ג'ודי שלום ניר מוזס, מתי את עוזבת את בעלך?

עוד ועוד נשים מספרות שסילבן שלום הטריד אותן מינית אבל תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על סילבן, אני רוצה לדבר על ג'ודי.

ג'ודי שלום ניר מוזס, נצר למשפחת עיתונאים, אישה חזקה, אשת קריירה, נאה ומקושרת. הציוצים שלה כבר גרמו לי בעבר לזעוק "את אמיתית?!" אבל אני יודעת שאידיוטי וסר טעם ככל שהציוץ היה, ג'ודי ניר מוזס שלום איננה מטומטמת. רחוק מזה. ובכל זאת, ג'ודי מאמינה לסילבן. לא רק שהיא מאמינה לסילבן, היא עומדת לצדו, לא מטילה ספק בצדקתו, תומכת בגרסתו, משיבה אש לתוקפיו ושולחת איומים מרומזים בטוויטר למתלוננות עליו.

ועכשיו ילדים, חידה: כמה מתלוננות צריך כדי לסדוק את מעטה האמון הבלתי מסויג של ג'ודי בבעלה? כמה נשים שמספרות את אותו הסיפור שהאוזן מתקשה להאזין לו צריך בשביל לעצור את הכל ולהגיד "פוס משחק! עד כאן, סילבן, חביבי, זה לא הגיוני"?

כשזה מגיע לאנשים שאנחנו אוהבים, יכולות ההדחקה שלנו מדהימות. כל אמא מאמינה שהבן שלה מלאך אבל גם האמא הכי אוהבת, מגוננת ובטוחה בצדקת דרכה בעולם, צריכה להגיע מתישהו לנקודה הזו בו היא מוציאה את הראש שטמנה בחול ומתמודדת עם המציאות- הבן שלך לא מלאך, מותק, רחוק מזה.

וכשמדובר באמא, לבי מתרכך. זה הרי נורא לגלות שבעצם, כל השנים האלה, למרות הכוונות הטובות והרצונות היפים, גידלת חרא של בן אדם עם אפס כבוד לנשים ואיפה טעית ולמה זה מגיע לך ומה עשית לא נכון ובלה בלה בלה… אשמה היא עול גדול שמאוד לא נעים לסחוב. אבל זה כשמדובר באמא. ומה כשמדובר בבן זוג, בבעל, בשותף לחיים?

כשזה מגיע לאנשים שאנחנו אוהבים, יכולת ההדחקה שלנו מדהימה. בני הזוג שלום. צילום: יח"צ

ג'ודי לא גידלה את סילבן. היא לא אחראית בשום צורה, עקיפה או ישירה או מזערית או גדולה לחינוך שלו ולבחירות שלו. היא רק בחרה להעביר את חייה לצדו. אכן, ייתכן שמדובר בבחירה לא מבריקה במיוחד ועדיין- ניתנת לתיקון. גילית שהבעל שלך מטריד מינית סדרתי? הדלת נמצאת בסוף המסדרון מצד שמאל.

אבל רגע לפני שמגיעה הדלת, צריך להגיע הפקפוק או, אם תרצו, האמונה. הרבה לפני שג'ודי הולכת, ג'ודי צריכה להתחיל לשאול שאלות כואבות על האיש לצדה. רגע לפני שמגיעה הדלת, ג'ודי צריכה להאמין לנשים הללו, נשים אקראיות מחייו של סילבן, שמספרות על הטרדות בלתי פוסקות, על כך שנגע בעצמו מספר פעמים לנגד עיניהן, על שנגע בהן בניגוד לרצונן, על ניסיון לנשק בכוח, על דפוס חוזר, על שיטה, על יחסי עבודה שהפכו לסיוט ארוך ומתמשך. רגע לפני שמגיעה הדלת, ג'ודי צריכה להבין שזה גם פאתטי וגם בריונות אלימה, לאיים על נשים שחושפות אחרי שנים את מה שבן זוגך עשה בגופן או ניסה לעשות. נכון, האמת כואבת מאוד, שורפת את הנשמה ועדיין, לסתום את האוזניים, לעצום את העיניים ולצעוק "אתם עוד תשלמו על מה שאתן עושות לבעל הצדיק שלי" זה לא פתרון סביר.

ג'ודי, האדם הסביר כבר מבין שהסיכוי שנשים שלא מכירות זו את זו, בגילאים שונים ומתקופות שונות בחייו הציבוריים של בעלך חברו זו לזו כדי "להיכנס" בבעל שלך הוא נמוך עד לא קיים. הסיכוי שהוא באמת ביצע את המעשים הללו או לפחות חלק מהם הרבה יותר מתקבל על הדעת. את יודעת, פשוט כי מיליארד סינים לא טועים ו-7 נשים לא ממציאות דברים. ככה זה. עניין של סטטיסטיקה.

אני לא מבקשת ממך לתפוס מונית לרבנות מחר בבוקר, גם לא לחבק את הנשים האלה שכמו שזה נראה כרגע, ריסקו את שגרת חייך השלווה אבל אני כן מבקשת ממך להוריד קצת את הראש ולסתום את הפה. ותרי על הציוצים התומכים בטוויטר, אל תמהרי לעמוד בראשה של מלחמה על חפותו של אדם שקצת יותר מדי נשים טוענות לאשמתו. קחי חופשה קצרה מהתקשורת ותתעמתי עם האיש הזה במקום לרוץ להגן עליו.

למען האמת, אני אופתע מאוד אם ג'ודי תוריד הילוך. אני מאמינה שהיא תעשה בדיוק את ההיפך- ככל שמספר התלונות יגדל, ככל שהסיפורים על התנהלותו המחפירה של בעלה לאורך שנים יתעצמו ויתחדדו, כך, אני מאמינה, תתעצם ההגנה שתעניק לו רעייתו, כך יגדל חירוף הנפש שלה עבורו. הביטו לדוגמא בקמיל קוסבי, אשתו של ביל קוסבי. ממספר חד ספרתי של תלונות על שורה של עבירות מין שביצע בעלה הגענו קרוב ל-60 (!) תלונות. האם זה גרם לקמיל לעצור לרגע ולבחון עם מי, למען השם, היא חיה בעשורים האחרונים? האם העדויות המחרידות של עשרות נשים על התנהלות חוזרת ונישנת של בן זוגה לחיים כעבריין מין משוכלל שינו במשהו את מה שקמיל חושבת אודותיו, את מערך ההגנה שהקימה עבורו, את ההכחשה הנמרצת מול כל מי שמוכן להקשיב? ממש לא. עם כל תלונה שנוספה, קמיל קוסבי נושכת שפה, מחבקת את בעלה, מחייכת למצלמה ואומרת "הנה, עוד אחת שרק רוצה לשתות את הדם של בעלי הצדיק".

אבל למה ללכת רחוק כשאפשר להישאר במחוזות הלבנט? הסתכלו על מקרה קצב. הנה סטטוס שפרסם בפייסבוק נבון קצב, בנוגע למשה קצב, נשיא המדינה לשעבר שהורשע באונס ונכנס ל-7 שנות מאסר בכלא:

איך שלא תהפכו את זה, מדובר בסטטוס די מדהים. האיש הואשם בביצוע עבירות אונסמעשה מגונה בכוח, הטרדה מינית של נשים שהיו כפופות למרותו, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר בנסיבות מחמירות, הטרדת עד ושיבוש הליכי משפט.

בהסדר הטיעון הוא הודה בעבירות של מעשה מגונה, הטרדה מינית והטרדת עד. הוא ערער על ההרשעה אולם הערעור נדחה. בית המשפט קבע חד משמעית את אשמתו. ברגעים אלו ממש הוא יושב בכלא מעשיהו. העדויות של הנשים אותן ניצל פורסמו בכל כלי התקשורת שוב ושוב. אז מה? כל זה לא מפריע לרעייתו לעמוד לצדו ולבני משפחתו להמשיך לזעוק "לא היו דברים מעולם". וכיצד הם מצדיקים את האבסורד הזה? פמיניזם רדיקלי… הפמיניזם הרדיקלי הוא זה שגרם לקצב לתקוף מינית נשים והוא זה שגרם לסילבן לבצע את מה שביצע, לכאורה. והאחריות של הגברים עצמם? איננה. הם טליות בצבע תכלת בהיר, גברים נאים וחזקים שהפילו עליהם תיק על לא עוול בכפם. תגידי, ג'ודי, את באמת מאמינה לזה?

אור סופרג'ודי שלום ניר מוזסהטרדות מיניותסילבן שלום