מסיבת הבריכה שיצאה משליטה ובחורה אחת שלא מכבדת את עצמה

סרטון שצולם במסיבת בריכה של צעירים ישראלים באיה נאפה בקפריסין רץ ביומיים האחרונים ברשתות החברתיות ומעורר סערה. בסרטון, שפורסם גם בתכנית הלילה "חי בלילה", נראית צעירה בביקיני אדום רוקדת על במה, ככל הנראה כחלק מ'תחרות החולצה הרטובה', כשחבורה של נערים ישראלים עטים עליה, מנסה להוריד את בגד הים מגופה וצווחת בצוותא: "זאת עם האדום זונה".

מהי תחרות החולצה הרטובה? ובכן זוהי תחרות אקסהיביציוניסטית שמתקיימת לרוב במקומות בילוי לצעירים שטופי הורמונים וקרני שמש. המתחרות (לרוב נשים צעירות. לפעמים גם גברים) לובשות חולצה בצבע לבן והמארגנים שופכים מים על החולצה שהופכת לשקופה ונצמדת לשדיהן. הקהל מריע והמנצחת נקבעת לרוב על פי תגובות הקהל.

מה הביא את הבחורה הצעירה להשתתף בתחרות כזו? לא שוחחתי עמה כך שאין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזו. אני יכולה לשער שמדובר בהחלטה לא נבונה במיוחד שהתשלום עליה גבוה מדי ולא הוגן. החלטה שבגללה אלפי נשים וגברים שאת לא מכירה ולא מכירים אותך מכנים אותך שרמוטה לא מחונכת חסרת כבוד, ערכים, חינוך ותוהים מי ההורים שגידלו אותך. כן, הרוב הגורף של התגובות לסרטון, כמה עצוב, הביע הבנה להתנהגות הנערים וזעזוע עמוק מהתנהגותה של הצעירה. הטיעון שחזר על עצמו שוב ושוב בוורסיות שונות היה "היא לא מכבדת את עצמה". נשים רבות טענו שמדובר כאן בעניין של חינוך ושהילדות שלהן לעולם לא ימצאו את עצמן על במה בביקיני כי " אני אחנך את הבת שלי לכבד את עצמה".

שני דברים יש לומר על זה: הראשון, גברת, עם כל הכבוד לחינוך שלך ולביטחון השופע שיש לך בו, צר לי לאכזב אותך. הילדה שלך לא גדלה בוואקום. יכול להיות שתצליחי לחנך אותה "לכבד את עצמה" וגם יכול מאוד להיות שבית הספר, אמצעי התקשורת, החברה, זרים גמורים ואירועים אקראיים יובילו אחרת. עוד לא נולד הילד שעקב באדיקות אחר החינוך שהוריו שאפו להעניק לו ופעל במאה אחוז מהפעמים כפי שציפו ממנו וטוב שכך.

שנית, אם את כל כך בטוחה שההתנהגות העתידית של בתך ובחירותיה הן תוצר ישיר של החינוך שלך אז בואי נעשה אחרת – חנכי את הבן שלך לכבד נשים, נערות, ילדות ולא לצעוק לעברן "זונה" ולנסות להוריד להן את החזייה, הולך? אם יש לך שליטה על הראשון, יש לך בהכרח שליטה גם על השני. לא ברור לי למה "הבחורה לא מכבדת את עצמה" וזה נורא ואיום אבל הבנים לעומת זאת "הם פשוט בנים חרמנים וזה מתקבל על הדעת בגיל הזה". אם חינוך פותר את עניין הבחורה הזולה הוא יכול לפתור גם את עניין הבחורים הבהמות.

נקודה נוספת שיש לדון בה היא המחשבה ההזויה והמנותקת לפיה כל זה היה נמנע לו רק "הבחורה הייתה מכבדת את עצמה". אני מבינה שיש משהו מנחם במחשבה שיש לנו שליטה על כל מאורע שמתרחש בחיינו אבל עם כל הכבוד לנחמה, המחשבה הזו קצת מתנגשת עם המציאות. ייתכן שהאירוע הספציפי הזה היה נמנע לו "הבחורה הייתה מכבדת עצמה" אבל שימו לב, העובדה שאני חולקת לעצמי כבוד לא ממש מחייבת אחרים לחלוק לי כבוד. כי אם כן, איך קרה שכל כך הרבה ילדות, נערות ונשים הוטרדו, הותקפו ונאנסו? כולן לא "כיבדו את עצמן" ולכן זה קרה להן? ההטרדה הכי אלימה שחוויתי קרתה לפני הרבה מאוד שנים כשיצאתי למרחב הציבורי לעשות ספורט. אני דווקא מאוד כיבדתי את עצמי באותו בוקר. כיבדתי את חיי, את בריאותי ואת גופי וניצלתי את זמני על השקעה ושדרוג הגוף הזה. ניסיתי להפוך אותו למשהו בריא יותר. קאט דה בולשיט. האדם שתקף אותי לא ממש התעניין בשאלה האם אני מכבדת את עצמי או לא. הוא לא כיבד אותי. נקודה.

ועכשיו לשאלת השאלות, שאלת מיליון הדולר, אם כל השאלות: מי היא בחורה שמכבדת את עצמה? מה זה בכלל אומר 'לכבד את עצמך'? מה נכלל תחת ההגדרה הזו? מקריאה קצרה בתגובות לסרטון הזה ברור לי שבחורה שמכבדת את עצמה לא עולה על במה עם ביקיני מול חבורה של גברים חרמנים. אוקי, הבנתי. מה עוד היא לא עושה? לא עולה לבית של בחור בפגישה ראשונה? בשנייה זה בסדר? ובשלישית? לא משתכרת? לא משאירה את הכוס שלה לבד במסיבה? לא רוקדת בצורה "סקסית מדי"? לא מתלבשת חשוף או צמוד או קצר מדי? לא מסתובבת במועדונים? לא עוברת ברחובות חשוכים בארבע בבוקר? נראה שיש הרבה מאוד דברים ש"בחורה שמכבדת את עצמה" לא עושה. ואם היא בכל זאת עושה משהו מתוך הרשימה החלקית הזו, זה אומר שאין לה כבוד עצמי ואז מה? האם מי שלא חולק לעצמו כבוד, בהכרח מזמין אחרים לא לחלוק לו כבוד?

ביום חמישי האחרון עשיתי את דרכי לבדי לביתי בלב תל אביב באזור השעה 2 בלילה. ברחוב בו אני גרה התגודדו עשרות נערים אמריקאים שיכורים מכף רגל ועד ראש עם עיניים מזוגגות. שלושה מהם היו בלי חולצה, אחד הקיא על הרצפה, היתר צרחו בקולי קולות במבטא אמריקאי כבד ובלתי נסבל. לא נראה שמישהו מהם מכבד את עצמו, את גופו, את חייו (או את סביבתו). איכשהו העובדה הזו לא גרמה לי לגעת בגוף שלהם או לנצל את משובת הנעורים שלהם, את השיכרות, את העדר שיקול הדעת ולא הייתי מצדיקה אדם אחר שהיה בוחר לעשות את זה.

אין שום קשר בין הכבוד שאני רוחשת לאחרים לכבוד שהם רוחשים לעצמם ברגע נתון. גם אם אני מקבלת את הטיעון לפיו בחורה עם ביקיני בתחרות חולצה רטובה לא מכבדת את עצמה (ואני לא מקבלת את הטיעון הזה) אין שום קשר בינו לבין העובדה שמדובר כאן בחבורת גברים אלימים שמתנהגים כמו חיות במקרה הטוב. גם אדם שעולה על הגג של עזריאלי בשביל לקפוץ ממנו לא מכבד את עצמו ואת גופו ואת חייו. אני עדיין לא אבעט אותו משם.

ביקיניהטרדה מיניתמסיבותנערות