הפרדה בין יולדות: כשהשנאה והבורות מתחילים בחדר הלידה

ברייקינג ניוז: בבתי חולים רבים ברחבי הארץ נהוג ליצור הפרדה בין יולדות יהודיות ליולדות ערביות. משרד הבריאות, כמובן, אוסר על כך, בתי החולים עצמם, כמובן, מכחישים בתוקף אולם בפועל ההפרדה נעשית לעיתים בעקבות בקשות של יולדות ולעיתים באופן קבוע.

מי שתהה לעצמו היכן מתחילה שנאת האחר, האפליה, תחושת העליונות המופרכת והבורות קיבל היום תשובה נהדרת – ממש שם, בחדר יולדות, רגע לפני שמגיעים חיים חדשים לעולם. השנאה התהומית מתחילה רגע לפני שנשימת הבכורה מגיעה. כבר אז, בטרם פרץ הבכי התינוקי הראשון, אומרת האם לבנה: "אעשה מה שאוכל כדי שהאוויר שאתה תנשום יהיה נקי מערבים כי ערבים, בני, זה בדיוק כמונו, רק קצת פחות".

מי ששונא ערבים בכל מאודו מתרץ את השנאה הזו במעשים שלהם. איך אפשר לחבב את מי שבא להורגך בסכין מאולתרת לאור היום? וכשמזכירים שהרוב המוחץ של הערבים לא ממש קמים להורגנו לאור היום, אומרים לך שגם אם הם לא עושים זאת בפועל, רובם רוצים לעשות זאת ורק ממתינים להזדמנות שלהם. עמוק בפנים הם שונאים אותנו. השנאה נמצאת אצלם בבתי הספר, בקייטנות, בבית, ברחוב. כל ילד ערבי מחונך לאורך כל שנות ילדותו לשנוא אותנו. עכשיו מסתבר שגם הילד שעוד לא נולד בכלל שונא אותנו. אין לו סיכוי לגדול כאן ולהיות משהו אחר חוץ ממחבל או מחבל בפוטנציה. עדיף להתחיל את ההפרדה כבר בבטן. שחס וחלילה לא נתבלבל ונראה בשני התינוקות החדשים הללו טאבולה ראסה שיש להם אפשרות לגדול להיות בני אדם כפי שנחנך אותם להיות.

לא מפתיעה אותי הדרישה של יולדות מסוימות ללדת ללא נשים ערביות לצדן. הייתי מופתעת לו היה אחרת. הדרישה הזו היא דרישה בסיסית בחברה גזענית שחונכה להתרחק כמה שניתן "מהאויב" שלה, בכל דרך אפשרית. ערבים-עם סכין ובלי- הם ערבים. יהודים – גם עבריינים, רוצחים, אנסים, גנבים וחולירות נוספות – הם יהודים. ההפרדה היא לא על סמך המעשים כמו שהן רוצות לספר לעצמן. ההפרדה היא על סמך הדם שזורם בעורקים. ערבי טוב זה לא ערבי מת, ערבי טוב זה ערבי שמעולם לא נולד.

אבל רגע! רגע! זה לא בגלל הדם בעורקים! זה פשוט עניין של תרבות!

רוצים לומר שבעצם, תרבותכם היא כה נעלה, אצילית, משובחת ועמוסת סגולות ואילו תרבותם של אלה השחומים ששוחטים כבש בשמחות פשוט לא מסתדרת עם שלכם? זה בסדר, ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי כבר הקדים אתכם עם הציוץ המדהים הבא:

בעצם, אומר לנו סמוטריץ', זה לא בגלל שהם רוצים להרוג אותנו, זה בגלל שהתרבות שלהם לא מתאימה לתרבות שלנו.

 בוא נתעכב רגע על ההפרדה המגוחכת שסמוטריץ' מנסה להנחיל בין "שלהם" ל"שלנו". אני לא יודעת באיזו פלנטה סמוטריץ' חי אבל העם היהודי היושב בציון לא ממש אוחז בתרבות אחת – אשכנזים שמשפחתם מגיעה מאירופה, מזרחים שמשפחתם, לא עלינו, מגיעה מארצות ערב, עולים מרוסיה, עולים מאתיופיה, עולים מארגנטינה וברזיל, אמריקאים שוויתרו על חיי הנוחות הודות לציונות, עובדים זרים שקיבלו אשרת שהייה וכל מיני ספיחים שמגיעים משפע מקומות בעולם עם מנהגים שונים ומשונים. אין כאן תרבות, יש כאן תרבויות, מגוון ממש רחב מהן. וכל אחת כזו באה לידי ביטוי בישיבה במסעדה, בסגנון הדיבור, בתפיסת העולם, בלוויות ושמחות וכן, סמוטריץ', תחזיק חזק – גם בחדר הלידה. בתרבויות שונות, שמחה מובעת בדרכים שונות. אשתך עשויה למצוא את עצמה כורעת ללדת לצד משפחת אבוטבול או אברג'יל או בן-אבו על כל שמונת ילדיהם, הדודים והדודות, הסירים המלאים מכל טוב וצעקות ה"קולולולולולו! נסיך נולד" (אם כבר סטיגמות נוסח "חפלות המוניות", סמוטריץ' אחי, אז עד הסוף).

זה המקום להזכיר את מה שסמוטריץ' ורבים אחרים מתעקשים להכחיש – ערבי הוא מי שמוצאו (הוריו נולדו והגיעו ארצה) במדינות ערב. כלומר, כל המרוקאים והתימנים והטריפוליטאים והעירקים והסורים והמצרים שמסתובבים בינינו, אללה יסטור, הם ערבים, גם אם נורא לא בא להם לכנות את עצמם כך. הם ערבים, הלאום שלהם הוא יהודי. כלומר, החפלות ההמוניות, לשון סמוטריץ', הן מנת חלקם של יוצאי עדות המזרח באשר הם, כל אחת עם השינויים והתוספות והגינונים שנוספו לה במהלך הדרך. האם סמוטריץ' מבקש הפרדה בחדר לידה בין מזרחים לאשכנזים? חס ושלום! אחרי הכל, משפחה יהודית – עם סיר קובה ובלעדיו- היא עדיין משפחה יהודית, אחת משלנו, זו שתביא לעולם את החייל הבא שיגן עלינו ועל ביטחוננו בבוא היום מול האויב הפלסטיני. חפלות המוניות זה דווקא בסדר גמור, השאלה היחידה היא מי מארגן אותן.

ואם סמוטריץ' מתעקש שחווית הלידה של אשתו תהיה אצילית, שקטה, רגועה, מאופקת ו"תרבותית", הוא מוזמן לארוז את משפחתו ולנסוע למדינות "תרבותיות" יותר. שמעתי שבגרמניה, לדוגמא, אין חפלות המוניות.

ומילה אחת על החוצפה הבלתי נגמרת של גברים לדבר בביטחון מלא על מה בדיוק נשים יולדות צריכות- הציוץ של סמוטריץ' הוא לא רק גזעני לתפארת, הוא גם עמוס יומרה. מי אתה, גבר שמעולם לא באמת כרע ללדת ולא עבר ולא יעבור בעתיד עשירית מהחוויה הזו, שיש בך את העוז לומר במה בדיוק יש לנשים עניין בתום הלידה שלהן ובמה לא? אתה יודע, לנשים שונות יש צרכים שונים. חלקן יבקשו שקט, אחרות ישמחו למבקרים. חלקן ירצו מנוחה והתכנסות פנימית, אחרות יבקשו המולה אוהבת ומחבקת. גם הלידות עצמן, סמוטריץ', שונות זו מזו. יש קלות ויש קשות ויש קשות מאוד. לאשתך יש העדפות? זה נחמד. היא מוזמנת לצייץ אותן בעצמה בטוויטר. כשהאמירה הזו מגיעה מגבר-גבר שהכי קרוב שלו לחדר לידה היה להחזיק את היד, היא לא פחות מעזות מצח. שב קצת בשקט, גבר. גם זה בסדר לפעמים.

כשאלד, אני מזמינה אותך, אישה ערביה יקרה, מרים, רנא, חנין או ג'נא או מי שלא תהיי, ללדת לצדי את הדור הבא. ואחר כך, אני גם מקווה שהצאצא שלך ושלי יחלקו את אותו ספסל לימוד באותה הכיתה באותו בית הספר. זו הדרך היחידה לייצר חברה שפויה יותר, בה אנשים כמו בצלאל סמוטריץ' לא הופכים לחברי כנסת.

אור סופרבצלאל סמוטריץ'חדר לידהלידהנשים ערביות