הדרת הנשים הגיעה אל לב תל אביב ואף אחד לא לוקח על זה אחריות

הבוקר נודע על אירוע הזוי, בעייתי ובעיקר מרתיח. "מרימים לכיפור", אירוע שעתיד להתקיים בכיכר רבין בתל אביב יומיים לפני ערב יום הכיפורים, יארח שבעה זמרים מובילים לערב של הופעות ברוח הסליחה והרחמים. ובעוד שעצם הערבוב בין ערב בסגנון "שרים בכיכר" לקראת היום הכי קדוש וכבד ביהדות עם המושג "הרמות" לא לגמרי מסתדר, מה שבאמת לא מניח את הדעת בסיפור הזה הוא דבר אחר לגמרי – הנה, כמעט בלי ששמנו לב, הדרת הנשים מהמרחב הציבורי סוף כל סוף מצאה את דרכה אל הלב החשוף והפועם של תל אביב. בול פגיעה.

למות כלוחמת כן, אבל לאישה אסור לשיר בטקס זיכרון רשמי?

אוניברסיטת בר אילן אסרה על הנשים המשתתפות בטקס הזיכרון לשיר. אז למות למען המדינה אנחנו יכולות, אבל לשיר לזכר נופליה לא?

לטור המלא של אלון מזרחי

באירוע, שנקבע ליום ראשון ה-9.10 בשעה 20:00, עתידים להתארח כמה מהאמנים המצליחים בארץ: אביתר בנאי, שלומי שבן, שלומי שבת ושולי רנד יופיעו לצידם של האמנים הצעירים יותר והדתיים ישי ריבו ("תוכו רצוף אהבה") וחנן בן ארי ("החיים שלנו תותים"). מי שמנהל אמנותית את הערב וגם יופיע במהלכו הוא אסף אמדורסקי, שייארח גם את ישראל גוריון. האישה היחידה שצפויה לעלות על הבמה במהלך האירוע היא מנחת הערב, קורין גדעון (במה שנראה כמו ניסיון פוליטי די עלוב להראות "הנה! יש אישה על הבמה!"). טוב ויפה, אבל קול שירתה של אישה לא יישמע מעל במת כיכר רבין בערב זה.

מי שעוקב אחרי ערבי הופעות ופסטיבלי מוזיקה ישראליים יודע שליין אפ המורכב מרוב מוחלט של גברים הוא לא דבר יוצא דופן כאן. כבר יותר מדי פעמים ראינו פוסטרים עם ליינאפים בהם מככבים שמות של זמרים או של הרכבים שמובלים ע"י גברים, אולי זמרת או שתיים כדי שלא יבואו אליהם בטענות. בין עשרות הפסטיבלים המוזיקליים שמתקיימים במדינה, נדיר למצוא כאלו שטורחים לדאוג על מנה הוגנת של שירה ויצירה נשית במהלכם. מה שבכל זאת יוצא דופן במקרה של "מרימים לכיפור" שעל המוקד, זו העובדה שהדרת הנשים נעשית כאן במופגן ובגלוי, כחלק מאג'נדה ברורה, בלב תל אביב, על אחת הבמות הכי סמליות וממלכתיות במדינה.

לא נלחם בהם, משמע מצטרף אליהם

"מי שמממן את האירוע זה אדם דתי, ויש לו את השיקולים שלו ואני מכבד אותם", אמר אסף אמדורסקי בשיחה עם כתב "הארץ" אילן ליאור בנושא. "כאדם דתי שהולך על פי שולחן ערוך, כתוב שהוא עצמו על פי הדת מנוע מלהקשיב לאישה שרה. פלורליזם צריך לבוא לכל הכיוונים", המשיך עם דעתו האישית. "אתה מבקש פלורליזם ולא נותן פלורליזם? קיימת בי היכולת להכיל גם את הציבור הדתי. אין בי רצון לשנות סדרי עולם. מה שמקובל עליהם מקובל עלי".

אסף אמדורסקי, צילום: אוהד רומנו

דבר אחד שכח אמדורסקי בדבריו, שמהווים אכזבה צורמת למעריציו וביניהם כותבת מילים אלו. יתכן ואין לו רצון לשנות סדרי עולם. בסך הכל, יישומו של הערך "חיה ותן לחיות" הוא יותר ממבורך בימים טרופים אלו. אולם כשאמדורסקי לקח על עצמו לנהל אמנותית את האירוע הזה, להיות שותף מהותי לעיצובו ולתוכנו, הוא הפסיק לאפשר לאותם 'סדרי עולם' להתקיים כגורם סביל והחל לשרת אותם באופן פעיל וישיר. הוא לא רק מאפשר לאותו ציבור חופש ביטוי – הוא מונע לציבור שלם, רחב בהרבה, את חופש הביטוי שלהם. שלהן. הוא משתף פעולה עם השתקה ביד גסה. במילים אחרות, אם אתה לא חלק מהפתרון אתה חלק מהבעיה.

מאכזב לראות את היוצר התל אביבי הוותיק נופל ככה, כשדווקא בעבר הוא הוכיח את עצמו כמי שדואג לשתף נשים ביצירה שלו ולערב אותן, כפי שהיה רצוי לראות אצל כל אמן מוביל בישראל – מהצ'לנית קרני פוסטל שמלווה אותו כבר מאלבומו הראשון ועד לבסיסטית אור אדרי שניגנה בלהקתו בשנים האחרונות. לזכותו ייאמר שרשימת האמנים המופיעים בערב נקבעה עוד בטרם ליהוקו לתפקיד, לפחות לטענתו, אבל אין בכך די מכדי להוריד מהאשמה: כי הפעם, אמדורסקי לא סתם נשאר אדיש מול הדרה של 50% מהחברה, (וגם האדישות בעייתית כשלעצמה). לא, הוא משתף עם זה פעולה. "אני רק בא לעשות את זה יפה, לייפות את המוזיקה. לזה אני לוהקתי", אמר באותה שיחה. אבל כמה יופי יכול להיות בדריסה בוטה של כל אישה שרוצה לשיר?

מפנים להדרת הנשים את הבמה

בין המשת"פים הנוספים להדרת הנשים מהמרחב הכה סמלי ומרכזי של כיכר רבין, נמצאת גם עיריית תל אביב. בעוד שבעמוד האירוע בפייסבוק העירייה צוינה כמי שמשתתפת בהפקתו ויוזמתו, בינתיים דובריה הספיקו להתנער מהאחריות ולומר שרק נתנו לאירוע אישור. "העירייה אינה משתתפת ואינה משתפת פעולה עם העצרת לאור הדרת הנשים המתקיימת במסגרתה", נמסר ל"הארץ" מטעם עיריית תל אביב. "אנו מתקשים להבין כיצד עצרת המתיימרת לקדם קירוב לבבות מתיישבת עם הדרת נשים. הציבור נבון מספיק כדי להחליט אם לקחת חלק באירוע שבו נאסר על נשים לשיר".

"אנו מתקשים להבין כיצד עצרת המתיימרת לקדם קירוב לבבות מתיישבת עם הדרת נשים" אמרה עיריית תל אביב, ואז פינתה את הדרך של מדירי הנשים אל כיכר רבין. צילום: Shutterstock

נדמה שכל המבוגרים האחראים בסיפור הזה שכחו בידיים של מי נמצא הכח לעצור את הדבר הזה מלקרות. כן, אין לעירייה מקום להתערב בתכנים שעולים על הבמה שמול בניינה, אבל יש לה מקום לקבוע האם אירוע בו כל תושבותיו מופלות ונפגעות מקיומו יקבל את הבמה מלכתחילה. מי אם לא היא תקבע מה מותר ומה אסור שיקרה במרחב הציבורי?

מה שהעירייה אומרת בהתנערותה הוא שהדרת נשים היא אמנם לא דבר שמקובל עליה, אבל היא מותרת. והאמת היא שהם לא טועים. כי עד שהאפליה הזו לא תיאסר בחוק ותתבטא באכיפה, אנחנו יכולות להמשיך ולהשמיע את זעקותינו עד מחר. אנחנו יכולות ללכת ולשיר ממש מול כיכר רבין, אפילו ביום ראשון ה-9.10 ב-20:00, ועדיין להיות מושתקות בפומבי ובמפגין, בחסות הממשלה.

לא רחוק היום שבו שירה תהפוך לעוד אחת מהפעולות שמהווה סכנת חיים ממשית עבור אישה. גם הפעם יגידו שהקורבן "הביאה את זה על עצמה", כי היא שרה, וזו תהיה אמירה לגיטימית – כי ידוע שקולה נועד רק למטרות פרובוקציה והסתה. וזה לא רק בבית שמש, זה לא רק באירועים צבאיים רשמיים. הנה הגיעה ההדרה למעוז החופש, בלב העיר בה יש מקום לכולם, חוץ מלאישה שרוצה לשיר בכיכר רבין יחד עם הגברים שלצידה. זה מעוגן בחוק. גם הגורמים הרשמיים מתנערים בעקביות מאחריותם לעצור את הפגיעה הזו, ואפילו האמנים שסמכנו עליהם לשרת את החופש שמאפשר להם לעלות על הבמה הזו טרם יצאו להגן על החופש שלנו להצטרף אליהם בשירה. כמעריצה, כולי תקווה שהחכמים מביניהם, ללא קשר לדתם ואמונתם, יכירו בפגיעה האנושה ש-50% מהקהל שלהם תחווה באירוע הזה, ויפנו אליו את גבם. החכמים באמת יבינו שהשתקה של 50% מהקהל היא לא פגיעה רק בחצי ממנו, היא פגיעה בציבור כולו.