איך הסתיים הרומן שלי עם מירי רגב

מירי רגב אולי לא יודעת את זה, אבל כבר כמה שנים שאני והיא נמצאות במערכת יחסים. בניגוד לאזרח מן השורה שמעשיה של שרת התרבות לא נוגעים אליו, היה לי ענין אישי. הסרט התיעודי שלי "כביסה מלוכלכת" הצליח ממש על הקשקש לעבור את הלקטורה של הקרנות הממשלתיות ולהתממש לכדי מציאות. לכן איך שלא אסתכל על זה, הייתי חייבת להודות: יצרתי סרט כי הממשלה שילמה כדי שיצא לפועל.

משרד התרבות הוא לא גוף שרחוק ממני. אם אני רוצה לעשות סרט נוסף, אני והוא ניפגש, הקריירה שלי תלויה בו בערך כמו שמשרד הבריאות משפיע על רופאה או על אחות. אנחנו במיטה יחד, נרצה או לא נרצה.

לכן, מינויה של רגב לשרת התרבות הפתיע וענין אותי. בהתחלה הדיבורים על שיוויון ועל ייצוג קרצו לי ובמשך חודשים ארוכים הסתובבתי עם תקווה בלב שמשהו הולך להשתנות ותהיה כאן חלוקה אחרת, טובה וצודקת יותר, מאוזנת יותר (אחרי שנים של בואו נודה בזה – הגיגיו של הגבר האשכנזי החילוני מתל אביב). אין לי שום דבר נגדם וכן, כמה מחברי הטובים ביותר וכו', אבל אפשר וצריך לשמוע קולות אחרים והרגשתי, שהנה, אישה אמיצה אחת תגרום לזה לקרות.

לאורך החודשים היו ירידות ועליות ביחסים ביני לבין מירי רגב אבל השבוע חשתי מאוכזבת ממירי באופן אישי ממש בכל יום בשבוע.

אחרי כל הדיבורים הגדולים על הנגשת התרבות לפריפריה שזכו לפרסום ולסיקור, בקול ענות חלושה, במחשכים, דאג משרד התרבות תחת פיקודה לחסל את אחד הפרוייקטים החברתיים הגדולים שהיו פה – "תרבות לישראל". זו היתה חברה ללא מטרת רווח (חשוב!) שדאגה להביא לפריפריה גיאוגרפית וסוציו-אקונומית תיאטרון, מופעי מוזיקה, סרטים, אומנות ומחול איכותיים כדי שגם מי שלא גר שני מטר מהבימה יוכל להיות חשוף לשפע שיש במרכז. בזכות הפרויקט הזה, "כביסה מלוכלכת" נסע לעשרות רבות של ישובים רחוקים ויכולתי לדבר על פגיעה מינית, באופן אישי עם קהלים של אלפים. אבל במהלך תמוה, שערורייתי וכזה שהגעיל אותי באופן אישי, שונו תנאי המכרז לתפעול המנגנון כך שרק לחברות מסחריות ישתלם לגשת עליו ומקריטריונים של איכות המופעים קיבלנו הטיה חזקה לכיוון הריווחיות. כי הכי נכון לנסות לעשות קופה על הפריפריה ולחסוך כמה מיליונים לממשלה.

כשרגב התבטאה כפי שהתבטאה על השידור הציבורי, כבר לא כעסתי, לא התאכזבתי, לא נגעלתי. פשוט הרגשתי עצובה על זה שאנחנו לא מקבלים מה שמגיע לנו. מרוב שהשידור הציבורי בישראל היה עלוב והפך לחוכא ואיטלולא של שחיתות, בזבוז כספים ותוכן דלוח נדמה לנו שלא יכול להיות אחרת אבל במדינות אחרות יש שידור ציבורי שנראה אחרת.

כשאני מציינת את זה ישר קוטעים אותי ומסבירים לי שבישראל לא יהיה בי.בי.סי, זאת מסורת ארוכת שנים, זה לא ריאלי, אנחנו לא בריטניה, תקציבים וחקיקה, אבל אני רוצה לדבר על מדינה אחרת שדומה לנו קצת.

מירי רגב, צאי ולמדי את מהפך השידור הציבורי בטלוויזיה הדרום אפריקאית – משהו שקרה לפני לא כל כך הרבה זמן על רקע ברדק שלטוני גדול פי כמה, גזענות משתוללת, תקציבי רצפה מביכים והתנגדות קשה ובכל זאת הצמיח מתוכו משהו שאם היה קורה בישראל היינו כולנו נופלים מרוב הלם.

עד סיום האפרטהייד בשנות התשעים היה השידור הציבורי בדרום אפריקה שופר של השלטון הלבן, דיבר בשפתו, התעלם מהפריפריה, משפות שלא היו בקונצנזוס, הגיש תכנים מצונזרים כל כך שכאשר הקרינו את "הבוגר", לא כל הקהל שצפה הבין שיש בכלל רומן בסרט מרוב שהוא נחתך. לא רק שהשידור הציבורי בדרום אפריקה התנגד לחרם על משטר האפרטהייד, באקט אבסורדי של דמגוגיה, לעיתים קרובות הוא בכלל הכחיש שהוא קיים. אז בואי נסכים אני ואת, שזה היה מוצר די בזיוני עד שהסתיים האפרטהייד.

מהפך רשות השידור זה כלום לעומת מה שעבר השידור הציבורי בדרום אפריקה ואני לא אשקר ואומר שזה היה בקלות אבל שנים עברו ואזרחים במדינה מקבלים לא פחות מ- 20 ערוצי טלויזיה ורדיו שמשדרים הפקות מקור ב*כל* השפות הרשמיות במדינה ועוד כמה על הדרך. כן מירי, יש תרגום ובאופרת הסבון בזולו צופים גם דוברי אפריקנס. בריאליטי בקוזה צופים גם דוברי טסוואנה. תראו איזה קסם, כמו הסרט הערבי בשנות השמונים והטלנובלות בשנות התשעים, פתאום האזרחים מתחילים להבין שפה נוספת, אולי את זאת של השכנים מקומה ב'. וסליחה, להבין מישהו חוץ מאת עצמנו זה דבר יקר ערך ועוד שפה זה יתרון בראיונות עבודה.

אז כמו שאני מבינה את זה, לא מזלזלת בבלאגן שעשינו מרשות השידור, אבל רק בגלל שמשהו מקולקל זה לא אומר שצריך לזרוק אותו לפח. אם אני מאמינה שאפשר לקלקל (והשידור הציבורי בדרום אפריקה היה פי אלף יותר מקולקל מאיתנו) אז אני מאמינה שאפשר גם לעשות מופת של העסקה הוגנת, הפקות מקור מדהימות, ערוץ ספורט ממשלתי שיביא גאווה, טלויזיה חינוכית שמקרינה הפקה של רחוב סומסום שהיא מהגאוניות, גאוה לאומית של כולם ובכולם וכן –  גם, קירוב לבבות. יש תקווה, זה אפשרי.

מירי אכזבת אותי הרבה השבוע. העדפת אינטרסים קפיטליסטים על הפריפריה ושידור ציבורי גרוע על עולם של אפשרויות שמגיעות לנו, כי אנחנו האזרחים פה וזו זכותנו. קחי את עצמך בידיים ותתחילי לעבוד למען הציבור ולא רק כדי לשמור על הכיסא ולצ'פר חברים. את ממש מבאסת אותי כי היו לי ציפיות גדולות ממך. חשבתי שאת ממש תפעלי לטובת העם. הציבור הוא הבוס שלך, אל תשכחי השידור הציבורי ו"תרבות לישראל" נועדו לשרת אותנו ולא אותך ואת הקולגות שלך. אחרי הכל, מה שווה מירי רגב אם אי אפשר לשלוט בה?