יפה דרעי מקפידה על מקומה כאשתו של

אפשר להניח במידה קרובה לוודאות שלולא היה בעלה איש ציבור כל כך הרבה שנים, ולולא עמד בעצמו במרכז תשומת לב תקשורתית וציבורית, לא היינו נחשפים ליפה כהן. אבל נישואיה ב-1981 לאחד אריה דרעי, שצמח מתפקיד מזכיר מועצת חכמי התורה של ש?ס לשר בכיר בכמה ממשלות, כולל בקואליציה הנוכחית של בנימין נתניהו, הם שהציבו אותה לצדו בזירה הציבורית והפכו אותה, אולי בעל כורחה, לאשת ציבור.

ולמרות זאת, גם בתקופות הקשות ביותר, הקפידה דרעי על מקומה כ?אשתו של? ולא דחפה עצמה לאור הזרקורים. היא ממעטת להתראיין, לא מנפקת כותרות בנושאים השנויים במחלוקת, ולכן הצליחה עד עכשיו לשמור על תדמית מהוגנת של אימא, סבתא ובעיקר אישה מסורה שעומדת לצידו של בעלה גם ברגעים הקשים ביותר, איך אינה מעורבת באופן ישיר בעיסוקיו ובמעשיו.

עד לאחרונה. עד לפרשת החקירות הנוכחית, שבה מעורבים שני בני הזוג לבית דרעי ושניהם, כך לכאורה, חשודים בקבלת כספים שלא כדין. יש להסיר ספק: שום דבר עדיין לא נקבע, והכול בגדר חשדות, ועדיין זו הפעם הראשונה שיפה דרעי בעצמה נחקרת כחשודה ולא כמוסרת עדות בלבד. ודרעי חשודה בכך שהעמותה שהקימה שימשה צינור שדרכו עברו כספי תורמים – לכאורה כמובן – לכיסים פרטיים, בין השאר של בני משפחת דרעי.

הדים חיוביים יש לעמותת ?מפעלות שמחה? שאותה הקימה דרעי. זו עמותה שהוקמה, כפי שנאמר באתר הארגון, ?מתוך רצון לסייע לצמצום הפערים בקרב האוכלוסייה על מנת להעניק לאוכלוסיות המתקשות את המקום הפיסי ואת הכלים הפיסיים והמנטליים כאחד, אשר יובילו אותן להצלחה.? המטרה: ?הגדלת הנגישות במגזר הדתי להכשרה מכוונת תעסוקה מתגמלת, תוך מתן חינוך רוחני וערכי ברמה הגבוהה ביותר.?

ב?מפעלות שמחה? שני מסלולים: תיכון ולימודים גבוהים. העמותה, כך מספרים ברחוב החרדי, מאפשרת לנערות קשות יום ללמוד לימודים תיכוניים, ואף מכשירה מורות במסלולי הוראה שונים ומעניקה תעודות הוראה המוכרות על ידי המדינה.

בחברה החרדית, שבה לא לומדים לימודי ליבה, בוודאי לא ילדות ונערות, מכללה המעניקה אפשרות ללימודים גבוהים היא ברכה, והיא מאפשרת לנשים לרכוש מקצוע. בחברה שמקדשת את שליחתם של הבנים לישיבות גבוהות, ומחשיבה יותר תלמידי ישיבה מאשר בעלי מקצוע, עול הפרנסה ותחזוקת המשפחות ברוכות הילדים נופל על כתפיהן של נשים. ולכן, ככל שיקבלו הכשרות טובות יותר, וירכשו מקצועות טובים יותר, ככל שיעמיקו בלימודים, כך יכולת ההשתכרות שלהן תהיה טובה יותר וכך יוכלו לסייע למשפחותיהן לא ליפול לעוני.

וכך מחזק המעגל הזה את עצמו: מצד אחד מתאפשר לנשים להתחזק ולהעשיר את עצמן בלימודים, מצד שני מקבעות המכללות את מקומן של נשים חרדיות כמפרנסות העיקריות של משפחותיהן, בנוסף לתפקיד המסורתי שאותו הן ממשיכות לבצע במלוא המסירות: דאגה לבית, למשפחה וגידול הילדים.

דרעי מקפידה להתרחק מהפוליטיקה. היא מתגייסת בעיקר בעתות משבר, או לצרכים אלקטורליים, לפני בחירות, כשיש משברים במפלגה, כשדרוש קול רגוע, מרוחק אך מקורב באותה מידה – אז היא יוצאת לתקשורת ובוחרת, בדרך כלל, את האכסניה הנוחה לה. היא העניקה בעבר ראיונות טלוויזיה לאבישי בן חיים מחדשות 10, לרינה מצליח מחדשות 2 ולצבי יחזקאלי בתוכניתו בערוץ 20, נקודה טובה.

בכל הראיונות האלה הקפידה לא לומר שום דבר שנוי במחלוקת, בכל הראיונות האלה עמדה בנחישות לצידו של בעלה, אבל שידרה נעימות, שקט פנימי, ואמונה עמוקה. בכל הראיונות האלה היא מקפידה לומר שהיא מתנגדת לכך שנשים חרדיות יהיו חברות כנסת: ?לנשים יש הרבה כוח ועוצמה להאיר את הדרך,? אמרה בראיון, ?לאו דווקא במקום הייצוגי בכנסת.?

בכך יוצאת דרעי באופן גלוי נגד מגמה גדלה והולכת בקהילה החרדית בקרב נשים חרדיות שדורשות ייצוג בכנסת, במפלגות החרדיות על ידי נשים חרדיות. את המגמה הזאת מובילה תנועת ?נבחרות?, שהוקמה על ידי אסתי שושן ואסתי רידר ובקרוב אמור בג?ץ לפסוק האם לחייב את המפלגות החרדיות לפתוח את שורותיהן גם לנשים. דרעי משמיעה את קולן של הנשים החרדיות שמאמצות את עמדת רוב הרבנים לפיה ?מקומה של בת מלך פנימה? ולנשים חרדיות אין מה לעשות במסדרונות הפוליטיים בכלל ובכנסת בפרט. מהמקום הזה שימשה דרעי כולא ברקים כאשר היה חשש שעדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, תשתלב במפלגה שאינה חרדית, כדי להיות חברת כנסת. בר שלום, אישיות ציבורית מוכרת וידועה בפני עצמה – גם בעולם החילוני וגם בעולם החרדי  – מי שהקימה את המכללה החרדית הראשונה והובילה מהלך מהפכני בעולם החרדי, השתעשעה ברעיון לקפוץ לתוך הפוליטיקה ולהיות חברת כנסת. מפלגות רבות חיזרו אחריה.

אנשי ש?ס חששו מכוחה המתעצם, והצליחו לשכנע אותה לוותר על הרעיון, תמורת הקמת מועצת הנשים של ש?ס שיהיה, כך הבטיחו לה, גוף מייעץ לראשי ש?ס ולסיעה בכנסת. יפה דרעי שיחקה במהלך הזה תפקיד מרכזי בהובלת מועצת הנשים הזאת. בר שלום התפתתה להאמין שלגוף תהיה משמעות במוסדות המפלגה ובהחלטותיה, והסכימה לוותר על השאיפות הפוליטיות שלה לשם ?שלום בית? במפלגה, למרות הערכות רבות שהשמיעו באוזניה שראשי ש?ס לא באמת מתכוונים לתת לנשים מעמד וכוח להתערב בקבלת ההחלטות. ואכן, מועצת הנשים של ש?ס התגלתה כתואר ללא תוכן.

יפה דרעי, אימא לתשעה ילדים – שבע בנות ושני בנים – וסבתא לנכדים רבים, נאלצה לעמוד בצמתים אישיים וציבוריים קשים. כניסתו של אריה דרעי לכלא אחרי שהורשע ב-1999 בקבלת שוחד, הייתה אחד הרגעים הקשים האלה. ?אני את עצמי שמתי בצד,? אמרה בראיון אחרי שנים, ?רציתי לתת לילדים תחושת ביטחון, שאבא שלהם הלך לכלא על בסיס של ?אשריך?? , כי כל המטרה שלו, הסבירה, היא להגדיל את התורה.

אוזניים חילוניות מתקשות מן הסתם לשמוע ולקבל את הפער הזה בין גברים ונשים, בין אמונה עמוקה לבין רציונל טהור. אבל דרעי חיה עמוק בתוך העולם החרדי, קבוצת ההתייחסות שלה מן הסתם אינה המגזר החילוני. היא אינה מנסה לסייע לש?ס לגרוף קולות מהמעגלים החילונים המובהקים, מבין מי שמחזיקים בתפיסת עולם ליברלית, שמאמינה בשוויון מגדרי, שמאמינה ביכולותיהן ובכוחן ובזכותן של נשים לפעול מתוך בחירה בכל הזירות – האישיות והציבוריות, המקצועיות והרוחניות.

סט הערכים על פיו נמדדים אנשים בכלל, ואנשי ציבור בפרט בחברה החרדית הוא אחר. אמונה, שמירת מצוות, צניעות – הם רק חלק מהערכים שנמצאים במקום גבוה בסדרי העדיפויות. וכן, גם המשפחה היא ערך ואף מצווה. ולכן, מקומה של האישה במערך הזה, בעיקר בתוך מדינה שמקדמת גם ערכי שוויון ליברליים, הוא מקום לא פשוט, אלא מקום שיש עליו לחצים רבים. העובדה שהמדינה מתנה את השתתפותם של הגברים החרדים בכוח העבודה בשירות בצבא, או בלימודים בישיבה, לא מותירה למשפחות ברירות רבות, והנשים נאלצות לצאת לעבודה, כדי להתיישר עם הלחצים מבחוץ. כדי לאפשר לנשים לרכוש מקצועות באווירה חרדית, כדי שלא יצטרכו, חלילה, להתחכך בתכנים ?חילוניים? אוניברסליים, כדי שלא ייחשפו לקולות ?כופרים?, כדי שלא ייחשפו ללבוש לא צנוע ולעוד פרקטיקות שעלולות להסיח את דעתן ולגנוב את אמונתן – מנסים בתוך החברה החרדית עצמה לתת פתרונות.

המכללות החרדיות הם אחד הפתרונות היעילים ביותר.

אין ספק שיפה דרעי, מי שהקימה ועומדת מאחורי אחת המכללות האלה, ועדינה בר שלום, שמזוהה יותר מכל עם המכללה החרדית שהקימה – הן שתי הנשים הבולטות בש?ס בפרט, ובחברה החרדית בכלל. לאחרונה נאלצה בר שלום להיפרד מהמכללה שהקימה וטיפחה בעמל ובאהבה רבים. ואילו דרעי עומדת עכשיו בפני חקירה משטרתית לא פשוטה.

העננה הזאת מעיבה כרגע על הפעילות, אבל יש להניח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. מקומה של האישה החרדית בבית, בחברה, בפוליטיקה ובמקומות שבהן נקבעות ההחלטות ונקבעת המדיניות, היא עניין דינמי. הקולות הגוברים לייצוג בכנסת למול הקול שאותו מייצגת דרעי, שמקומה של האישה החרדית אינו בכנסת – מייצגים גם שני דורות שונים. וגם כשיתבהרו הדברים סביב החקירה הנוכחית, נראה שהדיונים סביב מקומה של האישה בחברה החרדית עוד יימשכו זמן רב.