פיטורי מגה: הפער בין הבכירים לקופאיות בלתי נתפס

פרשת מגה הנוכחית החזירה אותי לסרטן של יעל קיפר ורונן זרצקי, "סופרוומן". הסרט הדוקומנטרי הנפלא הזה עוקב אחר 5 קופאיות בסניף ?מגה? ברמת אביב – 4 מהן, בהתאם למוצא האתני של קופאיות בישראל, הן נשים יוצאות ברית המועצות. במהלך הסרט אנחנו נחשפות לחייהן בכל אותן שעות שהן מעבירות בשכר שלא מגרד את המינימום – לא מגרד אותו מהסיבה הפשוטה שמנהלי הרשת מגבילים את שעות העבודה שלהן, והן רחוקות מלעבוד את מלוא השעות שהיו רוצות לעבוד.

החיסכון של הרשת עליהן ניכר בכל רגע, ומוסבר היטב במהלך הסרט. באחת הסצנות בהן לנה, הקופאית הראשית של הסניף, משוחחת עם מנהל הסניף, נאמר לה באופן מפורש כי אין מה לדבר על קביעות בכל הנוגע לקופאיות, כי הן לא דורשות הכשרה רבה, בשונה מהאופה והקצב. בתום הסרט אין ספק, בין היתר, בעובדה שרשת מגה יודעת לחשב אגורה לאגורה כדי להוזיל את עלויות השכר של רוב העובדות והעובדים שלה – וזאת באופן חוקי למהדרין, כפי שמאפשרים החוקים בישראל בזכות הממשלות של מדינת ישראל לדורותיה.

אחת השאלות שמנקרות בראשך בעודך צופה בסרט היא, "כיצד אפשרה הנהלת מגה את צילומי הסרט?" – האם היא לא הבינה שבסופו של דבר הסרט יחשוף בפני הציבור הרחב את הציניות הנוראית שעומדת מאחורי ההחלטות של אותה הנהלה? האם לא הפריע לה שלשכר הרעב שהיא משלמת לקופאיות שלה יצורפו פנים עם חיים – כאלה שמקשים עלינו להתעלם בנחת מהעובדות?

בימים אלה, כאשר לצד הליכי הקפאת התהליכים אנחנו נחשפות למשכורות העתק של המנהלים הבכירים, לנוחיות שבה אלה גורפים דיווידנדים כשאנשים עם שכר מינימום מוצאים את עצמם בלי אותם גרושים שמכלכלים חלק מהמינימום הנדרש למחייתם המצומצמת, ברור יותר מדוע נתנו את אישורם לצילומי הסרט. מבחינת אלה, כל עוד הכל חוקי, אין שום בעיה שיחסכו על גב המוחלשות ביותר, וגם אין שום בעיה שייקחו לכיסם עוד 2 מיליון שקלים שהיו יכולים לשלם כל כך הרבה משכורות ופיצויים של עובדות ועובדי שכר המינימום שהוא לחם חיקה של הרשת הזו, כמו של רבות מרשתות הסופרמרקטים בישראל.

יקבל בונוס שמן. אביגדור קפלן, יו"ר מגה

איפה שאין בושה, אין שום בעיה, וכנראה שבאמת אין שום בעיה, כי אם הייתה בעיה אז הממשלה הייתה דואגת לרגולציה שלא מאפשרת ל"בע"מ" להיות כלי שדרכו התעשרותו של אחד הופכת אותו לחסר אחריות להפסדים שלו. אם זו הייתה בעיה, אז לצד המספרים שמצוינים בתקשורת על החובות לספקים ולבנקים, היינו יודעות בדיוק גם מה סכום החוב של מגה לעובדות והעובדים שלה. אבל, מאחר שזו לא באמת הבעיה, אפשר להניח כי תהליך הקפאת ההליכים שבו נמצאת כעת רשת מגה רק ייאפשר לבעל הון אחר לקחת את החברה הזו תחת כנפיו, ולהמשיך לנצל עובדות ועובדים שמעדיפים – בצדק – להרוויח משהו על פני כלום. והכל, בל נשכח, בחסות החוק שפעם אחר פעם אנו מגלות שאנחנו לא נכללות בו.

מגה זה אולי סיפור בנאלי על בעלי הון שלא אכפת להם מדבר מלבד חשבון הבנק שלהם, אבל כשבסופרמרקטים עסקינן, וכשרוב העניים בישראל הן עניות, אז לפרשה הזו יש גם פן מגדרי מובהק, שלא נאמר אתני. מפרשיות עם פנים מגדריים-אתניים אנחנו לא יכולות לצפות לאותה הסולידריות שאליה נחשפנו במהלך הסרט, בה נשים שמשתכרות מ-2600 שקלים עוזרות אחת לשנייה – כי הן, ולא אותם גברים שמנהלים את המשק, לא יכולות להישאר אדישות לסבלה של הקולגה שלהן.