סופשבוע של הומופוביה

השנה היא שנת 2014. המדינה היא מדינת מערבית- דמוקרטית, או לפחות בעלת יומרה להיות כזו. שר החינוך שלה, חבר מפלגה ליברלית או לפחות בעלת יומרה להיות כזו, מתראיין לכלי תקשורת כלשהו ואומר את המשפט האלמותי הבא:

"אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – 'זה לא משפחה?.

במהלך 72 השעות שחלפו מאז חוטף אותו השר מאות ריקושטים על דבריו. הומופובים מחבקים אותו. חברי כנסת מגנים אותו. להט"בים נפגעים ממנו. מנחה הומו בתכנית טלוויזיה נצפית במיוחד כותב פוסט תמיכה הזוי. גם הוא זוכה לריקושטים. קבוצת פייסבוק הקוראת לשר להתפטר נפתחת ומהר מאוד צוברת מאות לייקים. עוברות כמה שעות והשר מעלה סטאטוס לפייסבוק שלו, כמה שורות שהיו אמורות להוות התנצלות ויצאו חצופות ברמה שלא תאמן:

"ניתן לחלוק על הניסוח של דבריי, אך עם זאת הוא משקף את המציאות בישראל ואת הקשיים של הקהילה הדתית עם השינויים במבנה המשפחה. כל ימיי אני מנסה לבנות גשר בין קבוצות וקהילות שונות. השלב הראשון של הגשר הוא לקבל ולהבין. אני מאמין בלב שלם שיש לאפשר זוגיות לכל אדם! אני מתנצל אם דבריי הובנו שלא כהלכה"

הרוחות לא נרגעות ודי בצדק. לא רק שההתנצלות איננה התנצלות, היא אף מאשימה את הקוראים ש"לא הבינו כהלכה" אף על פי שגם ילד בן 6 (כזה שנולד ל"משפחה" וגם כזה שנולד ל"לא משפחה" לפי משנתו של השר) היה מבין היטב את הדברים. הסערה נמשכת, המחאה מתחזקת וכבוד השר נשבר ומשחרר התנצלות, הפעם ברורה, על דבריו:

"אני משוכנע בכאב גדול כי ההתבטאות הזו היא אומללה. לא עליי מוטלת המשימה להכריע מיהי משפחה ומי לא".

צודק השר. ההתבטאות אכן אומללה. אבל מה שאומלל באמת זה לא ששר החינוך אומר את זה אלא שהוא חושב את זה. שיש מי ששהה בצינוק ב-30 השנים האחרונות ומאמין ב-2014 שמשפחה זה אמא, אבא, ילד, ילדה וכלב וטרם הפנים שכל קונסטלציה של מבוגר אחד או יותר שמגדל/ מגדלים ילד אחד או יותר ומעניקים לו אהבה, ביטחון, שמחה וערכים היא משפחה. ומי שמאמין בזה עומד בראש המערכת שאמורה לחנך את הדור הבא.

באותה מדינה, באותו סוף השבוע בדיוק, מחליטה תכנית ריאליטי מסוימת לקבל לשורותיה מתמודד עבר שאמירותיו ההומופוביות פרסמו אותו יותר מכל ביקורת טלוויזיה עלובה שכתב אי פעם.

"הומוסקסואליות היא דבר מתועב", "אני בעד איסור בחוק העתידי על הומוסקסואליות" ו-"אני הומופוב גאה" הם רק חלק מהפנינים שיצאו לגאון מהפה. בתגובה בוטל הטור שלו באחד מהשבועונים המוכרים במדינה וגם הופסקה השתתפותו באחת מתכניות האולפן של הערוץ הנצפה ביותר בישראל.

זה היה עוד סוף שבוע של הומופוביה, עוד סוף שבוע בו להט"בים נאלצו לעמוד על הרגליים האחוריות שלהם ולהתמודד עם החושך.

שתי נקודות למחשבה:

ביטויים גזעניים/הומופוביים עדיין מהווים מקפצת רייטינג – תעיד על כך החלטת הפקת אותה תכנית מפורסמת להכניס שוב את אותם מתמודדים שנויים במחלוקת שלא חסכו מאתנו הצופים את השקפת עולמם הצרה והחשוכה. ולמה בעצם לא להכניס אותם? זה הרי ירגיז, ישפיל, יעליב ויפגע באנשים. זה הרי מעביר מסר מזעזע לצופים. אבל למי אכפת? בתוך חדרי ההפקה תיפתח השמפניה על עוד פרק מוצלח.

צריך ללמוד דבר אחד או שניים מהקהילה הלהט"בית – נניח, לא לוותר כשמתבטאים נגדה באלימות, לא להיאנח בקול מובס ולמלמל "נו, ככה זה". לא לעבור לסדר היום כאילו לא היה מעולם. שר החינוך נאלץ להתנצל הבוקר בעל כורחו, למרות שברור לכולם שהוא מאמין במה שהוא אומר. הקהילה הלהט"בית לא תניח לאף אחד לאחוז את תיק החינוך ביד אחת ואת תיק ההומופוביה ביד השנייה. התבטאת בצורה מטופשת ומיותרת שמעוררת שנאה ופילוג? תתנצל. גם אותו עיתונאי/טאלנט/קראו לו איך שתרצו פוטר מאותה תכנית ומאותו השבועון בעקבות מחאה. עכשיו, עם כניסתו המחודשת של אותו האיש לבית הנצפה בישראל, נאלצת קהילת הלהט"ב לעמוד שוב על הרגליים האחריות ולהילחם. הכל למען הרייטינג.

אור סופרהומופוביהמנחם בןשי פירון