הפגישות שבהן חובלו התחבולות ונרקמו המזימות. שמה ופרטיה חסויים וזה אך מוסיף לסטריאוטיפיות שלתוכה נופלת דמותה: אישה, חסרת פנים וחד-מימדית, זוטרה שרק ממלאת משימות. היא סיפרה שרק לעיתים רחוקות ?זכתה? לקבל נתח קטן מהכספים שהתגלגלו למשרד, אבל הייתה שותפת סוד לכל הפגישות.

וכך קיבלה תפקיד מרכזי בחשיפת הפרשה ובגיבוש הראיות, לכאורה, נגד השותפים הבכירים ממנה. היא סיפקה לחוקרים את חומר הגלם-חומר הנפץ שסייע לגבש את הראיות ולהגיש את כתבי האישום נגד פישר ורות דוד, ולהגיע לעד המדינה השני, קצין החקירות ערן מלכה.

האם שתי הנשים נופלות למסגרות סטריאוטיפיות? האם זו ההבנייה החברתית שלנו? האם הנשים משחקות את התפקיד שהחברה ייעדה להן? או שמדובר בנשים בוגרות שקיבלו החלטות מודעות לעשות מה שעשו ועכשיו משלמות את מחיר ההחלטה שלהן? ואולי כל התשובות במקרה הזה תקפות.