זאב רווח, סליחה שהרסנו לך את הרומנטיקה

"הייתה פה פעם התנהגות אחרת. ואני אוהב לחזר! מה, מה רוצים מאתנו? אלוהים אדירים! לחבק, לנשק, זה לא אומר שאני כבר עושה משהו רע! אני שוכב עם אישה כשהיא רוצה שאני אשכב איתה! מה, אני מאלץ אותה? חס וחלילה! מה פתאום!", כך הכריז זאב רווח בראיון לגבי בר חיים במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב.

רווח אף מתייצב בראיון לצד אחיו לרוח התקופה שאליה הוא מתגעגע כל כך, משה איבגי ואופק בוכריס, וטוען לחפות השניים, תוך שהוא רומז בבוטות כי אינו מאמין למתלוננות נגדם, כי הרי משה איבגי "טהור מהבחינה הזו" ואופק בוכריס הוא "קצין מצטיין ולוחם נהדר".

הריאיון הזה היכה גלים עוד לפני שהתפרסם במלואו, בגלל הטיזר שהוציא אתמול "ידיעות אחרונות". ואכן קשה היה לפספס את השיח סביב סצנת האונס בסרט "בובה", שביים רווח; את העובדה שרווח כינה זאת "חוויה של אונס", וחני נחמיאס שהייתה הנאנסת בסצנה אמרה כי "בתחושה שלי אז עברתי אונס: אף אחד לא צעק קאט"; ואת האשמתה של נחמיאס על סילוף דבריה בכותרת לשם מכירות העיתון. בסופו של דבר, אם נתעלם מסוגיית הכותרת, גם נחמיאס וגם רווח תיארו חוויה מחרידה על הסט, שאיש לא טרח לעצור לשם האמנות, בדומה לסצנת המין האנאלי ב"טנגו האחרון בפאריס".

אבל נניח לסצנת האונס בסרט, מכיוון שמספיק מלים נשפכו עליה ברשתות החברתיות ובעיתונות. ישנם עוד נושאים שמועלים בראיון שראויים להתייחסות. אי אפשר להתעלם מתלונותיו של רווח על אובדן החיזור שנהפך להטרדות מיניות, ובתוך כך לתמיכתו בבוכריס ובאיבגי.

רווח הוא לא היחיד שהביע געגוע לימים הפשוטים האלה בעבר, אז צביטה בתחת או נשיקה כפויה נחשבו לחיזור ולא להטרדה מינית. בראיון שפורסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" אמר המגיש והעיתונאי חיים יבין: "פעם אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק – זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין".

ובכן, גברים יקרים, כאלה שנמצאים על הגלובוס כבר כמה עשורים טובים, וכבר ראיתם דבר או שניים בחייכם, כן, אתם, שמתלוננים שהפמיניסטיות האלה הרסו את הרומנטיקה, נראה שהגיע הזמן לנפץ לכם את התירוץ הזה של רוח התקופה.

בזמנים אחרים, אין ספק שהנורמות החברתיות היו שונות. אשה, שהבוס שלה, בעל מרות אחר או סתם אדם ברחוב, נגעו בה ללא הסכמתה, נדרשה להבליג על כך ולהמשיך הלאה, או אפילו להיענות ולשחק את המשחק אם היא חשה מחויבת. שאלת רצונה לא היתה רלוונטית כלל, אם אלה היו מחוות למען החיזור והרומנטיקה, או סתם לשם הפגנת כוח גברי.

אבל אין לי ספק שגם בזמני עבר היו ג'נטלמנים, שנהגו על פי אמות מידה אוניברסליות, שמכבדות כל אדם באשר הוא, גם אם מדובר באשה, ועצרו לרגע לחשוב אם זה יהיה נעים לה בכלל. אז נכון שהכל היה מותר, הגבולות היו אחרים ועוד לא נחקק חוק נגד הטרדה מינית במקום העבודה ובכלל, אבל בטוח שכבר אז היו גברים עם שיקול דעת ומחשבה עצמית, שהבינו ש"דרך חיזור" כזו לא נעימה לאשה, במיוחד אם אתה בעל סמכות או הבוס שלה, נניח במאי או מפיק, אחד שיכול לקבוע את המשך דרכה בביזנס. ואם נשתמש בקלישאה השחוקה: אם כולם יקפצו מהגג, גם אתה תעשה זאת?, גם רווח היה יכול לעצור ולחשוב על האשה שעומדת מולו, ולא "לחזר" כך, כי זה מה שכולם עושים.

שנית, הזמנים משתנים ללא הרף ועמם גם המוסכמות החברתיות והחוק. מבחינת האדם הקדמון זה היה לגיטימי לתת לאשה נבוט בראש, לגרור אותה למערה ולעשות בה ברצונו. רווח לא היה מעלה על דעתו לעשות דבר כזה, כמו גם רוב הגברים בני דורו, כי הוא מבין שהזמנים השתנו וזה כבר לא לגיטימי. אז במקום להתחפר בעמדת ה"כך זה היה אז, מה אתם רוצים ממני? זה חיזור ורומנטיקה!", אולי היה רצוי וראוי יותר פשוט להתנצל: "כן, נהגתי כך ברוח התקופה, אבל אני יודע שזה היה שגוי. לא עצרתי אז לרגע לחשוב על האשה שמולי ועל רצונה ועל כך אני מצטער".

שלישית, האם רווח מבין שרוח התקופה השתנתה, אך מסרב להפנים זאת? ב-2006 הוגשו שתי תלונות למשטרה נגד רווח שנחשד במעשים מגונים והטרדת שתי שחקניות. אמנם הפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות, אבל בעקבות הריאיון המדובר העלו השחקנית ריקי בליך והזמרת קמילה טרגולוב פוסטים בפייסבוק על הטרדות מיניות לכאורה מצדו של רווח. בליך טענה כי שמעה מחברותיה על הטרדות מיניות מצדו, וטרגולוב טענה כי הוטרדה על ידו במשך שנתיים וחצי. נכון, אלה רק טענות שלא אומתו ונקבעו בבית המשפט, אבל זה בהחלט מעלה תהיות.

ובשורה התחתונה, אולי זה מפני שלא נולדתי אז, אבל עדיין לא ברור לי מה רומנטי בדרך חיזור אלימה, שבה מישהי מוטרדת, מחובקת או מנושקת בניגוד לרצונה, הווה אומר, בכפייה. אז אם ברוח התקופה עסקינן, הרי שהיום מה שנחשב לרומנטי, ואף לנעים ורצוי יותר, זה יחסים (ולא משנה באיזו רמה) בהסכמה.